ספר ישעיהו פרק לח יא אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל.

 ספר ישעיהו פרק לח

יא אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל.

יב דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי.

יג שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי.

יד כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי.

טו מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי.

טז אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי.

יז הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי.

יח כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ.

יט חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ.

כ יְהוָה לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְהוָה.

כא וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי.

כב וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית יְהוָה.

ספר ישעיהו פרק לו

 

פרק לו

א וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם.

-          אני מניח שזה סיפור מצור ירושלים על ידי אשור ומלך סנחריב, וגם הצלת ירושלים.

ב וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַב שָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס.

-          לעניות דעתי, לכיש כבר נתפשה על ידי אשור.

ג וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר.

-          יש כאן אולי מסמך היסטורי, תיאור אולי של עד ראיה, של האירוע לפני כשלושת אלפים שנים במזרח התיכון.

ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.

-          זה ממש תעמולה, ניסיון להוריד את המורל של יהודה. התעמולה מתבססת על 'ניתוח' המצב הצבאי, על יחס הכוחות במלחמה. ואולי גם על 'FAKE NEWS' , למשל העזרה המצרית.

ה אָמַרְתִּי אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי.

ו הִנֵּ֣ה בָטַ֡חְתָּ עַל־מִשְׁעֶ֩נֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְכׇֽל־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃

ז וְכִֽי־תֹאמַ֣ר אֵלַ֔י אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִפְנֵ֛י הַמִּזְבֵּ֥חַ הַזֶּ֖ה תִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃

-          כאן זה מתקפה על הקב"ה, כמן גורם בתוך המלחמה.

ח וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃

-          וגם 'בדיחות' על יהודה.

ט וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְּטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃

י וְעַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה עָלִ֛יתִי עַל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְהַשְׁחִיתָ֑הּ יְהֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה אֶל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃ {ס}     

-          עוד דבר על לחימה פסיכולוגית: הקב"ה תומך דווקא בצבא אשור.    

יא וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִים֩ וְשֶׁבְנָ֨א וְיוֹאָ֜ח אֶל־רַבְשָׁקֵ֗ה דַּבֶּר־נָ֤א אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־הַחוֹמָֽה׃

-          נציגי יהודה מנסים למתן את השפעת התעמולה האשורית, על ידי כך שנציגי אשור לא ידברו בשפה היהודית, שעם היהודה מבינים אותה, אלא בארמית, שפת אשור, הרבה פחות מוכרת בירושלים. עוד דבר: נציגי אשור מדברים 'יהודית' בצורה מצוינת! זה מעיד על טיב ואיכות המשטר האשורי בתחום יחסי חוץ!

יב וַיֹּ֣אמֶר רַבְשָׁקֵ֗ה הַאֶ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּשְׁבִים֙ עַל־הַ֣חוֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת־[צוֹאָתָ֗ם] (חראיהם) וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת־[מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם] (שיניהם) עִמָּכֶֽם׃

יג וַֽיַּעֲמֹד֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

יד כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל־יַשִּׁ֥א לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּ֥י לֹֽא־יוּכַ֖ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶֽם׃

טו וְאַל־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהֹוָ֑ה לֹ֤א תִנָּתֵן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

-          תעמולת אשור מצוינת, לעומת ניסיונות להגביל אותה על ידי נציגי יהודה.

-          מדברים על השפה 'היהודית'. זה השפה העברית של התורה, של עם ישראל. לכן, עם ישראל מוכרים גם בשם 'יהודים', האנשים שמודים להקב"ה.

טז אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ {פ}
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵֽי־בוֹרֽוֹ׃

יז עַד־בֹּאִ֕י וְלָקַחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֑ם אֶ֤רֶץ דָּגָן֙ וְתִיר֔וֹשׁ אֶ֥רֶץ לֶ֖חֶם וּכְרָמִֽים׃

-          עוד תעמולה, לעניות דעתי שקרית ביותר. כוונת אשור הייתה לעשות את בני יהודה כעבדים, במלוא המובן של המילה.

-          זה מזכיר לי סיפור ששמעתי על התעמולה הנאצית נגד היהודים, במלחמת העולם השנייה: הנאצים הכריחו את היהודים שהביאו אותם למחנה הריכוז, מחנה המוות, אושוויץ, לכתוב אל הקרובים שלהם בבית, כמה טוב באושוויץ, ממש עיירת נופש נעימה ביותר, תענוג להגיע לשמה, לאושוויץ. זה כדי 'להרדים' את היהודים בהונגריה, ברומניה, שהיו אמורים להישלח למחנה המוות אושוויץ, שלא ימרדו, שלא יתקוממו, שלא יתחילו להילחם נגד הנאצים, ממש 'להרדים' אותם, את היהודים.

יח פֶּן־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֖ה יַצִּילֵ֑נוּ הַהִצִּ֜ילוּ אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֔וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

יט אַיֵּ֞ה אֱלֹהֵ֤י חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֣י סְפַרְוָ֑יִם וְכִֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃

כ מִ֗י בְּכׇל־אֱלֹהֵ֤י הָאֲרָצוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי־יַצִּ֧יל יְהֹוָ֛ה אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם מִיָּדִֽי׃

כא וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃

-          שתיקה יפה מכול! אבל ממש בכול מקרה?

כב וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣הוּ אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּ֠יִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י רַבְשָׁקֵֽה׃ {ס}

פרק לז

א וַֽיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

ב וַ֠יִּשְׁלַ֠ח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְאֵ֣ת ׀ שֶׁבְנָ֣א הַסּוֹפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל־יְשַׁעְיָ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃

ג וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃

ד אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ דִּבְרֵ֣י רַבְשָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ

וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃

ה וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶֽל־יְשַׁעְיָֽהוּ׃

ו וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֔עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אוֹתִֽי׃

-          לעניות דעתי, יש אומץ, ואמונה גדולים ביותר, לדבר כך, מול איום מלך אשור. רק נביא אמת יכול לדבר כך.

ז הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃

ח וַיָּ֙שׇׁב֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃

ט וַיִּשְׁמַ֗ע עַל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיִּשְׁמַע֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃

י כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

יא הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכׇל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃

יב הַהִצִּ֨ילוּ אוֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִשְׁחִ֣יתוּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַשָּֽׂר׃

יג אַיֵּ֤ה מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃

יד וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑הוּ וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}

טו וַיִּתְפַּלֵּל֙ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

טז יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃

יז הַטֵּ֨ה יְהֹוָ֤ה ׀ אׇזְנְךָ֙ וּֽשְׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהֹוָ֛ה עֵינֶ֖ךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֔ח לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי׃

יח אׇמְנָ֖ם יְהֹוָ֑ה הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת־כׇּל־הָאֲרָצ֖וֹת וְאֶת־אַרְצָֽם׃

יט וְנָתֹ֥ן אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃

כ וְעַתָּה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֖נוּ מִיָּד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כׇּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃

כא וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ הִתְפַּלַּ֣לְתָּ אֵלַ֔י אֶל־סַנְחֵרִ֖יב מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

כב זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

-          Fair Maiden Zion despises you,

-          She mocks at you;

-          Fair Jerusalem shakes

-          Her head at you.

-          תרגום חזרה לעברית:

 עלמה היפה ציון מתעבת אותך,

היא לועגת לך;

רועד ירושלים הוגן

הראש שלה אליך.

-          לעניות דעתי, זה פסוק קשה מאד להבנה, אפילו פשט הכתוב. כדי להבין את הפשט, לקחתי תרגום של 'ספריא' לאנגלית, ותרגמתי אותו מאנגלית לעברית על ידי התוכנה של גווגל.

-          לעניות דעתי, בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן היא ירושלים עצמה.  

כג אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָה קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

כד בְּיַ֣ד עֲבָדֶ֘יךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר בְּרֹ֥ב רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְחַ֣ר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָבוֹא֙ מְר֣וֹם קִצּ֔וֹ יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃

כה אֲנִ֥י קַ֖רְתִּי וְשָׁתִ֣יתִי מָ֑יִם וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃

כו הֲלֽוֹא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אוֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי מִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵאתִ֔יהָ וּתְהִ֗י לְהַשְׁא֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃

כז וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וָבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃

כח וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבוֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃

כט יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאׇזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃

ל וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית שָׁחִ֑יס וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים (ואכול) [וְאִכְל֥וּ] פִרְיָֽם׃

לא וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃

לב כִּ֤י מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ {ס}       

-          לעניות דעתי, על שני הפסוקים האלה, לא, לב, כדאי לקרוא ספר ישעיהו! זאת נבואה שחזרה אחרי חורבן בית המקדש הראשון, אחרי חנוכה, אחרי חורבן בית המקדש השני, וגם בימינו אלה.  

לג לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבוֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה׃

לד בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָב֖וֹא נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

לה וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ {ס}        

לו וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַיַּכֶּה֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה וּשְׁמֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃

-          אולי מגפה? אולי הרעלת מים? אולי הרעלת מזון?  

לז וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שׇׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃

לח וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר בָּנָיו֙ הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {ס}       

-          לעניות דעתי, אלה עובדות היסטוריות, המאומתות על ידי מסמכים אשורים. 

פרק לח

א בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה.

ב וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה.

ג וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל.

ד וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר.

ה הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

-          שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ כמה זה נכון!

ו וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת.

ז וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְהוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר.

ח הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר   וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה.

-          איך זה נעשה? אולי הייתה הזזה של שעון השמש? מן רעידת אדמה? היו כותבים על זה!

-          על איזה מעלות מדובר?

ט מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ.

י אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי.

ספר ישעיהו

 

ספר ישעיהו

כתוב בספר ישעיהו, פרק לז, פסוק לה:

[ספר ישעיהו לז לה] וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ {ס}      

-          לעניות דעתי, יש בפסוק זה ביטוי נפלא  לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ .

מה הרמז בביטוי זה, לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ , כאשר לְמַֽעֲנִ֔י זה הקדוש ברוך הוא. מה הרמז בחיבור כול כך קרוב ומוחלט לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ ? למה לו היה מספיק לְמַֽעֲנִ֔י הקב"ה, אלא הקב"ה דרך פיו הנביא ישעיהו ע"ה מוסיף גם וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי?

-          לעניות דעתי, תירוץ אפשרי, הקב"ה מבטה את הקשר השלם, המוחלט, הנצחי בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, המיוצגת על ידי דוד המלך, עבד הקב"ה.

-          לעניות דעתי, תירוץ אפשרי אחר, אולי אפשר למצוא בפסוק:

"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילת תפילת שחרית: שַׁחֲרִית (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן אברהם תפילת מנחה: מִנְחָה (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק תפילת ערבית: עַרְבִית (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ / מוצאי שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, עִם כָּל הַמִּצְות הַכְּלוּלות בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ: "

כתוב בפסוק זה "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ". תירוץ אפשרי, הפסוק בספר ישעיהו מרמז על החיבור השלם, המוחלט, הנצחי לבין הקב"ה לבין שכינתו בכנסת ישראל, וּשְׁכִינְתֵּיהּ.

מבט על פרשת וישלח

כתוב בספר בראשית, פרשת וישלח:

[בראשית לג יב-טז] יב וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה.

עשו מזמין את יעקב שילכו ביחד, ועשו יעזור לו, ליעקב, בדרך, וייתן ליעקב אנשים משלו, ואנשים אלה של עשו ישמרו על יעקב בדרך.

יעקב מסרב, בנימוס, אבל מסרב.

יכול להיות שזה משל לימינו אלה. אומות העולם, במיוחד העולם המערבי, מנסים למשוך ולחבק את היהודים, אומרים ליהודים "בואו איתנו, תהיו איתנו, תלכו איתנו, ואנו נדאג לכם, נשמור עליכם, תחיו ביחד איתנו, יהיו לכם חיים טובים!" על היהודים להיזהר ולהישמר מהקריאות האלה, הם מלכודת דבש ליהודים. היהודים משלמים באובדן הזהות היהודית, בהתבוללות, באובדן הקשר עם בני ישראל, עם תורת ישראל, עם הקב"ה אלוקי ישראל.

כמו שיעקב דוחה את הפיתוי של עשו, כך גם על בני ישראל בימינו אלה, לדחות ולהישמר מהפיתויים של העולם המערבי, לדחות ולהישמר מהתבוללות.

מבט על פרשת וישלח

לעניות דעתי, חיי יעקוב, ופרשת וישלח היא תמצית של ההיסטוריה של עם ישראל.

יעקב אבינו ע"ה יוצא לגלות מבית הוריו בארץ ישראל, בבאר שבע, אל חרן. כמוהו, גם בני ישראל יצוא לגלות מארץ ישראל, אל בבל, אל רומי.

בשנות הגלות, יעקב אבינו ע"ה עובד קשה ומתבסס כלכלית, כפי שהתבססו היהודים בבבל, בספרד, ובארצות האשכנז. אבל הוא ומשפחתו חיים בפחד ובחרדה, שאולי הנוכרים ישנו את גישתם ויתחילו להתנקם ביעקב ובמשפחתו.

לכן, יעקב אבינו ע"ה מחליט לחור הביתה, אל ארץ ישראל. אבל, גם הזרה הביתה לא קלה. יעקוב פוגש את אחיו עשו. יעקב מתכונן לקרת פגישה עם אחיו, כפי שהתכוננו גם בני ישראל בזמן גלותם בעולם, בדורון, בתפילות, ובמלחמה. אחרי עשו יש עוד ניסיון בדרך, מור רחל אימנו. זה דומה לכול הניסיונות של עם ישראל בדרכים, ממקום למקום.

אחר כך, בא ניסיון שכם. דינה מתחברת עם בנות שכם, דבר שמביא עסון עליה. האחים שלה מגיבים בתגובה "בלתי מידתית" נגד תושבי שכם. אבל, יכול להיות שבגלל התגובה "הבלתי מידתית" של בני יעקב, של בני ישראל, עשו מחליט לעזוב את ארץ ישראל ולהשאיר אותה לבני ישראל.

יעקב ובניו מתנחלים בארץ ישראל. אבל, הבנים שלו רבים ומתקוטטים זה עם זה. דבר זה מביא את מכירת יוסף ואחר כך גלות מצריים.

יש הרבה משלים בפרשיות החיים של יקב אבינו ע"ה, משלים לימינו אלה.

שאלות בסוף הרצאה "קידום חיים משותפים בנגב".

ד"ר מוחמד אלנבארי- יזם חברתי, ממייסדי ומכהן כיו"ר עמותת "כוכבי המדבר" ומיזם "ואדי עתיר"

א' למה, איך אתה מסביר את ההבדלים בין הבדואיים בנגב לבין הדרוזים? מבחינת איכות החיים, התנהגות מול היהודים?

ב' עוני הוא סיבה לאי שקט חברתי. אבל, העלייה ברמת החיים ברשות הפלסטינאית לא מביאה שלום בין ישראל לבין הרשות הפלסטינאית. דוגמה עוד יותר קיצונית היא עזה: עזה, והאוכלוסייה שלה, יכולים לחיות ברמה גבוהה אם רק יפסיקו את המלחמה נגד ישראל. אבל לא עושים זאת. מה קורה כאן?

ג' מה אתה חושב, מה התשובות לבעיות של עכשיו בנגב, במיוחד אלימות, נתק ומאבק נגד מדינת ישראל, נגד היהודים?

לעניות דעתי, קיבלתי תשובה, אבל התשובה לא התייחסה לשאלות שלי, לא הייתה קשורה לשאלות שלי.

 

ספר ישעיהו ואחדות העם

כתוב בספר ישעיהו:

[ספר ישעיהו לח ד, ה] ד וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר. ה הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

בפסוק ה' כתוב המתכון להגיע אל הקב"ה ולזכות ברחמיו: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ.

לעניות דעתי, יש דבר אחד שמדאיג מאד את גורל עם ישראל: הפילוג בעם. לעניות דעתי, כדאי לנסות ולהשתמש במתכון זה כדי לאחד את העם.

הגמרא מלאה במחלקות, בוויכוחים, בדיונים בעד ונגד. כול אלה היו בלשון מכובדת, לגופו של עניין, ברוב רובם של המקרים ההכרעה הייתה לפי הרוב, לפי רוב הפוסקים.  

שאלתי את עצמי, שאלה: מה קורה עם הרשעים, להתאחד איתם כמו שהם, או רק אחרי שיחזרו בתשובה, וישנו לטובה דרך התנהגותם?

שאלה אחרת: בימינו אלה, הפילוג בעם הוא כמעט חצי-חצי. כול צד יגיד לצד השני, תבואו אתם אלינו, אנו אלה הצודקים, דרכינו היא הדרך הטובה! מה עושים?

עוד שאלה: אני זוכר שקראתי, או שמעתי, שאמרו חז"ל, הקב"ה סולח ואפילו תומך בעם ישראל, אם הם מאוחדים, אפילו כאשר הם עובדים עבודה זרה. איך להבין אמירה זאת?

מצאתי מאמר של כבוד הרב הרה"ג הרב זלמן מלמד שליט"א, שלעניות דעתי, עונה בדיוק לשאלות אלה https://www.yeshiva.org.il/midrash/21270 .

בתפילה ובבכי, בציפייה למשיח במהרה בימינו אלה!  

ספר ישעיהו

 

ספר ישעיהו

כתוב בספר ישעיהו, פרק לז, פסוק לה:

[ספר ישעיהו לז לה] וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ {ס}      

-          לעניות דעתי, יש בפסוק זה ביטוי נפלא  לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ .

מה הרמז בביטוי זה, לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ , כאשר לְמַֽעֲנִ֔י זה הקדוש ברוך הוא. מה הרמז בחיבור כול כך קרוב ומוחלט לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ ? למה לו היה מספיק לְמַֽעֲנִ֔י הקב"ה, אלא הקב"ה דרך פיו הנביא ישעיהו ע"ה מוסיף גם וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי?

-          לעניות דעתי, תירוץ אפשרי, הקב"ה מבטה את הקשר השלם, המוחלט, הנצחי בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, המיוצגת על ידי דוד המלך, עבד הקב"ה.

-          לעניות דעתי, תירוץ אפשרי אחר, אולי אפשר למצוא בפסוק:

"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילת תפילת שחרית: שַׁחֲרִית (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן אברהם תפילת מנחה: מִנְחָה (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק תפילת ערבית: עַרְבִית (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ / מוצאי שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, עִם כָּל הַמִּצְות הַכְּלוּלות בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ: "

כתוב בפסוק זה "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ". תירוץ אפשרי, הפסוק בספר ישעיהו מרמז על החיבור השלם, המוחלט, הנצחי לבין הקב"ה לבין שכינתו בכנסת ישראל, וּשְׁכִינְתֵּיהּ.

מבט על פרשת וישלח

כתוב בספר בראשית, פרשת וישלח:

[בראשית לג יב-טז] יב וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה.

עשו מזמין את יעקב שילכו ביחד, ועשו יעזור לו, ליעקב, בדרך, וייתן ליעקב אנשים משלו, ואנשים אלה של עשו ישמרו על יעקב בדרך.

יעקב מסרב, בנימוס, אבל מסרב.

יכול להיות שזה משל לימינו אלה. אומות העולם, במיוחד העולם המערבי, מנסים למשוך ולחבק את היהודים, אומרים ליהודים "בואו איתנו, תהיו איתנו, תלכו איתנו, ואנו נדאג לכם, נשמור עליכם, תחיו ביחד איתנו, יהיו לכם חיים טובים!" על היהודים להיזהר ולהישמר מהקריאות האלה, הם מלכודת דבש ליהודים. היהודים משלמים באובדן הזהות היהודית, בהתבוללות, באובדן הקשר עם בני ישראל, עם תורת ישראל, עם הקב"ה אלוקי ישראל.

כמו שיעקב דוחה את הפיתוי של עשו, כך גם על בני ישראל בימינו אלה, לדחות ולהישמר מהפיתויים של העולם המערבי, לדחות ולהישמר מהתבוללות.

מבט על פרשת וישלח

לעניות דעתי, חיי יעקוב, ופרשת וישלח היא תמצית של ההיסטוריה של עם ישראל.

יעקב אבינו ע"ה יוצא לגלות מבית הוריו בארץ ישראל, בבאר שבע, אל חרן. כמוהו, גם בני ישראל יצוא לגלות מארץ ישראל, אל בבל, אל רומי.

בשנות הגלות, יעקב אבינו ע"ה עובד קשה ומתבסס כלכלית, כפי שהתבססו היהודים בבבל, בספרד, ובארצות האשכנז. אבל הוא ומשפחתו חיים בפחד ובחרדה, שאולי הנוכרים ישנו את גישתם ויתחילו להתנקם ביעקב ובמשפחתו.

לכן, יעקב אבינו ע"ה מחליט לחור הביתה, אל ארץ ישראל. אבל, גם הזרה הביתה לא קלה. יעקוב פוגש את אחיו עשו. יעקב מתכונן לקרת פגישה עם אחיו, כפי שהתכוננו גם בני ישראל בזמן גלותם בעולם, בדורון, בתפילות, ובמלחמה. אחרי עשו יש עוד ניסיון בדרך, מור רחל אימנו. זה דומה לכול הניסיונות של עם ישראל בדרכים, ממקום למקום.

אחר כך, בא ניסיון שכם. דינה מתחברת עם בנות שכם, דבר שמביא עסון עליה. האחים שלה מגיבים בתגובה "בלתי מידתית" נגד תושבי שכם. אבל, יכול להיות שבגלל התגובה "הבלתי מידתית" של בני יעקב, של בני ישראל, עשו מחליט לעזוב את ארץ ישראל ולהשאיר אותה לבני ישראל.

יעקב ובניו מתנחלים בארץ ישראל. אבל, הבנים שלו רבים ומתקוטטים זה עם זה. דבר זה מביא את מכירת יוסף ואחר כך גלות מצריים.

יש הרבה משלים בפרשיות החיים של יקב אבינו ע"ה, משלים לימינו אלה.

מבט על פרשת חיי שרה

 

מבט על פרשת חיי שרה

א' אברהם אבינו ע"ה משלם 400 שקל על שדה מערת המכפלה לעפרון החיתי. זה המחיר שעפרון החיתי מבקש, ואברהם אבינו לא מתמקח אתו. אבל אנו יודעים שאברהם אבינו כן יודע להתמקח, כפי שהתמקח עם הקב"ה, על מספר הצדיקים שיצילו את סדום ועמורה. אבל, אברהם אבינו לא מתמקח על ארץ ישראל, כמה שעפרון החיתי מבקש, הוא משלם.

זה אולי משל לימינו אלה: אין להתמקח על ארץ ישראל! לא בכסף, לא במאמצים, לא באמצעים!

ב' כתוב בפרשה:

[בראשית כד יט, כ] יט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו.

רבקה ממהרת, מיוזמתה, להשקות גם את הגמלים של אליעזר, עבד אברהם.

דבר זה מזכיר לנו את האגדה של משה רבינו והגדי: [ //he.wikipedia.org/wiki/משה_הרועה_והגדי  ]

משה הרועה והגדי הוא מדרש על המילים הפותחות את פרק ג' בספר שמות : "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה ". המדרש מסביר את הסיבה שבגינה נבחר משה להנהיג את עם ישראל וקושר זאת להתנהגותו כרועה צאן ולמידת החמלה שגילה כלפי עדרו.

גם לרבקה, וגם למשה רבינו יש חמלה, דאגה, לחלשים, לאלה שאפילו לא יכולים לתת ביטוי לצרכים שלהם הבסיסיים ביותר, ואלה הבהמות, אם זה משה רבינו והגדי של יתרו, ואם זה רבקה והגמלים של אליעזר.

כתוב בתורה, ספר דברים:

[דברים יא טו] וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

לפי פסוק זה, מפרשים החכמים שקודם כול יש להאכיל את הבהמות, ואחר כך האנשים יכולים לאכול. גם כאן, רואים ביטוי אלוקי של הדאגה וחמלה לחלש, למי שזקוק לך.

מבט על פרשת ויצא

כתוב בספר בראשית, פרשת ויצא:

[בראשית כה כ-כב] כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

כתוב בפסוק כא: וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

אפשר לשאול: למה דווקא נדר זה נודר יעקב אבינו ע"ה, ולא אולי מצווה אחרת ממה שהקדוש ברוך הוא ציווה?

לעניות דעתי, תירוץ אפשרי: מידה כנגד מידה! יעקב אבינו ע"ה מבקש מהקב"ה עזרה להתקיים וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. לכן, גם יעקב אבינו ע"ה נודר במעשר. המעשר משמש לקיום הלוויים, והכוהנים, המשמשים את הקב"ה. לכן, אולי, יש בנדר זה מידה כנגד מידה!

סולם יעקב

כתוב בספר בראשית, פרשת יצא:

[בראשית כחי ב] וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

לעניות דעתי, סולם יעקב יכול להיות משל למצב אידיאלי של אנשים, כאשר הראש בשמיים אבל הרגליים מוצבות על הקרקע!

סבים ונכדים

כתוב בגמרא, מסכת נדרים, דך מ"א, עמוד א:

איכא דאמרי [יש שאומרים] כי הכי קאמר ליה [יש שאומרים שכך היה אומר לו]: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.

רבי היה חולה, ושכח חלק חשוב בגמרא. תלמידו של רבי, רב חייא הלך ללמוד את החלק הזה שנשכח על ידי רבי מכובס שהיה שומע את הלימוד של רבי ולמד את החלק הזה של הגמרא. אחרי שהוא בעצמו למד את החלק בגמרא, הלך רב חייא ולימד אותו חלק את רבי. לכן רבי היה אומר לאותו הכובס: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.

שאלה: אפשר ללמוד מזה שעל הנכדים לכבד את הסבים?

ספר ישעיהו

כתוב בספר ישעיהו, פרק לז:

לא וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃

לב כִּ֤י מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ {ס}       

-          לעניות דעתי, על שני הפסוקים האלה, לא, לב, כדאי לקרוא ספר ישעיהו! זאת נבואה שחזרה אחרי חורבן בית המקדש הראשון, אחרי חנוכה, אחרי חורבן בית המקדש השני, וגם בימינו אלה.  

אמן!