שיעורי "מוסר" 29
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
והנה בשני הצדדים ישנו באדם גשמי ורוחני, כעניין
בריאת האדם עצמו: גופני ונפשי. הגופני נראה לעין בשר, והנפשי נודע מפעולות וענייני
הגוף. תחבולות האדם ומזימותיו להחזיק הנפש בגוף, המה רק בגוף לבדו, לתמכו באכילות
טובות ובשמירות מעולות מכל נזק ופגע רע, ובזה ישמר נפשו בגופו. אין מבוא בטבעי
לעשות תחבולה בנפש להחזיקה בגוף, כי אין רואה ואין מרגישה לבדה ומה-יעשה בה. כן
בעבודת ה' יתברך שמו, עיקר התחבולה להחזיק את היצר-הטוב לפי שתי השיטות, היותו כוח
הקדושה והשכל הנכון; ולדחות את היצר-הרע, הוא כוח הטומאה והתאווה - תלוי בבחינה
הגופנית: להאכילו מאכלים טובים, המה התבוננות היראה והמוסר הנובעים מהתורה הטהורה.
-
לעניות דעתי, איך אני מבין את הפסוק הזה: באדם יש
שני צדדים, הצד הגופני, החומרי, והצד הרוחני, הנפשי. הצד הגופני, החומרי, הגשמי, ניתן
לעין, אפשר להבחין בו. הצד הרוחני נסתר מהעין באופן ישיר, אלא מבחינים בו על ידי הפעולות,
המעשים של הגוף החומרי. את הגוף החומרי מחזיקים ומחזקים על ידי מאכלים טובים, אוכל
לגוף. בדומה לזה, מחזיקים ומחזקים את הנפש, את הצד הרוחני, גם על מאכלים טובים,
אבל המאכלים הטובים לנפש הם "המה התבוננות היראה והמוסר הנובעים מהתורה
הטהורה."
שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה