כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בזהר החדש פרשת אחרי:

[זהר החדש אחרי מה-מו] מה כְתִיב (שם) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וְגו', תָּא חֲזֵי, קַן: דָּא הוּא גּוּפָא. בַּדֶּרֶךְ: דְּאָזֵיל בְּאוֹרְחִין טָבִין. בְּכָל עֵץ: דָּא תּוֹרָה, כְּדָּבָר אַחֵר (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. אוֹ עַל הָאָרֶץ: אִלֵּין אִינוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְקְרוּן אֶרֶץ, דִּמְלַמֵּד לְהוֹן אוֹרַיְיתָא. אֶפְרוֹחִים: אִלֵּין אִינוּן נְעָרִים גְּדוֹלִים, דְּיִתְעַסְּקוּן בְּאוֹרַיְיתָא. אוֹ בֵּיצִים: אִלֵּין זְעִירִין, דְּיוֹלִיף לוֹן אל''ף בי''ת. 

כָּתוּב (שם כב) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךְ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, קַן - זֶה הוּא הַגּוּף. בַּדֶּרֶךְ - שֶׁהוֹלֵךְ בִּדְרָכִים טוֹבוֹת. בְּכָל עֵץ - זוֹ הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. אוֹ עַל הָאָרֶץ - אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ אֶרֶץ, שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָם תּוֹרָה. אֶפְרֹחִים - אֵלּוּ הֵם נְעָרִים גְּדוֹלִים שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. אוֹ בֵיצִים - אֵלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתָם אָלֶ''ף בֵּי''ת.

מו וְהָאֵם רוֹבֶצֶת, אֵין אֵם אֶלָּא תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם א) וְאַל תִּטוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. אִם תִּרְצֶה שֶׁתִּקַּח הַבָּנִים, (דברים כב) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאַחַר כַּךְ וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. 

וְהָאֵם רֹבֶצֶת - אֵין אֵם אֶלָּא תוֹרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם א) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ. אִם תִּרְצֶה שֶׁתִּקַּח הַבָּנִים, (דברים כב) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

א' זהר הקדוש מביא משל עצום ונפלא על המצווה:

[דברים כב ו-ז] ו כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.  ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. 

ב' נשארת השאלה, איך להבין, בהמשך למשל של זהר הקדוש, את הפסוק שבמקרא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. 

ג' מצווה זאת מסובכת לביצוע ובשבילי אישית קשה לי להבינה אלא מקבלה כגזרה מהקב"ה, כפשוטה.

ד' אבל, לפי חז"ל, אסור להבין את התורה לפי הפשט, והמצווה הזאת מקבלת אולי מובן אחר לחלוטין, לפי הרמז שבזהר הקדוש.

ה' לפי זהר הקדוש, אם (אימא) משל לתורה. אפשר אולי לקשור בין שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח שבמקרא לבין הביטוי משלוח יד. יכול להיות תירוץ, שכתוב במקרא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח ולא כתוב תזרוק, תוציא, תבריח. בדרך כלל, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח מתייחס למשלוח ממקום מסוים אל מקום מסוים. לכן, הקשר עם משלוח יד יכול להיות סביר.

ו' לכן, אפשר להבין את הפסוק:

"תעשה לך תורה כמשלוח יד, כמקצוע, ואז תיקח את הילדים עמך בדרך הטובה, למען ייטב לך והארכת ימים."

ז' הבנה זאת של המצווה היא הקלה עצומה עבורי.

יש אולי עוד השלכה אחת: יכול להיות שהפסוקים שבתורה שכוללים דברים לא טובים, יכול להיות שאנו לא מבינים אותם כראוי ובצורה נכונה. יכול להיות שהכוונה והמשל הם שונים ודווקא חיובים ואופטימיים. אמרו חז"ל, הכול לטובה!