אין דתיים, אין חילוניים, כולנו יהודיים!

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת במדבר:

[במדבר א נא] וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן, יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם, וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן, יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם; וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת.

[תרגום אונקלוס] וּבְמִטַּל מַשְׁכְּנָא, יְפָרְקוּן יָתֵיהּ לֵיוָאֵי, וּבְמִשְׁרֵי מַשְׁכְּנָא, יְקִימוּן יָתֵיהּ לֵיוָאֵי; וְחִילוֹנַי דְּיִקְרַב, יִתְקְטִיל.

א' ביטויים אלה שבמקרא וְהַזָּר ובתרגום אונקלוס וְחִילוֹנַי, מופיעים גם במקומות אחרים בתורה. לפי פירוש רש"י, הזר או החילוני, הם לוי וישראל.

ב' אבל כאן, הלויים נושאים את המשכן ועושים את העבודה. לכן, מי שנשאר הם ישראל.

ג' לפי חז"ל, הגויים מחויבים אך ורק שבע מצוות בני נוח (ראה שבע מצוות בני נח – ויקיפדיה), ולא מצוות אחרות, למשל לא להתקרב למשכן.

ד' לכן, רק ישראל הם הזר או החילוני שאסור להם להתקרב לעבודות המשכן, אלא יומת.

ה' הפסוק הזה וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת מופיע גם בסיפור הגוי שרצה להיות כהן גדול [(פורטל הדף היומי: אונאת הגר (שבת לא ע"א)] :

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד". אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע "והזר הקרב יומת" אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם "בני בכרי ישראל" - כתיב עליהם "והזר הקרב יומת", גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת"! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.

ו' דברים אלה אולי מחזקים את דבריו של כבור הרב עובדיה יוסף, זכות הצדיק תשמור עלינו (אם בכלל יש עוד צורך לחזק את דבריו!) : "אין דתיים, אין חילוניים, כולנו יהודיים!".