בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה בראשית:

[בראשית א א] בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.

א' כתוב במקרא אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ .

ב' אפשר אולי לקרוא זאת כמשל: השמיים הם הרוחניות, והארץ היא הגשמיות.

ג' לכן, אפשר אולי להגיד שהרוחניות והגשמיות נבראו ביחד, ואי אפשר שרק אחד מהם יתקיים לבדו. יותר מזה, שהמצב האופטימלי הוא השילוב בין שניהם, כאשר אי-איזון ביניהן עם הדגשה מיוחדת על רק אחד מהן יכול לגרום נזק.

ד' יכול להיות שהדבר דומה לפסוק במסכת אבות:

[מסכת אבות ג כא] אם אין קמח - אין תורה, אם אין תורה - אין קמח.

גם כאן יש הקשר החזק בין הרוחניות, התורה, לבין הגשמיות, הלחם.

ה' יכול להיות שאפשר לקשור גם עם פסוק אחר שבמסכת אבות:

[מסכת אבות ב ב] רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן

על פי הפירוש המיוחס לרש"י ופירושיהם של רבינו יונה ורבי עובדיה מברטנורא, במשנה זו "דרך ארץ" פירושה פרנסה ממלאכה או ממסחר.

ו' לעניות דעתי, בימינו, תלמידים של חכמים בישיבות או תלמוד תורה, נמצאים בסוג של חממה, כאשר אין להם דאגה של פרנסה, או, לפי חז"ל, אין להם "דרך ארץ".

יכול להיות ששילוב של "דרך ארץ" בלימודי ישיבות יעלה בהרבה את רמת הלימודים וגם את הקשר בין הרוחניות, לבין הגשמיות, עם רווח מידי לעם ישראל כולו.