דברים חיים רחמים: נובמבר 2016

יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ב א] וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.

[תרגום אונקלוס] ואשתכללו שמיא וארעא, וכל חיליהון.

[תרגום יונתן] וּשְׁלִימוּ בִּרְיָיתֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכָל חֵלְוַותְהוֹן:

א' יכול להיות שאפשר לכתוב את הפסוק לפי הפשט:

ונגמרה בריאתם של השמיים והארץ, וכול צבאם, כול חילותיהם.

ב' אפשר אולי להשיג שהכתוב וְכָל-צְבָאָם מתייחס לכול הבריות שהקב"ה ברא, הצומח, וגם החי, וגם האנושות, אלה בארץ, וגם המלאכים שבשמיים.

ג' לכן, אפשר אולי להשיג שכול צבאם דומים במידה מסוימת למלאכים אבל גם נבדלים מהם.

אם מתייחסים לאנשים, יכול להיות שמה שמדמה את האנשים למלאכים באת נשמתם הטהורה. מה שמבדיל ביניהם הם אורך החיים, הצורך באוכל ודברים גשמיים אחרים, ובעיקר הבחירה החופשית שיש לאנשים, וזה לטובה.

כתוב בזהר הקדוש, העולם העליון כולל שישה הכלים. בהיכל הראשון, הנמוך ביותר (זה ברור שכוונתי כמשל) יש הנשמות של הצדיקים. בהיכל השני, גבוה יותר, יש נשמות הגיורים, למשל, אונקלוס הגר. יש אולי מקום, למה הגיורים הם בדרגה גבוהה יותר מאשר הצדיקים. דרך אגב, מצב דומה גם עבור 'חוזרים בתשובה'. גם לחוזרים בתשובה יש היכל משלהם, גבוה יותר מאשר זה של הצדיקים, וכותב זהר הקדוש, שהצדיקים לא יכולים לעמוד שמה, בהיכל הגבוה אלא רק החוזרים בתשובה.

יכול להיות שהטעם להעדפה של הגרים, וגם של החוזרים בתשובה, הוא הבחירה החופשית שלהם. אלה בוחרים להתקרב להקב"ה, תוך בחירה חופשית. לעומת זאת, הצדיקים נולדו וגדלו במשפחות דתיות, אפשר אולי להגיד שקירבה שלהם אלה להקב"ה היא אוטומטית, מתוך שייכותם למשפחות הדתיות.

לכן, הבחירה החופשית היא יתרון ומידה טובה. אבל, יש להשתמש בה לפי המצוות של הקב"ה.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד

בס"ד

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית א לא] וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

[תרגום אונקלוס] וחזא ה' ית כל דעבד, והא תקין לחדא; והוה רמש והוה צפר, יום שתיתאי.

[תרגום יונתן] וַחֲזָא יְיָ יַת כָּל דְעָבַד וַהֲוָה טַב לַחֲדָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם שְׁתִיתָאֵי:

א' לעניות דעתי, התרגומים הם תרגום מילה במילה של המקרא.

ב' כתוב במקרא וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד . כל מה שהקב"ה עושה הוא טוב מאד לטובה!

יום שני, 28 בנובמבר 2016

וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ

בס"ד

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית א ל] וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.

[תרגום אונקלוס] ולכל חית ארעא ולכל עופא דשמיא ולכול דרחיש על ארעא, דביה נפשא חיתא, ית כל ירוק עסבא, למיכל; והוה כין.

[תרגום יונתן] וּלְכָל חֵיוַת אַרְעָא וּלְכָל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וּלְכָל דְרָחִישׁ עַל אַרְעָא דְבֵיהּ נַפְשָׁא חַיְיתָא יַת כָּל יְרוֹקֵי עִסְבִּין וַהֲוָה כֵן:

א' התרגומים הם מילה במילה של המקרא.

ב' אפשר אולי לשאול, למה הקב"ה שינה את התוכנית המקורית, שכול אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה , אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה

וקבע את המצב הנוכחי, שיש חיות טורפות אוכלות בשר?

יכול להיות שהתנאים השתנו, אחרי המבול. יכול להיות שאם היו אוכלים בשר, לא היו יכולים להינצל מהמבול בתיבתו של נח.

ג' אני לא יודע, וגם אין לי תירוצים.

אבל, יכול להיות שיש לקח חשוב ביותר: אפשר, רצוי, מוטב, לשנות תכניות אם התנאים משתנים. זה מה שהקב"ה עושה, וראוי ביותר לקחת דוגמה ממנו.

יום ראשון, 27 בנובמבר 2016

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע

בס"ד

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית א כט] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.

[תרגום אונקלוס] ואמר ה', הא יהבית לכון ית כל עסבא דבר זרעיה מזדרע דעל אפי כל ארעא, וית כל אילנא דביה פירי אילנא, דבר זרעיה מזדרע: לכון יהי, למיכל.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ הָא יְהָבִית לְכוֹן יַת כָּל עִיסְבָּא דְבִיזְרֵיהּ מִזְדְרַע דְעִילוֹי אַנְפֵּי כָּל אַרְעָא וְיַת כָּל אִילָנֵי סְרָקָא לִצְרוֹךְ בִּנְיָינָא וּלְאַסָקוּתָא וּדְבֵיהּ פֵּירֵיהּ אִלָנָא דְבִזְרֵיהּ מִזְדְרַע לְכוֹן יְהֵי לְמֵיכָל:

א' המקרא והתרגומים דומים עד לתרגום מילה במילה.

ב' כתוב במקרא לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה .

- רש"י מפרש:

לכם יהיה לאכלה. ולכל חית הארץ - השוה להם הכתוב בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר (להלן ט ג): "כל רמש אשר הוא חי" וגו' "כירק עשב" שהתרתי לאדם הראשון, "נתתי לכם את כל" [סנהדרין נט ב]:

ג' לעניות דעתי, דבר חשוב מאד: האדם הראשון היה צמחוני, לפי מצוות הקב"ה. רק לנח ואחריו ניתן אישור לאכול גם בשר, עוף, ודגים, בנוסף לצמחים ופירות.

אפשר אולי לשאול למה הקב"ה נתן אישור לאכול גם בשר, עוף, ודגים? יכול להיות שהסיבה הייתה ריבוי באוכלוסייה, אולי גם ירידה באורך החיים, ממאות שנים למאה עשרים שנים ולא יותר (יש צורך בהתפתחות מהירה יותר של האדם, מילדות לגיל המבוגר, דבר שדורש אוכל מלא יותר כמו הבשר), אולי גם הקושי שבמציאת האוכל (הבשר מקור חשוב לאוכל משובח).

וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ

בס"ד

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית א כח] וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.

[תרגום אונקלוס] ובריך יתהון, ה', ואמר להון ה' פושו וסגו ומלו ית ארעא, ותקופו עלה; ושלוטו בנוני ימא, ובעופא דשמיא, ובכל חיתא, דרחשא על ארעא.

[תרגום יונתן] וּבְרִיךְ יַתְהוֹן יְיָ וַאֲמַר לְהוֹן יְיָ פּוּשׁוּ וּסְגוּ וּמְלוּ יַת אַרְעָא בְּנִין וּבְנָן וּתְקוּפוּ עֲלָהּ בְּנִכְסִין וּשְׁלוּטוּ בְּכַוְורֵי יַמָא וּבְעוֹפָא דִשְׁמַיָא וּבְכָל רִיחֲשָׁא חַיְיתָא דְרַחֲשָׁא עֲלוֹי אַרְעָא:

א' תרגום יונתן מוסיף מול המקרא ותרגום אונקלוס:

וּמְלוּ יַת אַרְעָא בְּנִין וּבְנָן וּתְקוּפוּ עֲלָהּ בְּנִכְסִין

שבעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 25])

.... ומילאו את הארץ בבנים ובנות, ותחזקו עליה בנכסים, (להיות תקיפים ומושלים, שכן הכובש ותופס דבר תחת ידו, הוא מושל עליו, ולא אחר), ...

ב' לעניות דעתי, הפסוק הזה בתרגום יונתן מתאים ביותר לירושלים, יהודה, ושומרון של ימינו אלה.

עוד יותר, מצב זה כנראה לא חדש, היה קיים גם בימיו של תרגום יונתן, לפני כאלפיים שנה.

ג' כתוב בתרגום יונתן ומילאו את הארץ בבנים ובנות ...

יכול להיות שכאן רמז להלכה להביא לעולם גם בנים וגם בנות, לא להסתפק במין אחד של בנים או של בנות, אלא בנים וגם בנות.

יש אולי רמז לאיזון האוכלוסין. יש אולי רמז לשוויון זכויות ומעמדות בין הבנים לבין הבנות.

יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית:

[בראשית א כז] וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.

[תרגום אונקלוס] וברא ה' ית אדם בצלמיה, בצלם אלוהים ברא יתיה: דכר ונוקבא, ברא יתהון.

[תרגום יונתן] וּבְרָא יְיָ יַת אָדָם בִּדְיוּקְנֵיהּ בְּצַלְמָא יְיָ בְּרָא יָתֵיהּ בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנֵי אֵיבָרִין בִּתְלַת מְאָה וְשִׁיתִּין וְחַמְשָׁא גִידִין וּקְרַם עֲלוֹי מוֹשְׁכָא וּמְלֵי יָתֵיהּ בִּסְרָא וְאִידְמָא דְכַר וְנוּקְבָא בְגַוְהוֹן בְּרָא יַתְהוֹן:

א' תרגום יונתן מוסיף לעומת המקרא ותרגום אונקלוס. לעניות דעתי, מעניין חלק הפסוק

... וּקְרַם עֲלוֹי מוֹשְׁכָא וּמְלֵי יָתֵיהּ בִּסְרָא וְאִידְמָא דְכַר וְנוּקְבָא בְגַוְהוֹן בְּרָא יַתְהוֹן:

שבעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 25])

ועשה על האדם קרום של עור ומילא את העור בשר ודם, ובתוך אלו הדברים הנזכרים היו זכר ונקבה ביחד

ב' לפי תרגום יונתן, הגבר והאישה נבראו בשלב הראשון ביחד. בשלב מאוחר יותר, הקב"ה הפריד ביניהם. יש אולי כמה נקודות לביאור:

- ידוע שבפרחים של עצים ואילנות, ובפרחים בכלל, יש ביחד המרכיב הזכרי וגם המרכיב הנקבתי.

- לעומת זאת, אצל היות ובהמות, יש הפרדה מוחלטת בין הזכר לבין הנקבה, כאשר הקב"ה ברא אותם כך מהתחלה.

- לפי תרגום יונתן, למה הקב"ה ברא את הזכר ואת הנקבה ביחד, ואחר כך הפריד אותם? יכול להיות שהתוכנית הראשונית, ביחד, לא הצליחה, והקב"ה שינה את תכניותיו והפריד אותם?

- יש אולי כמה רמזים חשובים במעשה הקב"ה:

יכול להיות שכוונת הקב"ה כאשר ברא את הזכר ואת הנקבה ביחד, לא בטעות, או כניסיון הקב"ה שלא הצליח, אלא לרמז לנו שהאיש והאישה אמורים להיות ביחד, בשר אחד כמו שכתוב במקרא בהמשך:

[בראשית ב כד] עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד

יכול להיות שיש כאן עוד רמז חשוב: בחירה חופשית של האדם. אם הזכר והנקבה היו נבראים ביחד, לא הייתה אפשרות של בחירה חופשית, גם של האיש, וגם של האישה.

יכול להיות עוד רמז חשוב: האיש נברא להיות עם אישה אחת. יכול להיות שהפוליגמיה לא הייתה קיימת לפי הרמז של הקב"ה.

יכול להיות עוד רמז חשוב: כול זוג, איש ואישה נבראים ביחד, אבל בעולם הזה מופיעים נפרדים. לכן, כול אחד, גם האיש, וגם האישה, להשתדל ולחפש את הזוגיות שנועדה לו. וכשה מצא אותה, לשמור עליה בכול כוחותיו.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת בראשית:

[בראשית א כו] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.

[תרגום אונקלוס] ואמר ה', נעביד אנשא בצלמנא כדמותנא; וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא, ובבעירא ובכל ארעא, ובכל רחשא, דרחיש על ארעא.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ לְמַלְאָכַיָא דִמְשַׁמְשִׁין קוֹמוֹי דְאִיתְבְּרִי בְּיוֹם תִּנְיָן לִבְרִיַית עַלְמָא נַעֲבֵיד אָדָם בְּצַלְמָנָא בִּדְיוֹקְנָנָא וְיִשְׁלְטוּן בְּכַוְורֵי יַמָא וּבְעוֹפָא דְאַוִיר שְׁמַיָא וּבִבְעִירָא וּבְכָל אַרְעָא וּבְכָל רִיחֲשָׁא דִרְחֵישׁ עֲלוֹי אַרְעָא:

א' כתוב במקרא נַעֲשֶׂה אָדָם וגם בתרגומים נעביד אנשא בתרגום אונקלוס, נַעֲבֵיד אָדָם בתרגום יונתן. בדברים האחרים נכתב במקרא, למשל, [בראשית א יד] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם .

אפשר לשאול, למה שונה לגבי האדם?

יש אולי כמה תירוצים:

- רש"י מפרש:

נעשה אדם - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו", וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. וכן "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא", אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית:

נעשה אדם - אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב "אעשה אדם" לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו, אלא עם עצמו. ותשובת המינים כתב בצדו: "ויברא אלהים את האדם", ולא כתב "ויבראו":

- נַעֲשֶׂה אָדָם – יכול להיות שכמו הקב"ה נקרא ברבים, גם כאן מופיע ברבים.

- נַעֲשֶׂה אָדָם – יכול להיות שהביטוי 'נעשה' מרמז שהאנשים נעשים שונים זה מזה, כול אחד עם האופי והייעוד שלו. כמו בכול עבודת יד, אין שני פריטים זהים זה לזה.

- נַעֲשֶׂה אָדָם – יכול להיות שיש כאן רמז שהאדם הוא יותר מגשמיות יְהִי כמו שאר הבריות, כולל השמש והירח, אלא יש בו גם רוחניות, נַעֲשֶׂה אָדָם , יותר משובח משאר הבריות.

- נַעֲשֶׂה אָדָם – יכול להיות שיש כאן רמז שהאדם נעשה במשותף על ידי הקב"ה, אבל ביחד עם אביו ואמו. יותר מזה, גם המילה של הבנים היא חלק של שיתוף הפעולה של האדם עצמו אל נַעֲשֶׂה אָדָם.

- נַעֲשֶׂה אָדָם – יכול להיות שיש כאן רמז שהאדם לא נשלט אך ורק על ידי הקב"ה, כמו שאר הבריות, כולל המלאכים, אלא הוא בעצמו שותף לאופן עשית חייו.

ב' תרגום יונתן מוסיף לעומת המקרא ותרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמַלְאָכַיָא דִמְשַׁמְשִׁין קוֹמוֹי דְאִיתְבְּרִי בְּיוֹם תִּנְיָן לִבְרִיַית עַלְמָא ...

שבעברית:

ואמר ה' למלאכים שמשמשים לפניו שנבראו ביום שני לבריאת העולם ...

- יכול להיות שתרגום יונתן שם לב על נַעֲשֶׂה אָדָם שבמקרא ומנשה להביא תירוץ של המלאכים.

- יכול להיות שתרגום יונתן מרמז שהאנשים שונים לחלוטין מאשר המלאכים. לכן, יכול להיות שאין טעם שהאנשים יהיו כמו 'מלאכים' אלא יהיו 'אנשים' וימלאו את ייעודם כאנשים.

ג' כתוב במקרא נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ.

- רש"י מפרש:

בצלמנו - בדפוס שלנו:

כדמותנו - להבין ולהשכיל:

- מילון ארמית – עברית אומר http://daf-yomi.com/AramicDictionary.aspx:

צַלְמָא - צֶלֶם

צַלְמֵי (בבא קמא כג ב) - צְלָמִים; צוּרוֹת

צַלְמָנַיָּא (מועד קטן כה ב) - פְּסִילִים

- מילון עברית – עברית https://milog.co.il :

צלם – דמות, צורה. פסל של אל.

- לכן, יכול להיות שהמוסג בְּצַלְמֵנוּ מתייחס ל- פְּסִילִים, פסל של אל.

יכול להיות שהמוסג בְּצַלְמֵנוּ מתייחס לצורת הנעשה של האדם, מעפר, כפי שכתוב בספר בראשית, בהמשך:

[בראשית ב ז] וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

יכול להיות שזאת גם הסיבה למה אסור על היהודים לעשות פסל של אדם, כדי שלא תידמה הפעולה לפעולתו של הקב"ה, ז"א, ח"ו יש בכוונה של יהודי לעשות מעשה של הבריאה.

ד' כתוב במקרא כִּדְמוּתֵנוּ.

- תרגום אונקלוס מתרגם מילה בילה כדמותנא .

- תרגום יונתן כותב בִּדְיוֹקְנָנָא .

- מילון ארמית – עברית אומר http://daf-yomi.com/AramicDictionary.aspx:

דִּיקְנָא - זָקָן

יכול להיות שכאן יש רמז להלכה שהיהודים חייבים לגדל זקן J ?!