פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת נצבים:

[דברים כט יז] פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:  פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.

[תרגום אונקלוס] דִּלְמָא אִית בְּכוֹן גְּבַר אוֹ אִתָּא אוֹ זַרְעִי אוֹ שִׁבְטָא, דְּלִבֵּיהּ פְּנִי יוֹמָא דֵּין מִדַּחְלְתָא דַּייָ אֱלָהַנָא, לִמְהָךְ לְמִפְלַח, יָת טָעֲוָת עַמְמַיָּא הָאִנּוּן:  דִּלְמָא אִית בְּכוֹן, גְּבַר מְהַרְהֵיר חֲטִין--אוֹ זָדוֹן. 

[תרגום יונתן] אִזְדַהֲרוּן דִלְמָא אִית בְּכוֹן הַשְׁתָּא וְלָא יֶהֱוֵי בָּתַר דְנָא בַּר נַשׁ אוֹ אִיתָא אוֹ גְנִיסָא אוֹ שִׁיבְטָא דְלִבֵּיהּ מִתְפְּנֵי לְמִטְעֵי יוֹמָנָא מִדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָנָא לְמִפְלַח יַת טַעֲוַות עַמְמַיָא הָאִינוּן דִלְמָא אִית בְּכוֹן טְעוּ דְשָׁרִישׁ דְלִבֵּיהּ מְהַרְהַר עֲלוֹי בָּתַר חִיטָאֵיהּ דְשֵׁירוֹי חִיטָאֵיהּ חוֹלִי וְסוֹפֵיהּ מְרִיר כְּאַגְרָנַיָא דְמוֹתָא:

א' תרגום יונתן מוסיף חִיטָאֵיהּ חוֹלִי וְסוֹפֵיהּ מְרִיר כְּאַגְרָנַיָא דְמוֹתָא שבעברית  ([שרת"י במדינות – דברים דף 385])  שבתחלה חטאו מתוק, וסופו מר כלענה של מות .

ב' הייתי חוזר עוד פעם על הכתב של תרגום יונתן, במילים פשוטות יותר החטא בהתחלה הוא מתוק אבל בסוף הוא מר כמוות.

לעניות דעתי יש כאן מטבע לשון יוצאת דופן ביופייה!  המאמר נכון ביותר ומרכז בתוכו אמת לאמיתה הקיימת וחוזרת לעד.

יכול להיות שהחטא נעשה בהתחלה בשוגג, בטעות, אבל עשויים להמשיך ולהפוך להרגל, לזדון, ואז הוא מר כמוות.