אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם, לְכַהֵן

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת במדבר:

[במדבר ג ג] אֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, הַכֹּהֲנִים, הַמְּשֻׁחִים--אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם, לְכַהֵן.

[תרגום אונקלוס] אִלֵּין, שְׁמָהָת בְּנֵי אַהֲרוֹן, כָּהֲנַיָּא, דְּאִתְרַבִּיאוּ--דְּאִתְקָרַב קֻרְבָּנְהוֹן, לְשַׁמָּשָׁא. 

[תרגום יונתן]  וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי אַהֲרן כַּהֲנַיָא תַּלְמִידַיָא דְמשֶׁה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל וְאִתְקַרְיָן עַל שְׁמֵיהּ בְּיוֹמָא דְאִיתְרַבִּיאוּ מְטוּל דְאִיתְקָרֵיב קָרְבָּנֵיהוֹן לְשַׁמָשָׁא:

א' תרגום יונתן לעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 32]:

ואלה שמות בני אהרן הכהנים, תלמידי משה, רבן של ישראל, שנקראו על שמו, ביום שנמשחו, כדי שיתקרב קרבנם (לרצון) לכהן.

ב' תרגום יונתן מוסיף תַּלְמִידַיָא דְמשֶׁה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל וְאִתְקַרְיָן עַל שְׁמֵיהּ שבעברית תלמידי משה, רבן של ישראל, שנקראו על שמו.

יש פירוש יפה ביותר באותו ספר [שרת"י במדינות – במדבר דך 35] :

"וזה לימוד כי יגיעה בדבר מביא התקשרות עצום בין המייגע להדבר, וזה סוד הצלחת החינוך של דור הצעיר, שע״י יגיעה של המחנך הרי הוא נעשה קשור לתלמידיו, ונעשה להם כאב ואם ממש, וצריך שיהיה זה הקשר בין המחנך למחונך, שירגיש כאילו הולידו עי״ז היגיעה שהוא מייגע בו, ואז הרי יש לו הסגולה הטבעית של אב ואם לחנך את בניהם."

"אולם אפשר שזה מה שרמז בן עזאי בתשובתו: שהוא מקיים מצות פרו ורבו על ידי התורה שמלמד, והרי לאור דרשת חכמינו זכרונם לברכה מעלה עליו הכתוב כאילו ילד את תלמידיו, עכ״ל."

ואין לי מה להוסיף!

ג' יכול להיות שפירושים אלה מתאימים לרבנים ומחנכים ללא ילדים משלהם.