וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים;

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח יב] וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד.

[תרגום אונקלוס]  ואוריך עוד, שבעא יומין אוחרנין; ושלח, ית יונה, ולא אוסיפת למתב לוותיה, עוד. 

[תרגום יונתן] וְאוֹרִיךְ תּוּב שׁוּבְעָא יוֹמִין וְאוֹסִיף לְשַׁדְרָא יַת יוֹנָתָא וְלָא אוֹסִיפַת לְמֵיתַב לְוָתֵיהּ תּוּב:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגום יונתן מוסיף וְאוֹסִיף לְשַׁדְרָא יַת יוֹנָתָא שבעברית ויוסיף לשלוח את היונה .

יכול להיות שגם תרגום יונתן הבינו שנח שלח אותה יונה כמו בפנים הקודמות.

אבל, דבר זה יכול לעורר שאלה אחרת: אם הייתה יונת בית, קשורה מאד לבן זוגה, איך קרה שהיונה לא חזרה לתיבה, לבן זוגה, ולנח? יש אולי כאן רמז שהחופש הוא היקר, החשוב מכול, ז"א, עדיף חופש לבדי, ללא בן הזוג, מאשר בתיבה ללא חופש, אפילו ביחד עם בן הזוג? יכול להיות רמז שהחופש, הצורך בחופש הוא אינסטינקט, חוש טבעי, יצר מולד, דחף טבעי.