ספר ישעיהו פרק מג

 ספר ישעיהו 

פרק מג

א וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה.

וּכְעַן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דִּבְרָאָךְ יַעֲקֹב וּדְאַתְקְנָךְ יִשְׂרָאֵל לָא תִדְחַל אֲרֵי פְרִיקְתָּךְ רַבִּיתָךְ בִּשְׁמָךְ דִּילִי אַתְּ:

וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה, שברא אותך יעקב, ושעשה אותך חזק ישראל, אל תיראה, הרי גאלתי אותך, התינוקות שלך בשמך, שלי אתה.

-          לעניות דעתי, תרגום יונתן מעניין התינוקות שלך בשמך, התינוקות של עם ישראל הם השם של עם ישראל.

 ב כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ.

אֲרֵי בְקַדְמֵיתָא כַּד עֲבַרְתּוּן בְּיַמָא דְסוּף מֵימְרִי הֲוָה בְּסַעְדְכוֹן פַּרְעֹה וּמִצְרָאֵי דְּסַגִיאִין כְּמֵי נַהֲרָא לָא יְכִילוּ לְכוֹן וְאַף בְּתִנְיָנֵיתָא כַּד תַּהֲכוּן לְבֵינֵי עַמְמַיָא דְּתַקִיפוּן כְּאֶשְׁתָּא לָא יִכְלוּן לְכוֹן וּמַלְכְּוָן דַּחֲסִינָן כְּשַׁלְהוֹבִיתָא לָא יְשֵׁיצוּן יַתְכוֹן:

הרי, בראשית (הקמת עם ישראל, יציאת מצרים), כאשר העברתי אתכם בים סוף, מאמרי  בתמיכתכם, פרעה ומצרים שרבים כ(מי) הנהר, לא יכלו לכם.  ואף בפעם השנייה,  כאשר תהיתם בין עמים שתוקפים אתכם כאש, לא יכולים לכם, ומלכיהם שחזקים, (כאש) וכשלהבת לא יכלו אתכם.

-          לעניות דעתי, גם כאן, פירוש נפלא  על פסוק המקרא.  

ג כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ.

אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל פַּרְקָךְ יְהָבֵית חֲלִיפָךְ מִצְרָאֵי כּוּשׁ וּסְבָא תְּחוֹתָךְ:

ד מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ.

מִדְּאַתְּ חֲבִיב קֳדָמַי אִתְיְקַרְתָּא וַאֲנָא רְחִימְתָּךְ וּמְסַרֵית עַמְמַיָא תְּחוֹתָךְ וּמַלְכְּוָתָא חֲלַף נַפְשָׁךְ:

ה אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.

לָא תִדְחַל אֲרֵי בְסַעְדָךְ מֵימְרִי מִמַדִינְחָא אַיְתִי בְנָךְ וּמִמַּעֲרָבָא אֱקָרֵיב גַּלְוָתָךְ:

אל תירא, הרי בתמיכתך מאמרי, ממזרח אביא בנך, וממערב אקרב גלותך.

ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.

אֲמֵר לְצִפוּנָא אַיְתָא וּלְדָרוֹמָא לָא תְעַכֵּב אַיְתוּ בָנַי מֵרָחִיק וְגַלְוַת עַמִּי מִסְּיָפֵי אַרְעָא:

אמר (ה') לצפון תביא, ולדרום לא תעכב בואם של בני מרחוק, וגלות עמי מסוף העולם.

-          אולי מעניין: כתוב במקרא הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ, אבל תרגום יונתן כותב בואם של בני מרחוק, וגלות עמי מסוף העולם. תרגום יונתן כותב וגלות עמי במקום וּבְנוֹתַי במקרא. יכול להיות שיותר הגיוני בתרגום יונתן, לא להפריד בין בנים, ובין בנות. כמו כן, בני במקרא כולל בנות. לעניות דעתי, מעניין, איך רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה שם לב ומתקן דקויות כאלה. פסוקים יפים ביותר!

ז כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

כָּל דָּא בְּדִיל אֲבָהַתְכוֹן צַדִיקַיָא דְּאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלֵיהוֹן וְלִיקָרִי בְרֵיתִינוּן אַתְקְנִית גַּלְוַתְהוֹן אַף עֲבָדֵית לְהוֹן נִסִין:

כול זה בשביל אבותיכם הצדיקים כאשר אקרא שמי עליהם, ולכבודי בראתי אתכם, התקנתי גלותם, אף עשיתי להם ניסים.

-          לעניות דעתי, מעניין: תרגום יונתן מסביר ומשלים את פסוק הנקרא. כתוב במקרא בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. לפי זה, אפשר לשאול, מה ההבדל בין הפועלים בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, ואם אין הבדל, למה פסוק המקרא חוזר על אותו מובן שלוש פעמים? תרגום יונתן מפרש את הפסוק, כך שאין כבר שאלה כזאת: ולכבודי בראתי אתכם, התקנתי גלותם, אף עשיתי להם ניסים.

ח הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ.

דְּאַפֵּיק עַמָּא מִמִצְרַיִם דְּאִינוּן כְּסָמָן וְעַיְנִין לְהוֹן וּכְחַרְשִׁין וְאוּדְנִין לְהוֹן:

כאשר הוציא (ה') עם ממצרים, כאשר הם כעורים ועיניים יש להם, וכחרשים ואוזניים להם.

ט כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת.

כָּל עַמְמַיָא יִתְכַּנְשׁוּן כַּחֲדָא וְיִתְקַרְבוּן מַלְכְּוָן מַן בְּהוֹן יְחַוֵי דָא וְקַדְמָיָתָא יְבַסְרוּנָנָא יִתְּנוּן סַהֲדֵיהוֹן וְיִזְכּוּן וְיִשְׁמְעוּן וְיֵימְרוּן קְשׁוֹט:

י אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה.

אַתּוּן סַהֲדִין קֳדָמַי אֲמַר יְיָ וְעַבְדִּי מְשִׁיחָא דְּאִתְרְעֵתִי בֵיהּ בְּדִיל דְּתִידְעוּן וּתְהֵימְנוּן קֳדָמָי וְתִסְתַּכְּלוּן אֲרֵי אֲנָא הוּא דְּמִלְקַדְמִין אַף עַלְמֵי עַלְמַיָא דִּילִי אִינוּן וּבַר מִנִּי לֵית אֱלָהּ:

יא אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ.

אֲנָא אֲנָא יְיָ וְלֵית בַּר מִנִּי פָּרִיק:

-          פסוק יפה מאד, ומשמעותי מאד!

-          אפשר לשאול, למה הכפל אָנֹכִי אָנֹכִי. מצודת דוד מפרש "כדי לחזק".

יכול להיות אולי עוד תירוץ: ה' גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא. ה' גם לעם ישראל אשר בחר, וגם לשאר אומות העולם.

יב אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וַאֲנִי אֵל.

אֲנָא חֲוֵיתִי לְאַבְרָהָם אֲבוּכוֹן מָה דַעֲתִיד לְמֵיתָא אֲנָא פָּרְקִית יַתְכוֹן מִמִּצְרָיִם כְּמָא דְקַיְמִית לֵיהּ בֵּין בִּתְרַיָא וַאֲנָא אַשְׁמְעֵית יַתְכוֹן אוּלְפַן אוֹרַיְתִי מִסִּינַי וְעַד אַתּוּן קַיָמִין וְלֵית בְּכוֹן נוֹכְרִי וְאַתּוּן סָהֲדִין קֳדָמַי אֲמַר יְיָ וַאֲנָא אֱלָהָא:

יג גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה.

אַף מֵעַלְמָא אֲנָא הוּא וְלֵית דְּמִן יְדִי מְשֵׁיזֵיב אַעַבְדִינָהּ וְלָא אֲתֵיבִינָהּ:

יד כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם.

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ פָּרִיקְכוֹן קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל בְּדִיל חוֹבֵיכוֹן אַגְלֵיתִי יַתְכוֹן לְבָבֶל וְאַחֲתֵית בִּמְשׁוֹטִין כּוּלְהוֹן וְכַסְדָּאֵי בִּסְפִינֵי תּוּשְׁבַּחְתְּהוֹן:

כה אמר ה', אני פודה אתכם קדוש ישראל, בגלל חובותיכם הגלתי אתכם לבבל, והכיתי במשוטים כולם, וכנגר באוניות משביח אותן.

-          מעניין אולי לחבר בין הפסוק במקרא לבין הפסוק בתרגום יונתן: כתוב במקרא לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה, כתוב בתרגום יונתן בגלל חובותיכם הגלתי אתכם לבבל. הגלות, הניסיונות בכלל, הם בגלל חובותיהם של עם ישראל, אבל לתועלתם, למענם. כך היה בגלות מצרים, בני ישראל יצוא ממצרים כעם ישראל, כעם הנבחר להקב"ה.  עוד פעם, אני שואל מחדש, מה האיזון בין החובות של עם ישראל, בגלל חובותיכם, לבין הניסיונות שהם עוברים, לְמַעַנְכֶם? עוד יותר, מה היחס בין הפרט, לבין הכלל, בין חובות הפרט, בין ניסיון הפרט, לבין חובות הכלל, לבין ניסיונות הכלל? אין לי תשובה. יכול להיות שכול "התשובות" הן רק תירוצים של אנשים, אבל את התשובה האמיתית של הקב"ה אף פעם לא נדע.

אבל, הכול לטובה, הכול לטובת עם ישראל!

טו אֲנִי יְהוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם.

אֲנָא יְיָ קַדִישְׁכוֹן דִּבְרָאֵי לְיִשְׂרָאֵל מַלְכְּכוֹן:

לעניות דעתי, יש בפסוק זה ביטוי מושלם לקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל, ביו ה' לבין כנסת ישראל:

א' קְדוֹשְׁכֶם - האל האחד והיחיד של עם ישראל, יש קשר בלעדי בין הקב"ה לבין עם ישראל

ב' בורא ישראל – עם ישראל, כנסת ישראל, נברא על ידי הקב"ה, בהשגחה פרטית

ג' מַלְכְּכֶם – הקב"ה הוא מלך על עם ישראל, הקב"ה מצווה, נותן חוקים, נותן פקודות לעם ישראל, עם ישראל מצווה למצוות הקב"ה

טז כֹּה אָמַר יְהוָה הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה.

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דְּאַתְקֵין בְּיַמָא אוֹרְחָא וּבְמַיִין תַּקִיפִין שְׁבִילָא:

כך אמר ה', שהתקין בים דרך, ובמים חזקים שביל.

לעניות דעתי, הפסוק מדבר על יציאת מצרים. לעניות דעתי, מעניין עד כמה הרושם הגדול ביותר של יציאת מצרים על עם ישראל, על כול האידיאולוגיה של עם ישראל. בצדק! יציאת מצרים זה רגע יציאתו של עם ישראל לעולם! אלא גם, זה קרה לעיניהם של שישים אלף ריבו בני ישראל.  

יז הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ.

דְּאַפֵּיק רְתִיכִין וְסוּסְוָן מַשִׁרְיָן וְעַם סַגִי כַּחֲדָא אִתְבְּלָעוּ וְלָא קָמוּ דְּעִיכוּ כְּבוּצָא עַמִי טְפוֹ:

שהוציא רכבים וסוסים, מחנות ועם רב, כאחד נבלעו,  ולא קמו, דעכו כפתילה, עמומים הוסיפו.  

יח אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ.

לָא תִדְכְּרוּן קַדְמָיָתָא וּדְמִן אַוְלָא לָא תִסְתַּכְּלוּן:

יט הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת.

הָא אֲנָא עָבִיד חַדְתָּא וּכְעַן תִּתְגְּלֵי הֲלָא תֵידְעוּנָהּ אַף אַשַׁוֵי בְמַדְבְּרָא אוֹרַח בְּצַדְיוּתָא נַהַרְוָן:

הא אני עושה חדש, ועכשיו תגלו, הלא תדעו אף אשים במדבר דרך, ובחורבה נהרות.

-          לעניות דעתי, זה ממש השגחה פרטית שביום השואה, אני קורא את הפסוקים האלה. לעניות דעתי, אני מפרש אותם כציווי, כנבואה, לא להתעכב על אסונות העבר, אלא לברך ולהלל את הקב"ה על מה שנותן לנו עכשיו, את השפע שמביא לנו בימינו אלה, בזמן הזה.

לעניות דעתי, זה גם לקח חשוב ביותר לחיים.

-          אמר כבוד הרב אברהם ארגמן: "איך אמר נפוליאון לפי האגדה ,עם שאין לו עבר אין לו עתיד, מאידך באמת אין להתמקד רק בעבר,  אלא להשתמש בו כאחד הכלים לבנית העתיד"

זה לא קשיא: זה ביום השנה, וזה בכול ימי השנה!

כ תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי.

יְיַקְרוּן קֳדָמַי כַּד אַיְתֵב מְדִינָן דְּצַדְיָן אֲתַר דַּהֲוָאָה שָׁרְיָן יְרוּדִין וּבְנָת נַעֲמִין אֲרֵי יְהָבִית בְּמַדְבְּרָא מַיָא נַהֲרִין בְּצַדְיוּתָא לְאַשְׁקָאָה גַלְוַת עַמִי דְאִתְרְעֵיתִי בָהּ:

כא עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.

עַמָּא דֵין אַתְקְנֵית לְפוּלְחָנִי בְּתוּשְׁבַּחְתִּי יְהוֹן מִשְׁתָּעָן:

עם זה יצרתי לעבודתי, בתשבחותיי יהיו נתמכים.

-          לעניות דעתי, תרגום יונתן מעניין מאד וחשוב מאד מפני שהוא גורם לי, ואני מניח שגם להרבה אחרים, לחשוב על פסוק המקרא, דברים שלא חשבתי עליהם ללא תרגום יונתן.  לעניות דעתי, אני לא בטוח בכלל שרבי יונתן בן עוזיאל ע"ה חשב  

בפסוק זה על אותם הדברים שאני חושב עליהם. אבל, בשבילי, תרגום יונתן כמו זרז, טריגר, קטליזטור, למחשבות אלה שלי.

-          לעניות דעתי, בפסוק זה, כמפורש בתרגום יונתן, יש משל לקשר דו-כיווני, הקשר משלים ובשוטפות מושלמת בין הקב"ה לבין עם ישראל: עם ישראל עובד את הקב"ה, אבל עם ישראל גם נתמך, נסעד, נעזר על ידי תשבחותיהם  אל הקב"ה!             

-          אולי עוד נקודה חשובה, לעניות דעתי: מה זה "לְפוּלְחָנִי"? לעניות דעתי, זה בראש ובראשונה, ציווי למצוות הקב"ה, אם זה מול הזולת, אם זה מול המקום!

מה זה "בְּתוּשְׁבַּחְתִּי"? לעניות דעתי, זה לימוד התורה, בכתב ובעל פה, גמרא, ספרי הקודש.

כב וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל.

אֱמִיר עַל יְדֵי נְבִיַיָא וְלָא בְפּוּלְחָנִי עַרְעִיתוּן דְּבֵית יַעֲקֹב אֲרֵי לָאֵיתוּן בְּאוּלְפַן אוֹרַיְתִי יִשְׂרָאֵל:

אמור על ידי הנביא, ולא בעבודתי הודיעו בית יעקב. הרי עושים בלימוד התורה שלי, ישראל.

-          רש"י מפרש:

ולא אותי קראת - ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם "כי יגעת בי" - נלאיתם מהר בעבודתי

מצודת דוד מפרש:

ולא אותי - אבל אתה יעקב לא קראת אותי כי פנית אחרי העכו"ם

כי יגעת - כי נעשית יגע ועיף בעבודתי ובטלת את העבודה

-          לעניות דעתי, תרגום יונתן מביא פירוש שונה:  "ולא בעבודתי הודיעו בית יעקב" אלא "הרי עושים בלימוד התורה שלי, ישראל."

מעניין מה אומרים הפסוקים הבאים, גם בתרגום יונתן. ז"א, לעניות דעתי, אולי יש להבין את הפסוק הזה, וגם הנאים אחריו כפסוק אחד, ארוך יותר, מחובר במובן משותף.

כג לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה.

לָא אַיְתֵיתָא קֳדָמַי אִמְרִין לְעָלְתָא וְנִכְסַת קוּדְשָׁךְ לָא יַקַרְתָּא קֳדָמַי לָא אַסְגֵיתִי עֲלָךְ בְּקוּרְבָּנִין וְלָא אַתְקְפֵית עֲלָךְ בִּלְבוֹנְתָּא:

לא קיים לפני אומרים לעולה  וקורבן קודשך לא כבוד לפני, לא הלכתי עליך בקורבנות, ולא עשיתי קשיים עליך בלבונה.

כד לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲו‍ֹנֹתֶיךָ.

לָא זְבֵינְתָּא קֳדָמַי בִּכְסַף קָנִי בְּסָם וּתְרַב נִכְסַת קוּדְשָׁךְ לָא דְהֵינְתָּא עַל מַדְבְּחִי בְּרַם אַסְגֵיתָא קֳדָמַי בְּחוֹבָךְ אַתְקֵפְתָּא קֳדָמַי בַּעֲוָיָתָךְ:

לא מכרת לפני, בכסף קנית תבלינים וחלב, שחיטת קודשך לא השמנת על מזבחי, אבל הלכת לפני בעבירתך, התחזקת לפני בעוונותיך.  

כה אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר.

אֲנָא הוּא שָׁבֵיק לְחוֹבָךְ בְּדִיל שְׁמִי וְחֶטְאָךְ לָא יִדְכְּרוּן:

אני הוא שמניח לעבירותיך בשביל שמי, וחטאך לא יזכרו אותם.

כו הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק.

אֱמַר כְּעַן נְדוֹן כַּחֲדָא אִשְׁתָּעֵי אַתְּ בְּדִיל אִם תִּכּוּל וְתִזְכֵּי:

אמר, עכשיו, נידון כאחד, דבר אתה, אם תשוחרר ותזדכה.

כז אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי.

אֲבוּךְ קַדְמָאָה חָטָא וּמַלְפָךְ מְרַדוּ בְמֵימְרִי:

אביך הראשון חטא, ומלמדך מרדו במאמרי.

כח ספר ישעיהו פרק מג:

וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים.

וְאַפֵּיס רַבְרְבֵי קוּדְשָׁא וְאֶמְסַר לְקַטָלָא יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְחִסוּדִין:

ואפרק גדולים קודשים, ונמסר להורג יעקב, וישראל לחרפה.

-          לעניות דעתי, אפשר אולי לעשות סיכום של הפסוקים כב - כח. יכול להיות, אחרי שקראתי את הפסוקים בהמשך, עד הפסוק כח,  אפשר להבין את הפסוק כב :

אֱמִיר עַל יְדֵי נְבִיַיָא וְלָא בְפּוּלְחָנִי עַרְעִיתוּן דְּבֵית יַעֲקֹב אֲרֵי לָאֵיתוּן בְּאוּלְפַן אוֹרַיְתִי יִשְׂרָאֵל:

אמור על ידי הנביא, ולא בעבודתי הודיעו בית יעקב. הרי עושים בלימוד התורה שלי, ישראל.

הרי כול הפסוקים בהמשך כג – כח הם הוכחה על עם ישראל, על העבירות, על ההתנהגות הלא תקינה שלהם. לפי תרגום יונתן, הנביא ישעיהו מתפלא מהתנהגות עם ישראל: "איך אתם, עם ישראל, מתנהגים בצורה לא תקינה זאת? הרי אתם, ישראל, לומדים, עוסקים בלימוד, של התורה שלי! איך אתם יכולים להתנהג בצורה כזאת, עבירות, חטאים, אי – קיום מצוות, מול המקום, וגם מול הזולת, כאשר אתם, עם ישראל, בני ישראל, כאשר אתם לומדים תורתי?

-          אבל, הקב"ה הרחמן, מוחל וסולח:

כה אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר.