שיעורי "מוסר" 11

 

שיעורי "מוסר" 11

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

עתה נשקיף נא בעבודתנו המחויבת לבוראנו יתברך, הלא דבר הוא. מה הוא הכלל אשר ממנו נשאב הפרטים? בלי דעת ובלי תבונה נכיר שהאמונה המרחפת בנו, שהאלוהים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעלליו, היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך. הוא מאמר חז"ל (מכות כד.), בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). ומאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא עח:) "על-כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כא, כז)-"המושלים", אלו המושלים ביצרם, "באו חשבון"-בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. אכן למורת-רוח ודאבון לב, כוח הכללי הזה מסתתר בנו, נחבא במצפוני הלב, בל יראה החוצה, אם לא נשים לב לשדד אדמות לבבנו בהרחבת רעיוני המוסר. אי לזאת, כל הכוח הכללי הלזה בל ישלח פארותיו על האיברים לאוסרם במאסר היראה. ומזה הכלל לא ימשכו הפרטים להישמר מהעבירות המתרגשות, ונכשלים אנחנו בכל עת בעבירות רמות עד שמים יגיעו: בחטאי הלשון באין מעצור לרוחנו, ובעסקי משא ומתן למכביר, וביטול תורה על כולנה. ובכלל, בכל האיברים כמעט אין במו מתום, למתבונן היטב איש לפי ערכו, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ונכשל בעבירות נישאות ורמות, אשר גם לחשכת לבבנו כסומים נחשבנו, אין רואה גודלם. רק אם נשקיפה על-ידי כלי-המחזה המגדלת דבר גדול למאוד, הנראה לחולשת ראותנו כקטן, הוא השכל הנכון, על-פי התורה הנאמנה, נמצא אותם חמורות הרבה באיכותם ביתר שאת ויתר עז.

-          מה הוא הכלל אשר ממנו נשאב הפרטים? – שאלה יפה, בהמשך לפרק הקודם.

-          בלי דעת ובלי תבונה נכיר שהאמונה המרחפת בנו, שהאלוהים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעלליו, היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך. – לעניות דעתי, יש בפסוק זה דבר מעניין: עצם האמונה שיש לנו בהקב"ה, "שהאלוקים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעלליו", היא ראשית הצעדים שלנו "לעבודתו יתברך!" ז"א, עצם האמונה שיש לנו בהקב"ה, בשכר המצווה, ובהפסד העבירה. לעניות דעתי, האמונה הזאת כוללת בתוכה גם אמונה בעולם הבא, גם אמונה בתחיית המתים, גם אמונה בביאת המשיח, במהרה בימינו.

-          הוא מאמר חז"ל (מכות כד.), בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). – הפסוק הוא:

[חבקוק ב ד] הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃

ביאור הפסוק: העם אשר התנהגותו עופלה (התנשאה) ולא ישרה (היתה במרמה) - נפשו בו (הוא ימות).   לעומת זאת, העם הצדיק - בזכות אמונתו (יושרו ונאמנותו) הוא יחיה לנצח.

עוד פירוש: לעניות דעתי, אפשר לתרץ, הצדיק נעזר באמונתו כדי לחיות, אפילו בעולם הזה. ז"א, הקב"ה משגיח עליו השגחה פרטית הנותנת לצדיק חיים, חיים מתחדשים כול פעם מחדש.   

-          ומאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא עח עמוד ב':) "על-כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כא, כז)-"המושלים", אלו המושלים ביצרם, "באו חשבון"-בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. – זה ציטוט של מאמר חז"ל בגמרא, מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב, על פסוק בספר במדבר:

[במדבר כא כז] עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃

המאמר בגמרא בא כפירוש למשנה " המוכר את החמור מכר את הסיח ...."  מסיח לסיחון, ולפירוש הפסוק שבספר במדבר. לעניות דעתי, הקישור בגמרא חשוב מפני שמקשר בין מסחר, פעולה חומרית לחלוטין, לבין מצוות הקשב"ה. יכול להיות שרבי ישראל מסלנט ע"ה ראה בקישור הזה, בין חומריות לבין רוחניות ביטוי למוסר.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!