שיעורי "מוסר" 26
-
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
דוגמת זה הדבר לא מצאנו בענייני העולם: אין איש
שצרות מרחפות ממול פניו, אשר לא ייקח לו עת לחשוב מחשבות להינצל מהן. אי לזאת, גם
אין התאווה סיבתה, פליאה היא העבירה הלזו, וזה שמה פלאי, לבלי שים לב להתבונן
ביראת-ה' ובמוסר-עונשו! עבירות כאלו לא יוכלו היות מסוג הראשון, יען אין די בתאווה
להיות סיבתן. רק הן מרוחניות הטומאה המלפפת את האדם להחטיאו, וביותר בחטאי הדיבור,
כי מה-יתרון לבעל הלשון? כמאמר רבותינו ז"ל (ערכין טו:), עיין שם.
-
לעניות דעתי, הייתי מבין את הפסוק כך: התאווה
לבדה, אשר אין די "לאהוב הערב לשעתו", לא יכולה להביא לחטאים,
"אין די בתאווה להיות סיבתן". אלא רק החסר ברוחניות "הטומאה המלפפת
את האדם להחטיאו". ז"א, רק שתי הסיבות האלה ביחד, אפילו ביחס משתנה
ביניהם, מביאים את האדם לחטא. מה התרופה לכך? על האדם לעבוד גם על המידות שלו,
להתרחק "לאהוב הערב לשעתו", וגם לעבוד על הרוחניות שלו, על הקשר
שלו עם הקב"ה, ביראת שמיים ובאהבת שמיים. איך עושים זה? על האדם ללמוד, ללמוד,
ועוד ללמוד בתורה, בתנ"ך, במשנה, בגמרא, בראשונים, ובאחרונים, בספרות הקודש.
שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות, ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה