שיעורי "מוסר" 14
אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
הוא הדבר אשר
נוכל להעמיס בדברי חז"ל (יומא ט:) "מקדש ראשון מפני-מה חרב? מפני שלשה
דברים שהיו בו: עבודה זרה, גלוי-עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקין
בתורה ובמצות וגמילות-חסדים מפני-מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת-חנם. רבי יוחנן ורבי
אלעזר דאמרי תרויהו: ראשונים שנתגלה עוונם, נתגלה קצם. אחרונים שלא נתגלה עוונם,
לא נתגלה קצם וכו'". ושאלו שם אמוראי: "ראשונים עדיפי או אחרונים עדיפי?
והשיבו: "תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים". הוא הדבר
אשר דברנו למעלה, כי הגדול מחברו יצרו גדול, ומכשילו בחטאים עצומים, נודע ולמשכיל
על דרך אמת גודל איכותם להרע.
-
הוא הדבר אשר נוכל להעמיס בדברי חז"ל (יומא
ט:) "מקדש ראשון מפני-מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה,
גלוי-עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות-חסדים
מפני-מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת-חנם. – לעניות דעתי, המשפט ברור.
-
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרויהו: ראשונים
שנתגלה עוונם, נתגלה קצם. אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קצם וכו'". ושאלו
שם אמוראי: "ראשונים עדיפי או אחרונים עדיפי? והשיבו: "תנו עיניכם בבירה
שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים". – מצאתי הסבר
יפה באתר "יד מאיר":
https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=891&ArticleID=5197
" בבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי, שאלו אותו
תלמידיו: הרי הקללות האמורות בתורת כהנים, הן כנגד חורבן בית ראשון, ואילו הקללות
האמורות במשנה תורה, הן כנגד חורבן בית שני והגלות האחרונה. מדוע, איפוא, בסוף הקללות שנאמרו בתורת כהנים מופיעות הבטחות
על הגאולה העתידית, כיצד יקרב השי"ת לבסוף את עמו ישראל באהבתו אותם, ("וזכרתי
להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" וכו'), ואילו בתוכחה שבמשנה תורה, אין כלל דברי נחמה?
הזוהר הקדוש המספר על שאלת תלמידי רבי שמעון בר
יוחאי, ממשיך ואומר כי אף הוא נתקשה להשיב להם על שאלתם, עד שנתגלה לו אליהו הנביא
והשיבו: ההבטחות הכתובות בתוכחות, מקבילות לחטאי בני ישראל. בבית ראשון, בו היו
החטאים גלויים, גם גאולתם נאמרה בגלוי, ואילו בבית השני, אשר חטאיהם היו בסתר, גם
גאולתם נסתרה. (כעין זה נאמר בבבלי במסכת יומא דף ט: "ראשונים שנתגלה עוונם,
נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קיצם".) .... "
"אולם
רבותינו, בעומק תבונתם, חשפו בפנינו את שורשי החטאים. בתקופת בית ראשון, אף שחטאו
ישראל בחטאים חמורים, הרי זה בגלל שנמשכו אחר יצרם הרע לעבור עבירות בגלוי. אולם
עבירות אלו, לא נבעו מעומק הנפש, אלא מפיתוי חיצוני. בתוככי לבם נותרה הנפש
בטהרתה, וקל היה שבעתיים לתקנה ולהשיב לב ישראל לאביהם שבשמים. לעומת זאת, חטאי
בית שני, גם אם כלפי חוץ נראו קלים יותר, נבעו מריקבון פנימי, מהשחתה בעמקי הנפש.
הלב, הנסתר, הוא שהיה פגום, וגם אם כלפי חוץ שמרו על מצוות התורה, מכל מקום השחתה
זו שבעמקי הנפש, היא שהביאה אותם לחטוא בחטאים דוגמת אותה שנאת חנם עליה מספרים
רבותינו. השחתה פנימית זו, קשה לתקן הרבה יותר, מאשר פגם חיצוני.
לכן,
ראשונים אשר נתגלה עוונם - היינו החטאים שלהם היו ברובד החיצוני בלבד ולא
בפנימיותם - נתגלה קיצם, כי קל היה הרבה יותר להביאם לידי תשובה שלימה. לעומת זאת,
אחרונים אשר לא נתגלה עוונם - כי כלפי חוץ נראו יראים ושלמים, ורק במעמקי הלב שכנה
לב ההשחתה אשר באה לידי ביטוי באותם מעשים חמורים המובאים בחז"ל - לא נתגלה
קיצם, כי על כן קשה שבעתיים לתקן השחתה פנימית זו שבנפש. בדומה לאדם חולה, אשר כל
עוד מכתו היא חיצונית, קל הרבה יותר להביא לה מזור, מאשר למכה הפוגעת באיבריו
הפנימיים. ... "
"אך
לפי דברי חז"ל, חורבן הבית והגלות, לא נבע מהיעדר לומדי תורה ומקיימי
מצוותיה, אלא מפגם עמוק בנפש...."
"כי
אכן רבותינו גדולי הדור, עומדים כל העת ומכים על קודקודנו לעמול לא רק ב"בין
אדם למקום", כי אם גם "בין אדם לחברו". להסתכל בעין יפה על מעשי
הזולת ועל הצלחותיו. לשמוח בשמחתו לא פחות מאשר לכאוב בכאבו, ולעקור מהנפש את אותן
פגימות חמורות, שאינן נראות כלפי חוץ, אשר יש בהן עדות להשחתה פנימית ולריקבון
מסוכן, המהווה חיץ בין ישראל לאביהם שבשמים."
לעניות
דעתי, הייתי אומר: בית המקדש לא נחרב בגלל שבני ישראל לא שמרו הלכות שבת, אלא בגלל
מוסר ירוד. לכן, לעניות דעתי, חשוב ביותר "לעמול לא רק ב"בין אדם
למקום", כי אם גם "בין אדם לחברו" "! ז"א, ללמוד מוסר!
-
הוא הדבר אשר דברנו למעלה, כי הגדול מחברו יצרו
גדול, ומכשילו בחטאים עצומים, נודע ולמשכיל על דרך אמת גודל איכותם להרע. – יש מכה "ומכשילו בחטאים עצומים" , ויש תרופה למכה "נודע ולמשכיל על דרך אמת".
דרך אגב, "מכשיל" וגם
"משכיל" הם אותו מספר בגימטרייה, יש להן אותן האותיות! עוד יותר, "כש"
מתחלף ב"שך"! כש, כוש זה הנכד של נוח, בן חם, ואח מצרים. לעומת זה, "ש"ך"
זה "שפתי כהן!" לכן, התרופה למכה "מכשיל בטומאה, ועבירות" היא
"לימוד, ולמשכיל על דרך אמת".
-
גודל איכותם להרע. – לעניות דעתי,
ביטוי זה מתקשר לביטוי "כי הגדול מחברו יצרו גדול".
שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה