שיעורי "מוסר" 19

 

שיעורי "מוסר" 19

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

אכן, על-ידי האבן הנגף ירט הדרך לנגדנו, לא נחרד מיום המיתה גם אם בפינו נזכירהו, כמאמר רבותינו ז"ל (שבת לא:) "שמא תאמר שכחה היא מהן, תלמוד לומר (תהלים מט, יד): "ואחריהם בפיהם ירצו סלה". גם אם עינינו רואות מיתת בני-אדם כמונו, לא תיתן עוז בנפשנו לשוב בכל-לב לבוראנו, אשר לסוף נבוא למשפט ויתווכח עמנו על כל רוע מפעלנו. היפך מאמר הכתוב (קהלת ז, ב): "טוב ללכת אל-בית-אבל מלכת אל-בית משתה, באשר הוא סוף כל-האדם, והחי יתן אל-לבו". אין זאת, כי אם ריבוי העונות שטמטמו לבנו ויהי לאבן, כדרשת חז"ל (יומא לט.) על הפסוק (ויקרא יא, מג): "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" - אל תקרי "ונטמאתם" אלא ונטמטם, עבירה מטמטמת לבו של אדם. ולכן גם עונותינו נסתרים מלפנינו ולא נרגיש בהם במהרה, כמאמר רבותינו ז"ל (קידושין מ.) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. והן מסבבים אותו ליום הדין, כמאמר רבותינו ז"ל (עבודה-זרה יח): "עונות שאדם דש בעקביו כו' מסבבין וכו'". עתה, האם אבדה תקוותנו חס-ושלום, אין מזור לנו חלילה?

-          ולכן גם עונותינו נסתרים מלפנינו ולא נרגיש בהם במהרה  -  נכון מאד! מה הפתרון? לעניות דעתי, חשבון נפש, כפי שכתוב בספר "מסילת ישרים" של הרמח"ל, פרק ג. בבאור חלקי הזהירות, עמוד א:

" הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע. וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.

בשעת מעשה שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה. ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה אותו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו. ואם ימצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו."

-          כמאמר רבותינו ז"ל (קידושין מ.) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר.  -   אתר ספריא, ביאור שטיינזלץ על קידושין מ:

" עולא אמר: יש לפרש זאת כדברי רב הונא שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו. מיד תוהים על לשון זו: הותרה לו סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! אלא כוונתו: נעשית לו כהיתר, שהוא מתרגל בה ושוב אינו מרגיש שעבירה בידו."

לעניות דעתי, בדיוק על דברים כאלה כותב גם הספר "מסילת ישרים" של הרמח"ל.

-          והן מסבבים אותו ליום הדין, כמאמר רבותינו ז"ל (עבודה-זרה יח): "עונות שאדם דש בעקביו כו' מסבבין וכו'".  -  אתר ספריא, ביאור שטיינזלץ על עבודה-זרה יח עמוד א:

"על בתו לישב בקובה של זונות, מדוע? אמר ר' יוחנן: פעם אחת היתה בתו זאת מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו בשיחה ביניהם: כמה נאות פסיעותיה (הליכתה) של ריבה (נערה) זו, כיון ששמעה כך מיד דקדקה (הקפידה) בפסיעותיה להלך כך, באופן שימצא חן בעיני הגברים, ולכן נענשה. והיינו [וזהו] שאמר ר' שמעון בן לקיש, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "עון עקבי יסובני" (תהלים מט, ו)? עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה, כלומר, עוונות שאדם אינו שם לב אליהם, שהם עוונות קטנים שאינם נחשבים בעיניו, כגון דרך הליכתו, מסובין (סובבים) לו ליום הדין."

-          עתה, האם אבדה תקוותנו חס-ושלום, אין מזור לנו חלילה?  -  לעניות דעתי, זה אולי המשפת החשוב ביותר בדף הזה: אין להתייאש! לעולם אין להתייאש!

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!