דברים חיים רחמים: יולי 2016

יום ראשון, 31 ביולי 2016

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת חוקת:

[במדבר יט ב] זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל.

[תרגום אונקלוס] דָּא גְּזֵירַת אוֹרָיְתָא, דְּפַקֵּיד יְיָ לְמֵימַר: מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִסְּבוּן לָךְ תּוֹרְתָא סִמּוֹקְתָא שַׁלְמְתָא דְּלֵית בַּהּ מוּמָא, דְּלָא סְלֵיק עֲלַהּ, נִירָא.

[תרגום יונתן] דָא גְזֵירַת אַחְוָיַת אוֹרַיְיתָא דְפַקֵיד יְיָ לְמֵימָר מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מֵאַפְרָשׁוּת לִישְׁכְּתָא תוֹרָתָא סוּמְקָתָא בְּרַת תַּרְתֵּין שְׁנִין דְלֵית בָּהּ מוּמָא וְשׁוּמָא מִשֵעָר חַוְורָן דְלָא סַלִיק עֲלָהּ דְכַר וְלָא אַטְרָחָא בְּאוּבְצַן עִיבִידְתָּא וְאִפְסְרָא וּקְטַרְבָא וְלָא אִידְעָצָא בְּזִקְתָא וְסוּל וְסִירְתָּא וְכָל דְדָמֵי לְנִירָא:

א' תרגום יונתן מוסיף, ובעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 317]:

זאת חוקת מראה התורה אשר צווה ה׳ לאמור, דבר אל בני ישראל לאמור וייקחו אליך מתרומת הלשכה, פרה אדומה בת שתי שנים, שאין בה מום ויבלת, ואף שער לבן, שלא עלה עליה זכר, ולא הטריחה בעייפות עבודה, ואפסר ורצועה, ולא נעץ בה דרבון וסול וסידה, וכל הדומה לעול.

ב' כתוב במקרא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה , בתרגומים כתוב דָּא גְּזֵירַת אוֹרָיְתָא, דְּפַקֵּיד שבעברית זאת גזירת התורה שציווה .

רואים שעל החוקה שהיא גזירה אומרים ציווי, וגם על כול המצוות והלכות אומרים ציווי.

לכן, אפשר אולי להשיג שכול המצוות, וכול ההלכות, לא משנה אם הן משפט, מצווה, או חוק, כול המצוות וכול ההלכות הן גזירות של הקב"ה, ויש למלא אותם במדויק.

ג' תרגום יונתן מוסיף הסברים מן התלמוד.

ד' כתוב בתרגום יונתן וְיִסְבוּן לָךְ מֵאַפְרָשׁוּת לִישְׁכְּתָא שבעברית וייקחו אליך מתרומת הלשכה .

לוקחים את הפרה מהרכוש הציבורי, מתרומת הלשכה . וגם, השירות של חטאה הוא בחינם, אין כסף. לעומת זאת, קטורת הסמים הייתה נעשית על ידי עסק פרטי:

"עשיית הקטורת (או "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי בית שני הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת בית אבטינס, ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. בעת עשיית הקטורת היה צריך להקפיד באופן מיוחד על דיוק רב בכמויות של הסממנים, ואף נאמר שאם היה עושה הקטורת מחסיר אחד מן הסממנים - הוא היה חייב מיתה. בבית שני הכנת הקטורת להקטרה נעשתה בלשכה מיוחדת בבית המקדש - לשכת בית אבטינס." [wikipedia.org/wiki/קטורת_הסמים] .

אפשר אולי לשאול, למה ההבדל בין פרה אדומה לבין קטורת הסמים?

יכול להיות, שאז, כמו היום, העסק הפרטי היה מוכן יותר לבצע עבודה מסובכת ומדויקת כמו קטורת הסמים.

וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו

בס"ד

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת קרח:

[במדבר טז ד] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו.

[תרגום אונקלוס] וּשְׁמַע מֹשֶׁה, וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי.

[תרגום יונתן] וּשְׁמַע משֶׁה הֵיךְ קַנְיַין כָּל חַד מִנְהוֹן יַת אִנְתְּתֵיהּ לְאַשְׁקָיוּתְהֶן מַיָא בְּדוֹקַיָא מְטוֹל משֶׁה וּנְפַל עַל אַנְפּוֹי מִן כִּיסוּפָא:

א' תרגום יונתן מוסיף, ולעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 264]:

וישמע משה איך מקנאים כל אחד מהם את אשתו, להשקותה מים הבודקים, מפני משה, וייפול על פניו מבושה.

ב' תרגום יונתן מוסיף כנראה מאגדות.

ג' יכול להיות שהסיבה או התירוץ היה שמשה רבינו פרש מאשתו. יכול להיות רמז שדבר זה הוא חסר במידות אנשים, פתח ליצר הרע. וכמו תמיד, הרע הוא לא רק אשי אלא מתרחב לכול עם ישראל.

וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת קרח:

[במדבר טז ב] וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם.

[תרגום אונקלוס] וְקָמוּ לְאַפֵּי מֹשֶׁה, וְגֻבְרַיָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתַן וְחַמְשִׁין, רַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא מְעָרְעֵי זְמָן, אֲנָשִׁין דִּשְׁמָא.

[תרגום יונתן] וְקָמוּ בְּחוּצְפָּא וְאוֹרוּ הִילְכְתָא בְּאַנְפּוֹי דְמשֶׁה עַל עֵיסַק תִּיכְלָא משֶׁה אָמַר אֲנָא שְׁמָעִית מִן פּוּם קוּדְשָׁא יְהֵא שְׁמֵיהּ מְבָרַךְ דְצִיצִיַית יְהוֹן מִן חִיוַור וְחוּטָא חַד דְתִיכְלָא יְהֵי בֵּיהּ קרַח וְחַבְרוֹי עָבָדוּ גוּלְיַין וְצִיצְיַיתְהוֹן כּוּלְהוֹן דְתִיכְלָא מַה דְלָא פַקֵיד יְיָ וּמְסַעֲדִין לְהוֹן גוּבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין אֲמַרְכְּלֵי כְּנִישְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן לְמֵיטַל וּלְמֵישְׁרֵי מְפַרְשִׁין בִּשְׁמָהָן:

א' תרגום יונתן לעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 257]:

ויקומו בחוצפה והורו הלכה בפני משה (רבם) על ענין התכלת, משה אמד: אני שמעתי מפי הקדוש יהי שמו מבורך. שציצית יהיו מלבן, ו(רק) חוט אחד של תכלת יהיה בו. (ואילו) קרח וחביריו עשו בגדים וציציות כולם של תכלת, מה שלא צוה ה' ועזרו להם אנשים מבני ישראל, מאתים וחמשים ממוני העדה, קרואי מועד לנסוע ולחנות, מפורשים בשמותם.

ב' תרגום יונתן מוסיף בְּחוּצְפָּא וְאוֹרוּ הִילְכְתָא בְּאַנְפּוֹי דְמשֶׁה עַל עֵיסַק תִּיכְלָא משֶׁה אָמַר אֲנָא שְׁמָעִית מִן פּוּם קוּדְשָׁא יְהֵא שְׁמֵיהּ מְבָרַךְ דְצִיצִיַית יְהוֹן מִן חִיוַור וְחוּטָא חַד דְתִיכְלָא יְהֵי בֵּיהּ קרַח וְחַבְרוֹי עָבָדוּ גוּלְיַין וְצִיצְיַיתְהוֹן כּוּלְהוֹן דְתִיכְלָא מַה דְלָא פַקֵיד יְיָ כאשר התרגום לעברת הוא בחוצפה והורו הלכה בפני משה (רבם) על ענין התכלת, משה אמד: אני שמעתי מפי הקדוש יהי שמו מבורך. שציצית יהיו מלבן, ו(רק) חוט אחד של תכלת יהיה בו. (ואילו) קרח וחביריו עשו בגדים וציציות כולם של תכלת, מה שלא צוה ה' .

יום שבת, 30 ביולי 2016

וַיִּקַּח קֹרַח

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת קרח:

[במדבר טז א] וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.

[תרגום אונקלוס] וְאִתְפְּלֵיג קֹרַח, בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בַּר פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.

[תרגום יונתן] ויקח קרח וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא קרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:

א' כתוב במקרא וַיִּקַּח קֹרַח , תרגום אונקלוס וְאִתְפְּלֵיג קֹרַח , שבעברית הָפְלַג (נחלק) קרח .

רש"י מפרש: וַיִּקַּח קֹרַח – לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה.

ב' תרגום יונתן מוסיף וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא שבעברית ויקח (קרח) מעיל (בגד) שכולה של תכלת .

יום חמישי, 28 ביולי 2016

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת בלק:

[במדבר כה ד] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה, דְּבַר יָת כָּל רֵישֵׁי עַמָּא, וְדוּן וּקְטוֹל דְּחַיָּב קְטוֹל קֳדָם יְיָ, לָקֳבֵיל שִׁמְשָׁא; וִיתוּב תְּקוֹף רֻגְזָא דַּייָ, מִיִּשְׂרָאֵל.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה סַב יַת כָּל רֵישֵׁי עַמָא וּמַנֵי יַתְהוֹן דַיָינִין וִידוֹנוּן דִינִין דִקְטוֹלִין יַת עַמָא דְטָעוּ בָּתַר פְּעוֹר וְתִצְלוֹב יַתְהוֹן קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ עַל קִיסָא קֳבֵיל שִׁמְשָׁא בִּקְרִיצְתָּא וְעִם מִטְמוֹעַ שִׁמְשָׁא תָּחוֹת יַתְהוֹן וְתִקְבְּרִינוּן וִיתוּב תְּקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ מִיִשְרָאֵל:

א' הפסוק שבמקרא נראה כסתום חלקו. תרגום יונתן מפרש אותו בדומה לפירוש רש"י.

ב' כתוב במקרא קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם.

רש"י מפרש: "קח את כל ראשי העם" - לשפוט את העובדים לפעור

תרגום יונתן כותב: סַב יַת כָּל רֵישֵׁי עַמָא וּמַנֵי יַתְהוֹן דַיָינִין שבעברית קח את כול ראשי העם ותמנה אותם דיינים (שופטים).

ג' כתוב במקרא וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, .

רש"י מפרש: "והוקע אותם" - את העובדים והוקע היא תלייה כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' ושם תליה מפורשת בע"א בסקילה וכל הנסקלים נתלין

תרגום יונתן כותב: וִידוֹנוּן דִינִין דִקְטוֹלִין יַת עַמָא דְטָעוּ בָּתַר פְּעוֹר וְתִצְלוֹב יַתְהוֹן קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ עַל קִיסָא שבעברית וידונו בדין מוות את העם שטעו אחרי פעור ותתלה אותם לפי דיבור הקב"ה על עץ .

ד' כתוב במקרא נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ .

רש"י מפרש: "נגד השמש" - לעין כל ומ"א השמש מודיע את החוטאים הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו.

תרגום יונתן כותב: קֳבֵיל שִׁמְשָׁא בִּקְרִיצְתָּא וְעִם מִטְמוֹעַ שִׁמְשָׁא תָּחוֹת יַתְהוֹן וְתִקְבְּרִינוּן שבעברית מול השמש החל מהסימנים הראשונים שלו (בוקר) ועם ירידת השמש (ערב) תוריד אותם ותקברום .

ה' הפסוק במקרא מסיים וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל.

ו' לכן, הקב"ה כן במקש את הענישה של בני ישראל על העבודה הזרה, שהלכו אחרי בעל פעור, אל מדיין, כפי שמתואר בפסוק הבא:

[במדבר כה ה] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר מֹשֶׁה, לְדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל: קְטוּלוּ גְּבַר גֻּבְרוֹהִי, דְּאִתְחַבַּרוּ לְבַעְלָא פְּעוֹר.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר משֶׁה לְדַיְינֵי יִשְרָאֵל קְטוּלוּ אֵינַשׁ גְבַר שִׁבְטֵיהּ דְאַדְבָּקוּ בְּטַעֲוַת פְּעוֹר:

מעניין אולי, שהעונש הוא לא על הזנות עם הנשים ממדיין, אלא על עבודה זרה. אבל, עבירה גוררת עבירה!

וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, סוף פרשת בלק:

[במדבר כה ו] וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

[תרגום אונקלוס] וְהָא גֻּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲתָא, וְקָרֵיב לְוָת אֲחוֹהִי יָת מִדְיַנֵיתָא, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְאִנּוּן בָּכַן, בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא.

[תרגום יונתן] וְהָא גְבַר מִבְּנֵי יִשְרָאֵל אָתָא וְאָחַד בְּבֵלוּרִיתָא דְמִדְיָנֵיתָא וְקָרֵיב יָתָהּ לְוַת אָחוֹהִי לְמֶחֱמֵי משֶׁה וּלְמֶחֱמֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל עָנֵי וְכֵן אָמַר לְמשֶׁה מַה דָא לְמִקְרַב לְגַבָּהּ וְאִין אָמַר אַנְתְּ דַאֲסִירָא הִיא הֲלָא אַנְתָּ נְסֵיבַת יַת מִדְיָינֵיתָא בְּרַת יִתְרוֹ וְכַדִי שָׁמַע משֶׁה רָתַח וְאִשְׁתְּלֵי וְאִינוּן בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע וְקַיְמִין בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:

א' תרגום יונתן מוסיף מן פירושי המדרשים, ובעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 424]:

והנה איש מבני ישראל בא, והחזיק בבלורית (בלורית - קווצת שיער בקדמת הראש, רעמת שיער, התוספת שלי) מדינית, ויקרב אותה אל אחיו, למראה משה ולמראה כול עדת בני ישראל, ויען וכן אמר למשה: מה (הדין) לזאת לקרב אצלה, ואם אומר אתה שאסורה היא, הלא (גם) אתה נשאת את מדינית בת יתדו. וכאשר שמע (זאת) משה, רגז ושכח, והמה ובוכים וקוראים שמע, ועומדים בפתח אהל מועד.

- לעניות דעתי, האיש, נשיא שבת שמעון, פוגע עמוקות במשה רבינו, ע"ה. יכול להיות שזאת דוגמה מצוינת לדברים שהוצאו מהקשרם או אמירת חצי אמת. מפני שבמבט ראשון, האיש צודק, גם משה רבינו עשה דבר דומה, נשא את ציפורה בת יתרו, כהן מדיין. אבל זה חצי אמת, מפני שמשה רבינו נשא את ציפורה לפני מתן התורה ואפילו גירש אותה אחרי מתן התורה.

- יכול להיות שהחטא הגדול של האיש היה דווקא הפגיעה במשה רבינו, ורק דרכו פגיעה בהקב"ה. יכול להיות שזה רמז לכך, שפגיעה בתלמיד חכם היא פגיעה בהקב"ה עצמו.

ב' ואז, בא מעשה פינחס, והשכר שהוא מקבל מהקב"ה:

[במדבר כה ז] וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַחֲזָא, פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר, בַּר אַהֲרוֹן, כָּהֲנָא; וְקָם מִגּוֹ כְּנִשְׁתָּא, וּנְסֵיב רֻמְחָא בִּידֵיהּ.

[תרגום יונתן] וַחֲמָא פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא וְאִידְכַּר הִילְכְתָא עָנֵי וַאֲמַר מַאן דְיִקְטוֹל וְקָטִיל הָאן אִינוּן אַרְיְוָתָא דְשֵׁיבַט יְהוּדָה כֵּיוַן דְחַמְנוּן שַׁתְקִין קָם מִגוֹ סַנְהֶדְרֵי דִילֵיהּ וּנְסֵיב רוּמְחָא בִּידֵיהּ:

- תרגום יונתן בעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 425]:

וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (את המעשה), ונזכר הלכה, הכריז ואמר: מי אשר יהרוג, איפה הם האריות של שבט יהודה, כיון שראם ששותקים, קם מתוך הסנהדרין וייקח רומח בידו.

- מפרש רש"י: "וירא פינחס"- ראה מעשה ונזכר הלכה אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו א"ל קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא מיד ויקח רומח בידו וגו'

- מצאתי באתר http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=210 :

דברי סיכום

מעשה פנחס (ראה פירוש רש"י, התוספת שלי) נוגע באחד היסודות המהותיים של ההלכה – במחויבותה הכפולה כלפי שמיא וכלפי ארעא כאחד – ולפיכך עורר רגישות רבה בעולם ההלכה של חז"ל. כפי שראינו בקצרה, היחס ההלכתי כלפי מעשה פנחס הוא יחס דו-ערכי העוסק בשאלה העקרונית: האם עבריין כלפי שמיא עשוי להיות מוּצא מתחום תחולתה של ההלכה ומתחום אחריותה? ראינו כי יחס דו-ערכי זה נשען על קריאות הלכתיות שונות של מעשה פנחס: האם פעל פנחס נוכח אי-החלת ההליך המשפטי על זמרי? או שמא התפרצותו הספונטנית היא שמנעה את עשיית הדין עם זמרי?

התייחסות אחת ראתה במעשהו של פנחס נורמה הלכתית חוקית. זו שימשה מקור השראה לשכלולו של דפוס הלכתי כולל המבוסס על עקרון הוצאת עבריינות דתית חמורה מחוץ לתחולת ההלכה ואחריותה. יחס זה זכה להצרנה (פורמליזציה) בניסוח הנורמה התנאית: "קנאים פוגעים בו".

מאידך, התייחסות מאוחרת יותר, הנקשרת לאמוראי ארץ-ישראל, ראתה במתן חוקיות למעשהו של פנחס דבר לא ראוי הנוגד את ההיגיון של ההלכה ומכרסם בסמכותם של מוסדות ההלכה. ניסיונה של המשנה להכשיר את מעשהו של פנחס באמצעות עקרון אי-החלת ההליך המשפטי איננו מתקבל על ידם, והם מביעים את הסתייגותם בהתבטאויות מפורשות ובצמצום היקפו של דין "קנאים פוגעים בו".

ג' לעניות דעתי, ההתייחסות השנייה, "מאידך, התייחסות מאוחרת יותר, הנקשרת לאמוראי ארץ-ישראל, ראתה במתן חוקיות למעשהו של פנחס דבר לא ראוי הנוגד את ההיגיון של ההלכה ומכרסם בסמכותם של מוסדות ההלכה" היא המתאימה באופן מוחלט גם לתקופתנו.

יכולים להיות כמה תירוצים לכך:

- אם נסכים אנחנו, היהודים, למעשה פינחס כנורמה הלכתית, אותו דבר יכולים להגיד גם האויבים שלנו. אבל אנחנו, היהודים, שוללים זאת לחלוטין.

- תיקון עולם ודרכי שלום שוללים גישה זאת "לקחת את החוק לידיים" לחלוטין.

- לכן, כול מעשה מבוסס על "קנאים פוגעים בו" פסול ואסור לחלוטין, לא משנה באיזה תנאים בוצע.

יום רביעי, 27 ביולי 2016

וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת שלח לך:

[במדבר יג כה] וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם.

[תרגום אונקלוס] וְתָבוּ, מִלְּאַלָּלָא אַרְעָא, מִסּוֹף, אַרְבְּעִין יוֹמִין.

[תרגום יונתן] וְתָבוּ מִלְאַלְלָא יַת אַרְעָא בִתְמַנְיָא יוֹמִין בְּיַרְחָא דְאָב מִסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין:

א' תרגום יונתן מוסיף בִתְמַנְיָא יוֹמִין בְּיַרְחָא דְאָב שבעברית ביום השמיני שבחודש אב .

ב' ביום למחרת, בתשעה באב (ט' באב) נגזר על עם ישראל להישאר במדבר עד ארבעים שנה, לפני שעם ישראל יכנס לארץ ישראל.

לכן, ט' באב הוא יום אבל גם בגלל חטא המרגלים.

ג' מעניין אולי ששמונה אפשר להבין כמו חטא. יכול להיות שהכול היה בהשגחה פרטית של הקב"ה על עם ישראל. יכול להיות שחטא המרגלים נגזר על עם ישראל לא בגלל דיווח המרגלים, אלא לפני שיצאו לטור הארץ. יכול להיות שהסיבה לגזירה היא התנהגות עם ישראל כלפי הקב"ה ומשה רבינו עבדו, על חוסר האמונה של עם ישראל בהקב"ה.

ד' אפשר אולי לשאול, אם המרגלים היו רוצים להוציא דיבה על ארץ ישראל, למה הביאו את הפירות הנפלאים, ענבים, רימונים, ותאנים?

יכול להיות שחטא המרגלים הוא שהם לא רק דיווחו על מה שהם ראו, אלא גם המליצו מה לעשות, שזה היה כבר מעבר לתפקידם, או שנפסלו במילוי תפקידם.

קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת שלח לך:

[במדבר יג כד] לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[תרגום אונקלוס] לְאַתְרָא הַהוּא, קְרָא נַחְלָא דְּאֶתְכָּלָא, עַל עֵיסַק אֶתְכָּלָא, דְּקָצוּ מִתַּמָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[תרגום יונתן] לְאַתְרָא הַהוּא קָרוּ נַחְלָא דְאַתְכְּלָא עַל עֵיסַק עוֹבַרְתָּא דְקָצִיצוּ מִתַּמָן בְנֵי יִשְרָאֵל וַהֲוָה חַמְרָא נָטֵיף מִנֵיהּ כְּנַחְלָא:

א' כתוב במקרא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל , תרגום יונתן מוסיף יותר קָרוּ נַחְלָא דְאַתְכְּלָא עַל עֵיסַק עוֹבַרְתָּא דְקָצִיצוּ מִתַּמָן בְנֵי יִשְרָאֵל וַהֲוָה חַמְרָא נָטֵיף מִנֵיהּ כְּנַחְלָא: שבעברית קראו (לנחל) נחל אשכול על האשכול שכרתו משם בני ישראל, והיה היין שעשו מאשכול זה נוטף (נוזל, מטפטף) ממנו כנחל.

ב' תיאור זה מעיד על גודל אשכול הענבים!

יום שלישי, 26 ביולי 2016

וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת שלח לך:

[במדבר יג כג] וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.

[תרגום אונקלוס] וַאֲתוֹ עַד נַחְלָא דְּאֶתְכָּלָא, וְקָצוּ מִתַּמָּן עוֹבַרְתָּא וְאֶתְכָּל דְּעִנְבִּין חַד, וְנַטְלוּהִי בַּאֲרִיחָא, בִּתְרֵין; וּמִן רִמּוֹנַיָּא, וּמִן תֵּינַיָּא.

[תרגום יונתן] וְאָתוּ עַד נַחְלָא דְאַתְכְּלָא וְקָצוּ מִתַּמָן עוֹבַרְתָּא וְאִתְכַּל דְעַנְבִין חַד וְסוֹבְרוֹהִי בְּאַסְלָא בִּכְּתֵיף תְּרֵין מִנְהוֹן וְכֵן מִן רוּמָנַיָא וְכֵן מִן תֵּינַיָא:

א' תרגום יונתן מוסיף לתיאור שבמקרא וְסוֹבְרוֹהִי בְּאַסְלָא בִּכְּתֵיף תְּרֵין מִנְהוֹן , שבעברית ויחזקו אותו (את האשכול) במוט על כתפם שניים (שני אנשים) מתוכם (מתוך שני עשר המרגלים).

ב' יכול להיות שזה המקור של התמונה המפורסמת של אשכול ענבים ענק על כתפיו של שני יהודים (התמונה שבהמשך מאתר חב"ד).

וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת שלח לך:

[במדבר] וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.

[תרגום אונקלוס] וּסְלִיקוּ בְּדָרוֹמָא, וַאֲתוֹ עַד חֶבְרוֹן, וְתַמָּן אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, בְּנֵי גִּבָּרָא; וְחֶבְרוֹן, שְׁבַע שְׁנִין אִתְבְּנִיאַת, קֳדָם, טַאנֵיס דְּמִצְרָיִם.

[תרגום יונתן] וּסְלִיקוּ מִן צְטַר דָרוֹמָא וְאָתוֹ עַד חֶבְרוֹן וְתַמָן אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי מַרְבְּיָנֵי דַעֲנָק גִבָּרָא וְחֶבְרוֹן שְׁבַע שְׁנִין אִתְבַּנְיַת קֳדָם עַד לָא תִתְבְּנֵי טָאנֵיס דְמִצְרַיִם:

א' חֶבְרוֹן , היא קריית ארבע

ב' שמעתי שלושה תירוצים על השם קריית ארבע:

- על שם ארבעה הזוגות שקבורים בחברון – קריית ארבע, במערת המכפלה: אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ולאה, ע"ה.

- על ארבעה הענקים, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק , שלושה בנים ואביהם.

- על שם בעל המקום ארבע, כפי שכתוב בספר יהושע:

[ספר יהושע יד טו] וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה.

ג' כתוב במקרא לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם , תרגומים טָאנֵיס דְמִצְרַיִם . טאניס שבמצרים, שמה מיוונית עתיקה Tanis (ראה 'טאניס' ב- ויקיפדיה).

ד' השם 'צוענים' של העם הנודד גם בימינו, יש שאומרים שבא משם העיר שבמצרים, צוען.