שיעורי "מוסר" 27
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
בזאת מצאנו פשר דבר בין השיטות, בעניין יצר-הרע
ויצר-הטוב, מה המה. השיטה האחת, היא השיטה הנודעת, כי יצר-הרע הוא כוח הטומאה באדם
המובילו לפשעים, ויצר-הטוב הוא כוח הקדושה באדם המובילו לטוב, היא שיטת רוב
המחברים הגדולים. והשיטה השניה היא, שיצר-הרע הוא כוח תאוות האדם, המשקפת אל כל
הֶעָרֵב לשעתו, אותו תאספהו אל ביתה ובו תדבק לאהבה. ויצר-הטוב הוא השכל הישר
הצופה ומביט להנולד, הוא פחד יראת-ה' יתברך שמו ומשפטיו הרעים למרבה, ובוחר בדבר
המועיל, לכבוש התאווה, למען יתעדן באחרונה בעונג נפלא, אשר אין די באר יקרת תפארתה.
באשר אנחנו רואים בכל עת עניני האדם מתחלפים, כל אחד נדבק יותר לעבירה אחרת: יש
אשר חטאתם תגדל יותר בביטול תורה ממשא ומתן באמונה ונתינת צדקה. ויש להפך. וכן בכל
העבירות אין אדם דומה לחברו. ואילו היה היצר-הרע רק כוח הטומאה המפתהו, מדוע לא
תלפף את כל בני-האדם בשווה?
-
בזאת מצאנו פשר דבר בין השיטות, בעניין יצר-הרע
ויצר-הטוב, מה המה. - הכתוב "מצאנו משמעות הדבר (הקשר, היחס) בין השיטות, בעניין יצר-הרע
ויצר-הטוב, מה הם." זאת שיטה אחת, או אולי מודל אחד, להסביר התנהגות האדם בין
טוב לבין רע, כאשר המוסר הוא "סור מרע ועשה טוב!":
[תהילים לד טו] סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
לעניות דעתי, דבר מעניין ביותר וגם חשוב ביותר: המוסר,
"סור מרע ועשה טוב" קשור ישירות לשלום בעולם, שלום באיש עצמו, שלום
במשפחה, שלום בעם, "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". המוסר והשלום צמודים וקשורים זה בזה, לא יכולים
להיות זה ללא זה. יכול להיות שהמוסר הוא התנאי הראשון לשלום! ואולי גם להפך: המוסר
לא יכול להתקיים בלי שלום! דבר טריוויאלי, המוסר הרבה יותר חזק בזמן שלום מאשר
בזמן מלחמה. אבל, כדי להביא את השלום, יש לחזק את המוסר! זה כמו מן מעגל, לא
יודעים איפה ההתחלה, ואיפה הסוף! אבל, ברור מעל הכול, יש ללמוד, ללמוד, ועוד פעם
ללמוד, ללמוד בכול הזמן, בכול מצב, ספרות הקודש!
-
השיטה האחת, היא השיטה הנודעת, כי יצר-הרע הוא
כוח הטומאה באדם המובילו לפשעים, ויצר-הטוב הוא כוח הקדושה באדם המובילו לטוב, היא
שיטת רוב המחברים הגדולים. - זה
השיטה, המודל, המקובל בין רוב החכמים הגדולים ביהדות. לעניות דעתי, כמו לכול מודל,
יש יתרונות, ויש גם חסרונות. לעניות דעתי, היתרון הגדול הוא פשטות המודל, לכן קל
להבין אותו, וגם להפעיל אותו במצבים שונים. לעניות דעתי, החיסרון הגדול הוא הרושם
שיכול להתקבל שיש שתי רשויות, רשות היצר הרע, ורשות היצר הטוב, והבלבול שיכול
לגרום לאנשים.
-
והשיטה השניה היא, שיצר-הרע הוא כוח תאוות האדם,
המשקפת אל כל הֶעָרֵב לשעתו, אותו תאספהו אל ביתה ובו תדבק לאהבה. ויצר-הטוב הוא
השכל הישר הצופה ומביט להנולד, הוא פחד יראת-ה' יתברך שמו ומשפטיו הרעים למרבה,
ובוחר בדבר המועיל, לכבוש התאווה, למען יתעדן באחרונה בעונג נפלא, אשר אין די באר
יקרת תפארתה. - זה השיטה השנייה, המודל השני להסביר את מוסר האדם, "סור מרע ועשה
טוב". לעניות דעתי, המודל הזה מורכב יותר, קשה יותר להבנה, וגם קשה יותר
להפעילו במצבים שונים. לעניות דעתי, עקרונית, יש הבדל משמעותי בין שתי השיטות:
המודל הראשון של יצר הרע, תולה את המוסר בדברים שלא ממש תלויים באדם, יצר הרע
מופיע ללא קשר לאדם, האדם צריך רק להיאבק נגדו. לעומת זה, במודל השני, הכול תלוי
באדם, גם התאווה, או רצון הלב, וגם השכל הישר שמתנגד לה.
-
באשר אנחנו רואים בכל עת עניני האדם מתחלפים, כל
אחד נדבק יותר לעבירה אחרת: יש אשר חטאתם תגדל יותר בביטול תורה ממשא ומתן באמונה
ונתינת צדקה. ויש להפך. וכן בכל העבירות אין אדם דומה לחברו. ואילו היה היצר-הרע
רק כוח הטומאה המפתהו, מדוע לא תלפף את כל בני-האדם בשווה? - כתוב " וכן בכל העבירות אין אדם דומה לחברו."
לעניות דעתי, זה בא ביחד עם "בכול הנשמות, אין אדם דומה חברו" וגם
"בכול השכלים, אין אדם דומה לחברו". לכן, לעניות דעתי, הלקח הוא, שכול
האדם מיוחד במינו, עליו להתחרות אך ורק בעצמו, מפני שאין שני אנשים דומים, כול אחד
עם הסגולות שלו שקיבל מהקב"ה. לכן, על האדם להוציא את היעוד שלו מן הכוח אל
הפועל, כול אחד עם היעוד שלו, עם הסגולות שלו, כפי שקיבל אותם מהקב"ה. מצאתי פסוק
יפה מאד שמדבר על "מן הכוח אל הפועל" בספר "תפארת ישראל" מעט המהר"ל,
פרק ג:
" וזהו עניין האדם שהוא בכוח ויוצא
שלמותו אל הפועל, ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם האדמה שהיא מיוחדת לצאת מן
הכוח אל הפועל, בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה."
כתוב "ואילו היה היצר-הרע רק כוח הטומאה המפתהו, מדוע
לא תלפף את כל בני-האדם בשווה? " . לעניות דעתי, זה רמז
למאבק המתמיד שבאדם, בין רצון הלב לבין השכל הישר, כאשר "אין אדם דומה לחברו".
שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה