שיעורי "מוסר" 37
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
והנה אם נשקיף בעין חודרת, נראה כי תחבולותינו
למרכז רפואת היצר-הרע המה רק בבחינה הגשמית, הוא התבוננות היראה ולמוד ההלכות
כנ"ל. כי הרפואה השניה, היא בחינה הרוחנית, באה ממילא. ועל-כן תקרא רפואה
מקרית. כי מצוות למוד התורה היא מצוות-עשה בפני עצמה, תלויה בגדרה המבואר בהלכות
תלמוד-תורה, איך להתנהג בה נגד עניני העולם. אין נפקא מינה בהנהגתה איך יצרו של
אדם מתגבר עליו, אם מעט ואם הרבה. והאדם צריך ללמוד תמיד לקיים מצוות תלמוד תורה
כראוי, גם אם אין יצרו מתגבר עליו, ואין בידו ללמד יותר מחיובו. וכשיקיים מצות תלמוד
תורה כראוי, ממילא נמשך רפואתה הרוחנית ליצרו, על איזה אופן שהוא.
-
לעניות דעתי, הייתי מבין:
א' הרפואה השנייה, הרפואה הרוחנית, נמשכת אחרי
הרפואה הגשמית, מצוות לימוד תלמוד תורה.
ב' יש כאן שאלה: מצוות לימוד תלמוד תורה, היא "תרופה
גשמית"? לעניות דעתי, לא! לימוד תלמוד תורה פועל על ידי השכל, ועל השכל. על
השכל, שלפי החכמים הוא נפדל מהגוף, הוא לא גשמי. לעניות דעתי, אלא המוח, הכלי
לקבלת השכל הוא גשמי. לעניות דעתי, הדבר דומה לנשמה, שהיא רוחנית ולא גשמית, אבל
הכלי לקבלתה הוא הגוף הגשמי של האדם.
ג' כתוב "ועל-כן תקרא רפואה מקרית". לעניות
דעתי, שום דבר לא מקרי, הכול תחת ההשגחה של הקב"ה. לכן, גם המשיכה של האדם
"סור מרע, עשה טוב" אחרי לימוד תלמוד תורה היא הכרחית, נסיבתית, הגיונית,
ואפילו מובנת מאליו.
שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה