אין דתיים, אין חילוניים, כולנו יהודיים!

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת במדבר:

[במדבר א נא] וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן, יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם, וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן, יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם; וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת.

[תרגום אונקלוס] וּבְמִטַּל מַשְׁכְּנָא, יְפָרְקוּן יָתֵיהּ לֵיוָאֵי, וּבְמִשְׁרֵי מַשְׁכְּנָא, יְקִימוּן יָתֵיהּ לֵיוָאֵי; וְחִילוֹנַי דְּיִקְרַב, יִתְקְטִיל.

א' ביטויים אלה שבמקרא וְהַזָּר ובתרגום אונקלוס וְחִילוֹנַי, מופיעים גם במקומות אחרים בתורה. לפי פירוש רש"י, הזר או החילוני, הם לוי וישראל.

ב' אבל כאן, הלויים נושאים את המשכן ועושים את העבודה. לכן, מי שנשאר הם ישראל.

ג' לפי חז"ל, הגויים מחויבים אך ורק שבע מצוות בני נוח (ראה שבע מצוות בני נח – ויקיפדיה), ולא מצוות אחרות, למשל לא להתקרב למשכן.

ד' לכן, רק ישראל הם הזר או החילוני שאסור להם להתקרב לעבודות המשכן, אלא יומת.

ה' הפסוק הזה וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת מופיע גם בסיפור הגוי שרצה להיות כהן גדול [(פורטל הדף היומי: אונאת הגר (שבת לא ע"א)] :

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד". אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע "והזר הקרב יומת" אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם "בני בכרי ישראל" - כתיב עליהם "והזר הקרב יומת", גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת"! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.

ו' דברים אלה אולי מחזקים את דבריו של כבור הרב עובדיה יוסף, זכות הצדיק תשמור עלינו (אם בכלל יש עוד צורך לחזק את דבריו!) : "אין דתיים, אין חילוניים, כולנו יהודיים!".

וְכִי לְאוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה הוֹרֵג אוֹתָם קֹדֶם זְמַנָּם, וְהֵם צַדִּיקִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ?

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדש, פרשת אחרי:

[זהר החדש אחרי נה-נז] נה אָמַר לֵיהּ, וְכִי לְאִינוּן דְּאִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא קָטֵיל לוֹן קוֹדֶם זְמַנָּם, וְאִינוּן צַדִּיקִים דְּלָא חָבוֹ. תָּא חֲזֵי, יָרָבְעָם בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה יְנוּקָא, הֲוָה זַכַּאי, וְלָא הֲוָה לֵיהּ חוֹבָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, זִיל וְאַיְיתֵי לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט.  נו בְּהַהוּא שַׁעֲתָא אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, (תהלים ח) ה' אֲדוֹנֵנוּ מָא אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. מָה דְּשִׁמְךָ אִיהוּ אַדִּיר בֵּיהּ, וְהוּא צַדִּיק, אֲנַח לֵיהּ, וְעַל זְכוּתָא דִּילֵיהּ יֵיתֵי שֶׁפַע לָנָא. אֲמַר לְהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי רַעֲוָא דִּילְּכוֹן דְּאֶשְׁבּוֹק לֵיהּ, אֲנָא שָׁבֵיק לֵיהּ.  נז וּבָתַר כֵּן נְפַק לְתַרְבּוּת רָעָה, וְעָבִיד תְּרֵי עֶגְלֵי דְּדַהֲבָא, וְחָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לְהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲרֵי כָּל שֶׁפַע דְּהֲוָה יָהֵיב לְכוֹן, אִתְהַפַּךְ לְכוֹן בְּזוּהֲמָא, לָא הֲוָה טַב לְכוֹן דְתֵייתִי לֵיהּ הָכָא בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה זַכַּאי, וַהֲוָה אוֹלִיף לֵיהּ מטטרו''ן אוֹרַיְיתָא. בְּשַׁעֲתָא הַהִיא, פָּתְחוּ כָּלְהוֹ וַאֲמָרוּ, (תהלים קיט)צַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָרַד לְגַנּוֹ לִלְקֹּט שׁוֹשַׁנִּים. 

[תרגום לעברית הזוהר המתורגם - זוהר חדש - פרשת אחרי - ישיבת עטרת חכמים]  נה אָמַר לוֹ: וְכִי לְאוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה הוֹרֵג אוֹתָם קֹדֶם זְמַנָּם, וְהֵם צַדִּיקִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ? בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרָבְעָם הָיָה תִינוֹק, הָיָה זַכַּאי, וְלֹא הָיָה לוֹ חֵטְא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת: לֵךְ וְתָבִיא אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. נו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, (תהלים ח) ה' אֲדוֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךְ בְּכָל הָאָרֶץ. מַה שֶּׁשִּׁמְךְ הוּא אַדִּיר בּוֹ, וְהוּא צַדִּיק - הַנַּח לוֹ, וְעַל זְכוּתוֹ יָבוֹא לָנוּ שֶׁפַע. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֶעֱזֹּב אוֹתוֹ, אֲנִי עוֹזֵב אוֹתוֹ. נז וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וְחָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁהָיָה נוֹתֵן לָכֶם, הִתְהַפֵּךְ לָכֶם לְזֻהֲמָא. לֹא הָיָה טוֹב לָכֶם שֶׁהֲבֵאתִיו לְכָאן בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה זַכַּאי, וְהָיָה מְלַמֵּד אוֹתוֹ מטטרו''ן תּוֹרָה?! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ,(תהלים קיט) צַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךְ. וְעַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד לְגַנּוֹ לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.

א' לפי הזהר הקדוש, הקב"ה לוקח את העוסקים באורייתא לפני זמנם לפני שיוצאים לתרבות רעה.

ב' דברים אלה שבזהר הקדוש מזכירים את הפסוקים על חנוך שבספר בראשית:

[בראשית ה כא-כד]  כא וַיְחִי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-מְתוּשָׁלַח.  כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.  כג וַיְהִי, כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.  כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. 

רש"י מפרש בכיוון הזה:

[פירוש רש"י] ויתהלך חנוך - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב 'ואיננו' בעולם למלאות שנותיו, 'כי לקח אותו' - לפני זמנו.

יש לציין שקיים גם פירוש אחר לגבי סיפור חנוך של הרלב"ג:

[פירוש הרלב"ג] והנה לזאת הסיבה לא זכר בו מיתה, וזכרה בשאר האנשים שנזכרו עמו, להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם, כי הוא השלים נפשו והגיע בו שלמותו, ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה. כלומר חנוך הגיע לשלמות בחייו הקצרים, ולא נותר לו אלא להלקח אל האלוהים.

ג' חז"ל אומרים 'הכול לטובה'. לכן, יכול להיות שהקב"ה לוקח לפני זמנו כדי לחסוך צרות וסבל יותר גדולים בעתיד, בעולם הזה ו\או בעולם הבא. 

בְּגַן עֵדֶן דִּלְעֵילָא, וְגַן עֵדֶן דִּלְתַתָּא

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר הזהר החדש, פרשת אחרי:

[זהר החדש אחרי נד] לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, בְּגַן עֵדֶן דִּלְעֵילָא, וְגַן עֵדֶן דִּלְתַתָּא, דְּאִיקְּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהָעוֹלָם הַבָּא. לִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים, מַאן אִינוּן שׁוֹשַׁנִּים. אִלֵּין צַדִּיקַיָיא דְּאִתְעַסְּקוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִינוּן דִּמְרַחְשָׁן אוֹרַיְיתָא בְּשִׂפְוָותַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב שׁוֹשַׁנִּים, אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים, שֶׁאֲפִילּוּ בַּקֶּבֶר רוֹחֲשׁוֹת תּוֹרָה.

[תרגום לעברית הזוהר המתורגם - זוהר חדש - פרשת אחרי - ישיבת עטרת חכמים] לִרְעוֹת בַּגַּנִּים - בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁלְּמַעְלָה וְגַן הָעֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁנִּקְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים, מִי הֵם הַשּׁוֹשַׁנִּים? אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה, וְאוֹתָם שֶׁמְּרַחֲשִׁים תּוֹרָה בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שׁוֹשַׁנִּים, אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים, שֶׁאֲפִלּוּ בַּקֶּבֶר רוֹחֲשׁוֹת תּוֹרָה.

א' לפי הזהר החדש פרשת אחרי, העולם הזה הוא גן העדן שלמטה.

ב' זה אולי מסביר למה איש, או אישה, לא רוצים לעזוב את העולם הזה, לא משנה גיל, אפילו בגיל 120. ואולי דוגמה טובה היא משה רבינו ע"ה!

מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בשיר השירים:

[שיר השירים ח ז] מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה--בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ.

א' כתוב במקרא מַיִם רַבִּים. אבל התורה נמשלת למים. אפשר אולי לשאול, הרבה תורה יכולה להפריע לאהבת עם ישראל אל הקב"ה?

ב' יכול להיות תירוץ, אפילו שאלמד הרבה הרבה תורה, אפילו כך לא יהיה לי משעמם ללמוד תורה עוד יותר, לא תהיה נמאסת עלי אף פעם!

הזכייה במפעל הפיס כמו גשם חזק, גשם זלעפות

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי שמישהו ביקש ברכה לזכות במפעל הפיס.

א' יכול להיות שהזכייה במפעל הפיס כמו גשם חזק, גשם זלעפות, גשם שוטף, גשם שבא בעוצמה חזקה ובפתאומיות. גשם זה יכול להרוס ולקלקל את התבואה שבשדה ובפרדסים. אזי שכרו בהפסדו.

ב' לעומת זאת, הטל, שגם מים, אבל מים של ברכה, מים רגועים שממשיכים זמן רב ועושים עבודתם בשקט ובשלווה. 

עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות פקר חמישי:

[מסכת אבות ה ב] עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין,  עד שהביא עליהם את מי המבול.  עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין,
עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם. 

א' יכול להיות שזה המקור של הסברה שמי שבא ראשון לבית הכנסת מקבל את שכרם של כולם.

וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת בחוקתי:

[ויקרא כו כג-כד-כז-כח] כג וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי.  כד וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כז וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי.  כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.

א' התורה גם מלמדת ומצווה אותנו

[ויקרא י טיח]  לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, יְהוָה. 

ב' במבט ראשון יש סתירה בין שני הפסוקים האלה.

ג' יכול להיות שהתירוץ הוא שהקב"ה הוא המלך, מלך המלכים. התנהגות המלך כלפי עבדיו שונה בהחלט מאשר התנהגות נתיניו כלפי זולתם.

ד' הרבה פעמים שאלתי את עצמי והתלבטתי איך צריך להתנהג מנהל או ראש משרד כלפי הפקידים שבניהולו, לפי שורת הדין או לפני שורת הדין, ברחמים ומחילה.

ה' עכשיו אני מבין שכללי ההתנהגות שלו, בדומה לזאת של מלך, שונה מהתנהגות הזולת, ללא אחראיות מנהלית. 

כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדש פרשת אחרי:

[זהר החדש אחרי מה-מו] מה כְתִיב (שם) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וְגו', תָּא חֲזֵי, קַן: דָּא הוּא גּוּפָא. בַּדֶּרֶךְ: דְּאָזֵיל בְּאוֹרְחִין טָבִין. בְּכָל עֵץ: דָּא תּוֹרָה, כְּדָּבָר אַחֵר (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. אוֹ עַל הָאָרֶץ: אִלֵּין אִינוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְקְרוּן אֶרֶץ, דִּמְלַמֵּד לְהוֹן אוֹרַיְיתָא. אֶפְרוֹחִים: אִלֵּין אִינוּן נְעָרִים גְּדוֹלִים, דְּיִתְעַסְּקוּן בְּאוֹרַיְיתָא. אוֹ בֵּיצִים: אִלֵּין זְעִירִין, דְּיוֹלִיף לוֹן אל''ף בי''ת. 

כָּתוּב (שם כב) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךְ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, קַן - זֶה הוּא הַגּוּף. בַּדֶּרֶךְ - שֶׁהוֹלֵךְ בִּדְרָכִים טוֹבוֹת. בְּכָל עֵץ - זוֹ הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. אוֹ עַל הָאָרֶץ - אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ אֶרֶץ, שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָם תּוֹרָה. אֶפְרֹחִים - אֵלּוּ הֵם נְעָרִים גְּדוֹלִים שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. אוֹ בֵיצִים - אֵלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתָם אָלֶ''ף בֵּי''ת.

מו וְהָאֵם רוֹבֶצֶת, אֵין אֵם אֶלָּא תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם א) וְאַל תִּטוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. אִם תִּרְצֶה שֶׁתִּקַּח הַבָּנִים, (דברים כב) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאַחַר כַּךְ וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. 

וְהָאֵם רֹבֶצֶת - אֵין אֵם אֶלָּא תוֹרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם א) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ. אִם תִּרְצֶה שֶׁתִּקַּח הַבָּנִים, (דברים כב) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

א' זהר הקדוש מביא משל עצום ונפלא על המצווה:

[דברים כב ו-ז] ו כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.  ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. 

ב' נשארת השאלה, איך להבין, בהמשך למשל של זהר הקדוש, את הפסוק שבמקרא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. 

ג' מצווה זאת מסובכת לביצוע ובשבילי אישית קשה לי להבינה אלא מקבלה כגזרה מהקב"ה, כפשוטה.

ד' אבל, לפי חז"ל, אסור להבין את התורה לפי הפשט, והמצווה הזאת מקבלת אולי מובן אחר לחלוטין, לפי הרמז שבזהר הקדוש.

ה' לפי זהר הקדוש, אם (אימא) משל לתורה. אפשר אולי לקשור בין שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח שבמקרא לבין הביטוי משלוח יד. יכול להיות תירוץ, שכתוב במקרא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח ולא כתוב תזרוק, תוציא, תבריח. בדרך כלל, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח מתייחס למשלוח ממקום מסוים אל מקום מסוים. לכן, הקשר עם משלוח יד יכול להיות סביר.

ו' לכן, אפשר להבין את הפסוק:

"תעשה לך תורה כמשלוח יד, כמקצוע, ואז תיקח את הילדים עמך בדרך הטובה, למען ייטב לך והארכת ימים."

ז' הבנה זאת של המצווה היא הקלה עצומה עבורי.

יש אולי עוד השלכה אחת: יכול להיות שהפסוקים שבתורה שכוללים דברים לא טובים, יכול להיות שאנו לא מבינים אותם כראוי ובצורה נכונה. יכול להיות שהכוונה והמשל הם שונים ודווקא חיובים ואופטימיים. אמרו חז"ל, הכול לטובה!

ט"ו זה ו"ט Watt

בס"ד

דברים חיים רחמים

ידוע שמספר 15 הוא מבטא את שם השם. לכן, לא מרכיבים אותו בעברית כמו מספרים אחרים. למשל מספר

14 בעברית הוא י"ד. אלא מספר 15 בעברית הוא ט"ו.

א' לוקחים את מספר ט"ו ומשנים את מקום האותיות. אזי מקבלים ו"ט!

ב' כידוע, ו"ט יחידה של הספק. למשל, תנור חשמלי של 1,000 ו"ט (Watt ).

ג' לכן, כול הספקים שבעולם, הם קשורים להקב"ה!

וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב:

[מלכים ב יח כב, ל] כב וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ:  הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם.  ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

[ מלכים ב יט כא, כב] כא זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו:  בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן--אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלִָם.  כב אֶת-מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל-מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, עַל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. 

א' מלחמה נגד העם היהודי היא מלחמה נגד הקב"ה.

ב' מלחמה נגד הקב"ה היא מלחמה נגד העם היהודי , נגד תורתו, ונגד ארצו.

ג' והיום בימינו כמו אז, לפני שלושת אלפים שנה.

וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית,

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב, פרק יח:

[מלכים ב י חכו] וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית--כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה.

א' כבר אז, בזמן בית המקדש הראשון היו השפות ארמית ויהודית.

ב' מעניין מה השפה היהודית? יכול להיות שהיא עברית אבל דיאלקט או ניב שהיו מדברים במלכות יהודה.

ג' מעניין, ההפרדה בין ממלכות יהודה וישראל יצרה גם דיאלקטים שונים בכול אחד מהן. אפילו שהיו קרובות וזו על יד זו.

ד' לכן, זה ממש פלא שהיהודים שבכול העולם, אחרי הגלות של חורבן בית המקדש השני, שמרו על כמאט אותה שפה עברית, אותו אל, הקב"ה, אותה תורה.

ה' יכול להיות שכבר אז, עם ישראל שבמלכות יהודה, היו קוראים להם יהודים.

והגבאים מחזירים תדיר בכל יום

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות פרק שלישי:

[מסכת אבות ג כ] הוא היה אומר: הכל נתון בערבון,  ומצודה פרוסה על כל החיים.  החנות פתוחה, והחנוני מקיף,
והפנקס פתוח, והיד כותבת,  וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה,  והגבאים מחזירים תדיר בכל יום,  ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו,  ויש להם על מה שיסמוכו,  והדין דין אמת,  והכל מתוקן לסעודה.

א' כתוב במסכת אבות והגבאים מחזירים תדיר בכל יום.

רבינו עובדיה מברטנורא מפרש והגבאים מחזירים תדיר בכל יום , ייסורים ופגעים רעים.

אפשר אולי לשאול, למה הגבאי נקשר לייסורים ופגעים רעים. יכול להיות שהמסכת מלמדת אותנו שהגבאי אמור לפעול בעבודתו בבית הכנסת לפי שורת הדין, הוא מיצג את המלכות, ואת השלטון. 

אם אין תורה, אין דרך ארץ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות פרק שלישי:

[מסכת אבות ג כא] רבי אלעזר בן עזריה אומר:
אם אין תורה, אין דרך ארץ.
אם אין דרך ארץ, אין תורה.
אם אין חכמה, אין יראה.
אם אין יראה, אין חכמה.
אם אין בינה, אין דעת.
אם אין דעת, אין בינה.
אם אין קמח, אין תורה.
אם אין תורה, אין קמח. 

א' כתוב במסכת אבות:

אם אין תורה, אין דרך ארץ.  אם אין דרך ארץ, אין תורה.  ..

אם אין קמח, אין תורה.  אם אין תורה, אין קמח. 

אפשר לשאול, למה המסכת מתחילה פעם ב- אם אין תורה ופעם ב- אם אין קמח ?

יכול להיות שהתירוץ הוא ששניהם, התורה והקמח, הם במשקל שווה, זה מול זה.

ב' עוד דבר, יכול להיות שהמסכת מלמדת אותנו ש- דרך ארץ וגם קמח הם במשקל שווה, זה בא מזה וזה מביא את זה.

תקופות וגמטריאות, פרפראות לחכמה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב במסכת אבות פרק שלישי:

[מסכת אבות ג כג] רבי אליעזר בן חסמא אומר: קנין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות.  תקופות וגמטריאות, פרפראות לחכמה:

א' המנה העיקרית היא לימוד מתמיד ורציני של המקרא, משנה, גמרא, וספרות הקודש.

ב' גימטרייה היא הקינוח, זה נעים לשמוע, אבל עדיין זה רק קינוח. אי אפשר להיות מזה.