המהר"ל ו-"העם רוצה צדק חברתי"

קראתי היום על המהר"ל באינטרנט. מסופר שהוזמן לפראג כדי למנותו כרב ראשי של הקהילה היהודית בעיר. לפני המינוי הסופי המהר"ל נתן דרשה בבית הכנסת המרכזי של העיר פראג. באותה דרשה, הוא ביקר באופן חזק ביותר את עשירי העיר. הוא ביקש שהעשירים יתרמו יותר לרווחת העניים, האלמנות, והאיטומים. עוד יותר, המהר"ל אמר בדרשתו שהצרות והקשיים שיש לקהילה היהודית בפראג, הם בגלל הפערים בין המעמדות, וביקש לצמצם אותם.

אפשר להגיד שהתנועה החברתית "העם רוצה צדק חברתי" באה ופועלת בהשראתו והשפעתו של המהר"ל! דבר דומה על "שוויון בנטל". 

״למה אני בעולם הזה?״ מול ״למה הקדוש ברוך הוא ברא אותי בעולם הזה?״

בס"ד

דברים חיים רחמים

אפשר לשאול:

   א. ״למה האדם, למה אני בעולם הזה, מה הייעוד של האדם בעולם הזה״

ואפשר לשאול:

   ב. ״למה הקדוש ברוך הוא ברא אותי ואת האדם בעולם הזה״.

במבט ראשון, שתי השאלות האלה דומות זו לזו בנושא ולפי זה גם בתשובה. אבל זה לא כך בכלל, שתי שאלות אלה נבדלות זו מזו בהחלט.

שאלה א' נשאלת על ידי האדם אליו עצמו. כול אחד יכול לענות לשאלה זאת לפי יכולתו וכול התשובות נכונות. תשובות אלה נכונות ברגע זמן מסוים ואפשר להשתנות מזמן לזמן, לפי שינויים שבאדם, ניסיון, השכלה, מצב בריאותי, משפחתי, פרנסה, ואולי גם גורמים נוספים.

שאלה ב' נשאלת אל הש"י. אף פעם לא נוכל לדעת את התשובה מפני שהש"י לא עונה לנו בשאלה זאת. כמוכן, כול תשובה שאנו, האדם, נענה לא נוכל לאמת אותה בגלל אותה סיבה, שהש"י לא עונה לנו בשאלה זאת. לכן, מהתחלה אין לשאול אותה וכול ניסיון כאילו לענות עליה לא רציני ונידון לכישלון.

יצר הרע: "העולם לא היה מתקיים ללא היצר הרע של עריות!"

בס"ד

דברים חיים רחמים

יצר הרע: הרמב"ם אומר שיש להשתדל ולהביא את יצר הרע לאפס. לעומת זאת, חז"ל אומרים "העולם לא היה מתקיים ללא היצר רע". רק שזה חצי אמת, או מילים שהוצאו מהקשרם. הביטוי המלא הוא "העולם לא היה מתקיים ללא היצר הרע של עריות!". ז"א, חז"ל מתייחסים רק ליצר רע של עריות, ורק עליו. יותר מזה, חז״ל מוסיפים ומסבירים שהצדיק מצליח להפוך אפילו יצר רע לכלי במילואי מצוות הש"י.

לכן, האמירה של הרמב"ם היא הנכונה.

יכול להיות עוד תירוץ אחד לאמירה של הרמב"ם . לפיו, כדי להשתנות מהמידה הרעה, עליך להקצין לכיוון השינוי: למשל, אם אתה רוצה להשתנות מקמצנות, עליך להיות נדב הרבה מעל המידה. לכן, כדי להוציא ממך את היצר הרע, עליך להשתדל להוציא אותו לחלוטין, עד אפס. אחרת, לא תצליח כלל.

יותר מזה, הרמב"ם מדבר על האנשים, שהם אמורים להתגבר על היצר הרע עד הסוף וללא פשרות. הרמב"ם לא מבקר את הש"י שברא את היצר הרע או מתקומם על הדבר הזה, יצירת היצר הרע על ידי הש"י. הש"י ברא הכול לטובה. אבל, תפקידו של האדם להתגבר על היצר הרע עד חיסולו המוחלט בתוכו.

יותר מזה, ללא היצר הרע לא הייתה גם בחירה חופשית. הש"י ברא את היצר הרע כדי לתת תוכף לבחירה החופשית.

למה דומה הדבר? לעמלק שהש"י ברא אותו וגם צווה אותנו לרדוף אחריו ולחסלו באופן מוחלט.

בריאת העולם לפי המדע

דברים חיים רחמים

שמעתי ברדיו על מחקרים של השנים האחרונים, על בריאת העולם לפי המדע. מחקרים אלה מראים שהעולם התפתח שלב אחרי שלב, שלבים דומים לאלה שמתוארים בפרשת "בראשית" שבתורה. רק שכול שלב, לפי המדע, לקח כמה מיליוני שנים (רגילות) ואולי אך יותר. זה אולי מחזק את הפרוש של בריאת העולם לפי התורה: אדם וחווה, ז"א האנושות, נבראו לפני כששת אלפים שנה. העולם נברא לפני זה בחמישה ימים של הקב"ה, אבל אין שום מידע על אורך או מידה אחרת של כול יום כזה. דוד המלך כבר אמר בתהלים שאלף שנה שלנו זה כמו יום בשביל הקב"ה. יכול להיות שדוד המלך לא דייק, אבל נתן לנו רמז כדי להבין תעלומת בריאת העולם.

עמנואל קאנט והיהדות

דברים חיים רחמים

יצא לי לשוחח על  הפילוסוף הגרמני המפורסם עמנואל קאנט. בזמן השיחה ידעתי מעט מאד עליו ולא הייתי מסוגל להביא נימוקים ראויים בעד או נגד. לכן, נכנסתי לאינטרנט, וויקיפדיה, וחיפשתי "עמנואל קאנט – יהדות". מצאתי דברים מעניינים וגם מחשבות חדשות הופיעו בראשי:

   - קאנט הוא אחד והמוקדם ביותר בין שלושת הפילוסופים הגרמנים המפורסמים קאנט, האגל, וניץ׳ה. האגל היה תלמידו של קאנט ומושפע עמוקות ממנו, לפחות בתחילת עבודתו. ניצ׳ה, האחרון בזמן, היה מבקר של קאנט.

   - שלושת הפילוסופים האלה ועבודתם היו בסיס לאידיאולוגיה הנצית.

   - קאנט כתב ביטויים אנטי-שמיים, כמו "היהודים הם עם טפיל על העמים האחרים וחי על חשבונם".

   - קאנט היה דתי פרוטסטאנטי - קלוויניסטי. לכן, נראה לי שהיה רק טבעי בשבילו להתייחס באופן שלילי ליהודים ולדתם. האגל היה חילוני מוחלט, לכן גם בשבילו היה רק טבעי להתייחס באופן שלילי ליהודים ודתם. דווקא ניצ'ה, לפי וויקיפדיה, היה מאוזן וחיובי יותר כלפי היהודים. אני כותב "דווקא" במקרה של ניצ'ה מפני הוא המזוהה ביותר עם השלטון הנצי. יכול להיות שה"אימוץ" שלו על ידי הנצים נעשה אחרי מותו ובוודאי ללא הסכמתו.

   - לפי מה שקראתי, שלושת הפילוסופים האלה הם הבסיס של ההומניזם המערב אירופי השם במרכזו את היחיד, בדומה לדת הנוצרית. בניגוד לאלה, היהדות שמה במרכזה את הקולקטיב, את העם, הכנסת, הקיבוץ, המניין של ישראל. דרך אגב, אידיאולוגיית ההומניזם, שכנראה הופיעה לפני כמאתיים שנה במערב אירופה, ויותר מדויק בגרמניה, נכשלה כשלון מוחלט במאה העשרים, כאשר היו באירופה שתי מלחמות עולם ורצח העם היהודי.

   - מה שנלמד זה הפילוסופיה המערב אירופית. סביר מאד שיש גם פילוסופיה סינית, יפנית, הודית, לא פחות מפותחות ומעניינות. שמעתי ברדיו, רשת א', על NEW AGE , תנועה פילוסופית אמריקאית שמביאה למערב את הפילוסופיה הסינית, יפנית, הודית, או דתות פאגאניות אחרות.

׳זב׳ מול ׳בעל הקרי׳

דברים חיים רחמים

שמעתי שעור בתלמוד בנושא ׳זב׳. מזכירים את הזב ביחד עם ׳בעל הקרי׳. לא הבנתי מה ההבדלים ביניהם ומה משוטף, ולכן, אחרי השיעור חיפשתי באינטרנט וויקיפדיה. (דרך אגב, האינטרנט הוא כלי העשרת ידע עצום ושימושי ביותר. אבל, יחד עם זאת, יש בו פיתויים עצומים גם כן, שלא כול אחד מסוגל לעמוד בהם. לכן, יכול להיות שכאשר לוקחים בחשבון את שני הצדדים, את התועלת נגד הנזק, כדאי לוותר על אינטרנט ולא להכניס מחשב הביתה.)

בעל קרי הוא תופעה של פליטת זרע כתוצאה של גירודים שונים.

זב הוא תופעה של פליטת נוזל דומה לזרע כמראה אבל שונה ממנו לחלוטין מבחינת ההרכב. פליטת הזב היא נוזל דלקתי כתוצאה ותסמין שכיח של מחלת מין נפוצה ודביקה מאד, זבה. מחלה זאת יכולה להתפתח אצל גברים ונשים כאחד. הגורם העיקרי להידבקות הוא יחסי מין מזדמנים. בימינו, הטיפול במחלת הזבה הוא אנטיביוטיקה.

לכן, אפשר למצוא את הטעם של הלכות הזב במניעת ההידבקות במחלת מין שהיא נפוצה, הידבקות בה קלה ומידית על ידי יחסי מין, וכנראה גם קשה לריפוי בימים ההם. מזה, גם החומרה שיש בכול הלכות הזב לעומת הלכות בעל הקרי. אולי אפשר ללמוד עוד דבר מהלכות הזב לעומת הלכות בעל הקרי. הלכות הזב מיועדות להגן בעיקר על הזולת, לא להדביק אותו במחלה. לעומת זאת, הלכות בעל הקרי מיועדות להגן בעיקר על הפרט, להבטיח המשכיותו. גם כאן, כמו במקומות אחרים ביהדות, הדגש הוא על הזולת, על הציבור, על עם ישראל, כנסת ישראל, קהל ישראל, קיבוץ ישראל, ולא על הפרט. דבר דומה רואים במצוות כמו "ויהיה כבוד חברך או ממון חברך יותר יקרים עליך מאשר הכבוד או הממון שלך!". 

המתת החסד היא אסורה

דברים חיים רחמים

ספר שמואל ב׳, דוד ע"ה מצווה להרוג את הנער שבא אליו משדה הקרב בהודעה שהוא, הנער העמלקי, הרג את שאול המלך ע"ה לפי בקשתו של שאול המלך עצמו.

אפשר להוציא גם מזה שהמתת החסד היא אסורה ויש להעניש את מבצעיה כמו בהריגה ורציחה. נכון שדוד מתרץ החלטתו על ידי כך ששאול המלך היה כמלך המשיח, אבל כול בריאה שנעשתה על ידי הקב"ה היא קדושה וראויה לאותו היחס. לכן, לפי הפסוקים האלה, כול המתת חסד היא פשע, אין לעשות אותה, וגם להעניש את מבצעיה.

משווים את החמץ בפסח ליצר הרע

דברים חיים רחמים

החמץ בפסח אסור בחומרה יותר גדולה מאשר הכשרות של חלב ובשר. למשל, חמץ בפסח אסור בתבשיל ביחס של אחד לאלף לפי פוסקים מסוימים, או אפילו אפס מוחלט לפי פוסקים אחרים. לעומת זאת, האיסור של חלב בבשר או להפך הוא ביחס של אחד לשישים. למה ההבדל המשמעותי הזה?

אפשר למצוא רמז לתשובה בזה שמשווים את החמץ בפסח ליצר הרע. לפי הרמב"ם או  פוסקים אחרים, היצר הרע אסור לחלוטין, ז"א הוא אמור אפס. אותו הדבר החמץ בפסח, אסור לחלוטין, אחד לאלף או אפילו אפס מוחלט. מוציאים את החמץ מהבית בדומה למוציא את היצר הרע מעצמו.

מגילת אסתר של פורים עם הפרושים של מלבי״ם

דברים חיים רחמים

קראתי את מגילת אסתר של פורים עם הפרושים של מלבי״ם. דרך הפרושים האלה אפשר למצוא באופן מידי תשובות לכמה שאלות חשובות:

   - איך מרדכי נתן את הדסה שהיא אסתר, האחיינית שלו, לידיים של אחשוורוש, מלך פרס?

התשובה היא שאסתר נלקחה בכוח על ידי אנשי המלך, בתוקף החוק שהוציא אחשוורוש אחרי גרוש אשתו ושתי.

   - ושתי, אשת אחשוורוש, היא האישה שלא צייתה להוראות בעלה, מלך אחשוורוש, לבוא לפניו ולפני האורחים שלו. אחשוורוש רצה להראות לכולם את יופייה. האם היא באמת הפמיניסטית הראשונה, היא באמת הצדיקה והצנועה?

מלבי״ם מסביר בפרושים שלו שהמסיבה שאחשוורוש ארגן את האירוח המפואר, וגם בקשתו אל ושתי, אשתו, היא שלבים של תוכנית מסודרת ומושקעת של מהפכת חצר, להפוך את אחשוורוש ממלך נבחר למלך שתפס את המלוכה בכוח זרעו, למלך הכול יכול ללא שום תלות בשרים ובעם שלו. ושתי, אשתו, שהיא בעצמה הייתה מזרע מלכי בבל, התנגדה בתוקף לתוכנית זאת ולא רצתה לתת לה אישור, תמיכה, ולגיטימציה. לכן, היא לא באה לפני המלך ואורחיו לפי רצונו.

   - איך אסתר הלכה למיטתו של אחשוורוש, האם זה לא התבוללות?

מלבי״ן מסביר שהדבר היה בכוח עבדי המלך, נגד רצונה. באופן מופגן, היא לא לקחה לעצמה שום מתנה שהיו נותנים לנערות שהובאו למלך.

   - שאלה שלא מצאתי פרוש של מלבי״ם: למה מרדכי התגרה בהמן האגגי הרשע, כאשר מרדכי היה יכול בקלות ובצורה פשוטה ומידית להתחמק מהמן ולא לעורר את כול המזימה של המן נגד היהודים. אפילו שהיהודים יצאו כאשר ידם על העליונה על ידי נס השם, חז"ל אומרים שכול נס נלקח ומוריד את הזכויות של היהודים?

שאלתי את הרב, והוא אומר שהתכנון הוא של הש״י שרצה לחסל את המן העמלקי וזרעו וכול האויבים והשונאים של ישראל.  וזה נגד ההלכה שאין לעורר כעס הגויים.

   - יש אולי עוד שאלה: מלבי״ם מסביר שהקב"ה הכין תרופה למכה בזה שאסתר הגיע לדרגה של מלכה וגם מרדכי הציל את המלך אחשוורוש ממוות ונכתב עליו בספר המלך. השאלה היא למה הקב"ה הכין את המכה אם כבר הכין גם את התרופה למכה כדי להכשילה? דבר זה מתקשר גם עם השאלה הקודמת, למה מרדכי התגרה בהמן, כאשר הדבר הזה של התגרות בגויים נאסר על ידי חז"ל?

מצאתי שני תירוצים לשאלה זאת. אחד, שהקב"ה רצה לזעזע את היהודים ולהביא אותם מחדש ליריית שמיים. היהודים השתחוו לפסל וגם השתתפו במסיבה של מלך אחשוורוש עם כול הזומא וחטאים שהיו שם.

תירוץ אחר, הש״י לא יכול למנוע את הבחירה החופשית של המן לעשות פשעים נגד היהודים. אבל, הש״י כן יכול להכשיל אותן.

לפי דוד המלך ע"ה, הניצחון הוא מהקב"ה ולא בכוח האנשים שנלחמו

דברים חיים רחמים

ספר שמואל א׳: דוד וחבורתו נלחמים בעמלק שתקפו את ישראל. הוא חילק את האנשים שלו לשתי קבוצות, קבוצה אחת לקח איתו כדי להילחם בעמלק ואת הקבוצה השנייה השאיר מאחור כדי לשמור על הכלים. דוד ואנשיו ניצחו את עמלק ולקחו מהם שלל רב. האנשים של הקבוצה הראשונה, שנלחמו ביחד עם דוד בעמלק, רצו כול השלל רק בשבילם, מפני שהם אלה שנלחמו ונצחו את עמלק. דוד בא ואומר בדיוק ההפך: יש לחלק את השלל שווה בשווה בין כול האנשים, כולל אלה שנשארו מאחור כדי להתפלל ולשמור על הכלים. לפי דוד, הניצחון הוא מהקב"ה ולא בכוח האנשים שנלחמו ממש, פיזית בעמלק. וזה מאז משפט בישראל. מלבי"ם מסביר שהלכה זאת של חלוקה שווה בין אנשים, אלה שבחזית ואלה שבעורף קיימת כחוק מאברהם אבינו. דוד הסביר את החוק והפך אותו למשפט בישראל.

לפי חז"ל, ההבדל בין חוק ומשפט הוא שאת החוק יש למלא אפילו שהוא לא מובן לנו. לעומת זאת, משפט יש למלא אותו וגם מובן לנו למה הוא ניתן על ידי הקב"ה, מה ההיגיון שלו, אפילו לפי השכל האנושי המוגבל.

משפט זה הוא מתאים גם לימינו כאשר מדברים על חלוקה בנטל. ההגנה על ישראל והניצחונות שלו באים מהקב"ה ולא מהאנשים: "על תסמוך על אנשים ונדיבים אלא רק על הש"י". 

המהר״ל: המצוות הם גזירה ללא הסבר

דברים חיים רחמים 

על הסיפור של אמנון ותמר, ספר שמואל ב׳. אמנון ותמר היו שניהם ילדים של דוד המלך, אבל מאמהות שונות. עוד יותר, אמה של תמר הייתה גויה כאשר ילדה אותה. ידוע שלפי ההלכה, בת אביו אסורה, אפילו מאם אחרת. לעומת זאת, במקרה של אמנון ותמר, תמר הייתה מותרת לאמנון מפני שאמה הייתה גויה בזמן לידתה.

לפי זה, וגם לפי העיקרון של לידה מחדש על ידי הגיור, יוצא שאם אביו של בנו התחתן עם אשה גויה, הבת של אותה האשה מותרת לבן אם נולדה לפני הגיור אבל אסורה לבן אם נולדה אחרי הגיור. ברור שגם הבת שנולדה לפני הגיור עברה גיור בעצמה.

יכול להיות שיש עוד לקח מהמקרה הזה. מחפשים הסבר למצוות. הנישואין האסורים מוסברים על ידי סכנה של מחלות גנטיות על ידי נישואין בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה. אבל, ההסבר הזה מתקשה אם הנישואין בין בן לבין בת של אותו אבא אבל אמא אחרת מותרים אם הבת נולדה כאשר אמה גויה ואסורים כאשר אמה התגיירה, ולשתי הבנות אותו אבא שהוא גם האבא של הבן.

לכן, יכול להיות שיש דבר בטענות של המהר״ל שהמצוות הם גזירה ללא הסבר מובן לשכל המוגבל של האדם אלא ההסבר מובן אך ורק לקב״ה. המהר״ל מביא דוגמה של מצווה אחרת: האיסור לשחוט פרה ועגלה באותו יום. מסבירים מצווה זאת על ידי רחמים לבעלי חיים, למנוע צר מיותר להם. אבל המהר״ל שואל מותר לשחוט לפני ואחרי תפילת הערבית, כאשר יש מרחק של שעתיים, אבל אסור לשחוט בשחרית ובמנחה, כאשר המרחק הוא שש שעות.  

"ויהיו בני נח" ו-״מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו״

דברים חיים רחמים

נח, ט יח: ״ויהיו בני נח״? [ומהו ״בני נח״?] זה שאמר הכתוב: ״מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו״ וגו׳ [משלי כ ז].

שבזכות נח זכו בניו שיהיו עמו במבול, וזכו שיצאו מן התיבה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מכאן ואילך איני עושה כשם שעשיתי לנח, אלא אין האבות מצילין בניהם. [אגדת בראשית פ״י]

   - אחד מן הפרושים לפסוק שבספר ״משלי״ הוא של רלב״ג (רבי לווי בן גרשון):

רלב'ג: מתהלך בתומו . הצדיק שהוא מהלך בתמימו' וביוש' במדותיו ובדעותיו והו' איש אמונים על דרך האמת לא די שיהיה נשמר מהרעות כי גם בניו יהיו מושגחי' מהש''י בסבתו עם שמתכונתו גם כן שיישי' בניו לעבודת השם ית' ותדבק בהם גם כן ההשגח' מצדם :

אני מבין מזה שזכות האבות וגם השגחת הש״י על הבנים באות לבנים שהם בעצמם נדבקים לעבודת השם, כאשר אביהם הצדיק משפיע עליהם ומחנך אותם בדרך יריית שמיים.

   - הפרוש השני של האגדה לביטוי ״ויהיו בני נוח״ מתייחס לבנים שלא עושים כלום בעצמם כדי להיכנס תחת כנפי השכינה, לא משתדלים ביריית שמיים, לא משתתפים בשיעורי התורה של אביהם.

מצב דומה יש הרבה פעמים בגמרא, כאשר תשובות שונות ואפילו הפוכות זו לזו ניתנות לאותה השאילה. התירוץ הוא שהתשובות ההפוכות זו לזו מתייחסות לתת-קבוצות שונות ונפרדות באותה השאילה.

אפשר למשול זכות האבות למכפיל שמופעל על המעשים הטובים של הבנים עצמם. אם הבנים עושים מעשים טובים, מעשיהם גדלים ונכפלים על ידי זכות האבות. אם המאזן מעשים טובים-מעשים רעים של הבנים הוא אפס, שום זכות אבות, שום מכפיל לא יכול להגביר את מאזנם. מעניין מה המשל של זכות האבות למאזן השלילי של הבנים. במקרה כזה, המכפיל החיובי של זכות האבות דווקא עושה את המאזן של המעשים טובים-רעים עוד יותר שלילי! המשל יכול להיות שאין לבנים אלה שום תירוץ, שום סיבה, שום דבר מקל על מעשיהם הרעים מפני שהבנים כן גדלו ביחד עם אביהם הצדיק וידעו מה זה יריית שמיים, לימוד תורה, הדרך הישרה בעבודת השם.

{יב} חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃

בס"ד

דברים חיים רחמים

{יב} חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃

 פסוק זה מופיע בספר שמואל ב׳. נראה לי ביטוי מצוין לקשר והשגחה בין הקב״ה לבין האדם. האדם אמור לעשות כול שביכולתו למען המטרה הראויה, אם זה פרנסה, בריאות, לימודים, שידוך, או ילדים, והש״י יעשה הטוב בעיניו, לפי המחשבות שלו ולפי ההבנות שלו, ותמיד, אבל תמיד, לטובה!

זוהר הקדוש משבח מאד את הקשר בין איש לבין אשתו

בס"ד

דברים חיים רחמים

זוהר הקדוש משבח מאד את הקשר בין איש לבין אשתו. מצאתי שתי דוגמאות, וכנראה יש גם דוגמאות אחרות:

   - בפירושים ל-"שיר השירים״, מסביר הרשב״י שרק החיבור בין איש לאישה, למשל על ידי נשיקה בפה, מיצר את השלם. לפי רשב״י, לאיש יש שתי רוחות, לאישה יש שתי רוחות, וביחד מיצרים ארבע רוחות, שזה השלם. הרוחות של הגבר הן קשורות לחסידות, הרוחות של האישה הן קשורות לחוכמה. ביחד, ארבע הרוחות הן השלם.

   - אות ׳א׳ של אדם כולל בתוכו את החוכמה הנשית.

השאלה שמתבקשת היא, איך רשב״י וגם רבי עקיבא, רבו, חיו בפרישות כול אחד מהאישה שלו, כול כך הרבה שנים?

יכולה להיות גם התייחסות אחרת למעשה הפרישות של רבי עקיבא ורשב״י. הרף הערכתם לנשות שלהם, הם בחרו להיפרד מהן כדי ללמוד וללמד תורה. דבר דומה קרה גם למשה רבנו, כאשר הוא נפרד מאשתו ציפורה. 

מעניין איך אותם עובדות, אפשר לפרש אותם בכיוונים הפוכים, אחד לגנאי והיפוכו לטובה. לכן, אפשר אולי להגיד "היופי הוא בעיני המתבונן״.  

תפילת שמע על המיטה

בס"ד

דברים חיים רחמים

יש תפילה מאד יפה, תפילת שמע על המיטה. בתפילה זאת סולחים ומוחלים לכול מי שפגע בנו, אם בממון, אם בגוף, אם בכבוד, אם בשוגג ואם ביודעין. אפשר לשאול כמה שאלות:

   א' אם כבר סולחים ומוחלים בכול יום, למה יש צורך שהצד שפגע בנו יבקש סליחה ומחילה?

נראה לי שהתשובה היא שלא מבקשים סליחה בשביל מי שבו פגענו אלא בשבילנו, הפוגעים, כדי שלנו יוקל, המצפון שלנו יינוקה, כדי שאנחנו הפוגעים נהיה ללא חלומות רעים וסיוטים.

   ב׳ איך מסתדרת בקשת הסליחה והמצווה לא לסלוח לעמלק?

בתפילת שמע על המיטה כתוב בפירוש שבקשת הסליחה והמחילה מתייחסת לבר ישראל. לכן אין סתירה בין הדברים.

   ג׳ משה רבינו הרג מבני ישראל כשחזר מהר סיני ובני ישראל עשו את אגל הזהב. האם יש סתירה בין זה לבין הסליחה לבר ישראל שבתפילה?

התשובה היא לא! יכולים להיות שני תירוצים:

תירוץ ראשון, ההרוגים לא היו בני ישראל אלא מאספסוף שיצא ביחד עם ישראל מהעבדות במצרים. לכן, אין סתירה.

תירוץ שני, הסליחה שבתפילה מתייחסת לפרט, לאנשים פרטיים, גם הנפגע וגם הפוגע. לעומת זאת, יש כללים אחרים כאשר מדובר על כבוד הקב״ה, וזה המקרה של משה רבינו.

   ד׳ פינחס הרג את נשיא שבט שמעון והמדינית. גם כאן, יש שיכולים אחרים כאשר יש כנאת הש״י.

מעניין שרצח פוליטי, ז״א מסיבות לאומיות, לא מקובל ביהדות, למשל רצח גדליהו.

   ה׳ אם הנפגע סולח ומוחל, למה יש בתי משפט רבניים ומשפטים בין אנשים?

התירוץ הוא כנראה, שהסליחה לא מבטלת את הזכות לפיצוים עבור הנזק שנגרם וטביעה בבית משפט. הטביעה מקובלת, מה שלו מקובלת היא השנאה בין יהודים, ולא רק שנאת חינם, ז״א אפילו שנאה שבמבט ראשון ושטחי יש לה "סיבה", אפילו שנאה שבלב.

האלף-בית העברי העתיק, הארמי, והעברי העכשווי

בס"ד

דברים חיים רחמים

קראתי בזוהר הקדוש שרק ארבעה ספרים בתנ״ך מתחילים באות גדולה:

   - ספר בראשות, אות ב, בראשות...

   - שיר השירים, באות ש, שיר השירים אשר לשלמה...

   - דברי הימים, באות א, אדם שת אנוש:

   - ספר משלי, באות מ, משלי שלמה בן-דוד

זוהר הקדוש מקשר בין צורת האות הגדולה לבין תוכן הספר, ואפילו האות נותנת משל לספר.

למשל, אות ׳א׳ של אדם, מורכב מ׳י׳, ׳ו׳, ו׳ד׳. כאשר ד היא סימן של אישה. לכן, האדם מושלם רק כאשר כולל את האישה לידו ועיתו.

דוגמה אחרת, אות ׳ש׳ מרמזת על התמיכה של כול המרכבה, כאשר ׳שיר השירים׳ הוא משל לעבודת המרכבה.

השאלה שמתבקשת היא האם האותיות של ארמית, השפה בשימוש בזמן רשב״י, הם דומות לאותיות בעברית שאנו משתמשים בהן עכשיו. מתברר שכן, לפחות אותיות ׳א׳ ו׳ש׳. לכן, רשב״י ראה מה שגם אנו רואים עכשיו בימינו.

מתברר שהאלף-בית הארמי הוא האבות של האלף-בית העברי העכשווי.

לעומת זאת, לפי הממצאים הארכיולוגיים, האלף-בית העברי העתיק שונה מאד מהאלף-בית העברי העכשווי.

רועים ורעים

בס"ד

דברים חיים רחמים

יש רועים ויש רעים:

  -  "ומשה היה רעה את צאן יתרו חותנו״

   - ״חושי הארכי רעה דוד״

יש סבורים ששתי המילים הם הרחבה מאותו השורש. ויש בזה רמז גדול, שרעה לחברו אמור להתנהג כמו רעה לצאנו.

״בית של שלום״

בס"ד

דברים חיים רחמים

יש עיר באפריקה, בירת, TANZANIA שנקראת DAR-ES-SALAAM . השם הוא בערבית ובתרגום לעברית הוא ״בית של שלום״. השם הזה הוא קרוב מאד לשם ירושלם, שאחד מהמובנים שלו הוא ״עיר של שלום״.  דרך אגב, גם בארה״ב יש ערים בשם JERUSALEM . כול אלה מראים כמה גדולה השפעתם של התנ״ך ושל היהדות על עמות העולם.

כי לא יבינו אל פעולת השם יתברך ואל מעשה ידיו - אלו האגדות

בס"ד                            

דברים חיים רחמים

"כי לא יבינו אל פעולת השם יתברך ואל מעשה ידיו" (שמות ט"ו)- ר' יהושוע בן לוי אומר: אלו האגדות (שו"ט כח)

היו היה איש צורף שהיה עובד כול היום לפרנסת משפחתו, אשתו וארבעת ילדיו. היה מרוויח מספיק כדי שיהיה להם אוכל, בגדים נקיים, ובית איפה לגור. אבל הדאגה החשובה ביותר של הצורף שלנו הייתה חינוך והשכלה לילדיו. הוא דאג לקחת להם מורים טובים וגם דאג שלא תהיה להם עבודה נוספת אלא רק ללמוד.

פתאום יונתן שואל "סבא, הילדים של הצורף לא שיחקו עף פעם, רק למדו כול היום? אז למה רונית וגלעד לא לומדים גם הם כול היום?" שאלה טובה, מה סבא יכול לענות לשאלה כזאת? גם רוניקוצה וסטרוליקה מתחילים לחשוב מה אפשר לענות: אולי להגיד שהיום אין להם שיעורי בית ולכן מותר לשחק, או שלמדו כבר בבית הספר שש או שמונה שעות וזה מספיק ליום אחד, קשה ללמוד כול היום. "באמת, איך יכול ילד ללמוד כול היום, בלי הפסקות, בלי לאכול, בלי לישון, מה זה?" סבא מתחיל לספר שפעם לא היה בית ספר חינם בשביל כול הילדים. יותר מזה, פעם, הילדים בעצמם היו צריכים לעבות עבודות קשות כדי שיהיה  להם מה לאכול ומה ללבוש. גם היום יש מקומות בעולם איפה ילדים בגיל כיתה א' או ב' ואפילו יותר צעירים כבר עובדים בשדה או במפעלים לא ארבע שעות ביום ולא שמונה שעות ביום אלא שש עשרה שעות ביום בשביל פרנסתם ופרנסת הוריהם. סבא אומר "אתם צריכים להיות מאושרים ולהודות כול הזמן לקדוש ברוך הוא שאתם חיים כאן, בארץ, ויש לכם מה לאכול ומה ללבוש ואיפה לשעון, זה לא דבר מובן מאליו! יותר מזה, דווקא מפני שיש לכם כול הדברים האלה ויש לכם זמן ללמוד אתם חייבים לנצל אותו עד תום וממש ללמוד כול היום." רוניקוצה לא אוהבת כאשר מזכירים לה על בית הספר, על שיעורי בית, על לימודים. לכן היא חותכת את סבא ואומרת לו "סבא, בבקשה, תמשיך עם הסיפור, מה קרה לצורף ולילדיו!". סבא עונה "הבה נמשיך את הסיפור שלנו, אפילו שמכול מילה אפשר לעשות סיפור חדש. בואו נראה מה קרה לצורף ולילדיו."

זה לא קל להמציא סיפור. מה יכול לקרות כבר לצורף פשוט עם אישה וארבעה ילדים. ועוד, יש להטעים את הסיפור לאגדה שבספר האגדות. אבל בואו וננסה.

הצורף שבסיפור היה עם הארץ אבל עם ראש טוב על הכתפיים. הוא לא למד כאשר היה צעיר מפני שעבד לפרנסתו. אמו הייתה אלמנה ולא יכלה להחזיק לו מורה. ככה היה פעם, בזמן הסיפור, לא היו בתי ספר לכול הילדים אלא בערים הגדולות עם הרבה יהודים. אמו של הצורף הייתה גרה בכפר נידך איפה רק הם היו יהודים. לכן, הייתה צריכה לקחת לו מורה פרטי, אבל בשביל זה לא היה לה כסף. אפילו לאוכל ולבגדים לו היה לה כסף ובנה הצורף היה חייב לעבוד אפילו מגיל צעיר, כאשר ילדים אחרים בגילו אבל עם הורים יותר עשירים היו הולכים לבית הספר.

"ילדים, בואו ונמשיך בסיפור", קורא סבא לנכדיו. רוניקוצה מצירת דבר שאי אפשר בילדיו, הרי בעוד יומיים בא עלינו לטובה חג הסוכות וחייבים להכין קישוטים לסוכה שאבא כבר בנה מיד אחרי היציאה מיום כיפור. סטרוליקה משחק בשתי מכוניות מרוץ, ובודק איזו מהן חזקה יותר במבחן ההתנגשות בקיר הסלון. יונתן רוצה ללכת לישון, הוא בא עייף מהגן. חיילה לבדה ממתינה לסוף הסיפור, אבל מי יודע מה בראש שלה, מה היא חושבת על איש אשיר או על איש עני, אשיר זה הוא שיש לו בובה וגם אגלה לבובה, איש עני שיש לו רק בובה קטנה ללא אגלה או רק חצי ביסקוויט. קשה להסביר לילדה בת שנתיים וחצי מה זה עושר ומה זה אושר ומה יותר חשוב ועדיף וכמה צריכים מזה וכמה זקוקים לזה. יכול להיות שסבא בעצמו לא יודע את התשובות לשאלות אלה שאולי בראשה של ילדה בת שנתיים וחצי.

ובכול זאת בואו נמשיך, חשוב מאד להמשיך, יש לעשות את זה אפילו בכוח המחשבה אם לא מספיק כוח ההנאה,ז"א לעשות את הדברים בכוח השכל אם לא מספיק כוח הלב. מחר, אי"ה, נחזור לסיפור שלנו, בלי נדר.

והנה חזרנו. יום אחד, הצורף שלנו עשה מכשיר מיוחד במינו. היה דבר נפלא שאף אחד לא עשהו עוד. היה מכשיר שיצא מתוך הברקה. מכשיר זה היה יכול לעזור להרבה אנשים להיות יותר מאושרים, פחות חולים, להסתדר טוב יותר עם הזולת. הצורף ניסה את המכשיר עליו עצמו ועבד. פתאום ראה אשתו וילדיו באור חדש, יפה יותר ונעים יותר. הוא נסה את המכשיר על משפחתו, אישה וילדים, וזה עבד. הילדים התחילו לקום בבוקר לבית הספר בשמחה וללא ויכוחים. אשתו קיבלה ממנו מתנה פשוטה אבל שמחה כאילו קיבלה תכשיט זהב משובץ יהלומים.  יותר מזה, אשתו הייתה סובלת כבר שנים רבות מכאבי גב והנה, גם אלה עברו בקסם המכשיר המיוחד. הצורף רצה לעזור לכול האנשים שבעירו, לכן הלך לראש העיר להציע לו את המכשיר, לטובת תושביה. אמרנו כבר שהמכשיר עבד גם על הצורף עצמו כך שהוא לא ביקש שום כסף או דבר אחר בשביל הפלא שבידיו. אבל ראש העיר לא האמין לו. הצורף הציע לראש העיר לנסות את מכשיר הפלא בעצמו, אבל הוא חשד וסירב  בתוקף, לא האמין שאיש פשוט ועני יכול להביא דבר כזה נפלא. ואנשי העיר היו יכולים להיות מאושרים ובריאים יותר אם ראש עירם היה מקבל הצעת הצורף.

מה הלקח? שאין לזלזל באיש ובדבר, ומי שמזלזל בדברים הפשוטים למטע על הארץ דינו שיפסיד ולא יבין גם בדברים המסובכים שלמעלה בשמיים.

האם מחשב הטאבלט (מחשב לוח) מותר לשימוש בשבת עבור קריאת ספרי קודש?

בס"ד

דברים חיים רחמים

האם יכול להיות שמחשב הטאבלט מותר לשימוש בשבת עבור קריאת ספרי קודש?

תשובה: אסור! אבל אולי מעניין לחשוב על הסבר אפשרי.

לפי מכון 'צומת', ניתן לומר שמסקנת הדברים היא לאסור הפעלה חשמלית בשבת:

א. משום 'מבעיר – אם' יש במכשיר תיל לוהט, כמו נורת ליבון או גוף חימום.

ב. משום  'בונה' או מכה בפטיש'  דאורייתא - דעת החזו"א בכל הפעלת מכשיר חשמלי והוצאתו 'ממוות לחיים'.

ג. משום  'מוליד זרם ' דרבנן, המועתק מאיסורי 'מוליד' דומים שיש בהם יצירה.

אבל, לגבי הטאבלט:

א.      אין בטאבלט תיל לוהט או נורת ליבון או גוף חימום.

ב.       כול הפעולות בטאבלט נעשות על גבי מסך מגע שדומה לקבל, ולא על ידי שינוי או החלפת נגדים.

ג.        אפשר להשאיר את הטאבלט דלוק מלפני כניסת השבת או להדליק אותו בשבת על ידי שיטות מקובלות של הדלקת מכשירים חשמליים בשבת, כמו שיטת 'גרמא', הדלקה בשעות מסוימות מתוכננות מראש, או להשאיר את הטאבלט דלוק כול הזמן בעוצמות תאורה נמוכות אבל עדיין ניתנות להבחנה בעין האדם.

יכול להיות שהתירוץ של איסור שימוש בטאבלט בשבת הוא "מחשש של מראית העין" , מעשים שמצד עצמם אינם אסורים, וגזרו חז"ל שלא לעשותם מפני שהרואים יחשדו בו שעושה איסור, "והייתם נקיים מהשם ומישראל".

וזה, אפילו שכנראה אפשר לישר  את כול הבעיות ההלכתיות האחרות הקשורות לשימוש בטאבלט בשבת.

הדבר דומה לאיסורים הקשורים ל-'בשר בחלב':

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה’ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות ל"ד יח-כו).

האיסור אינו כולל בשר דגים וחגבים (אף לא מדרבנן), וכן אינו חל על חלב אם, אך מחשש של מראית העין נפסק לא לבשל בכל חלב‏.

עוד תירוץ אפשרי לאיסור הטאבלט בשבת הוא "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה"  ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ד , ז"א לא ליצר ולהביא פיתויים בפני אנשים, פיתויים שיכולים להכשיל אותם.