וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ח כא]  וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף  לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. 

[תרגום אונקלוס]  וקביל ה' ברעווא, ית קורבניה, ואמר ה' במימריה  לא אוסיף למלט עוד ית ארעא בדיל חובי אנשא, ארי יצרא ליבא דאנשא ביש מזעוריה; ולא אוסיף עוד לממחי ית כל דחי, כמא דעבדית.

[תרגום יונתן] וְקַבֵּל יְיָ בְּרַעֲוָא קוּרְבָנֵיהּ וַאֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לָא אוֹסִיף לְמֵילִיט תּוּב יַת אַרְעָא בְּגִין חוֹבֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרוּם יִצְרָא דְלִבָּא דְאֵינָשָׁא בִּישׁ מִטַלְיוּתֵיהּ וְלָא אוֹסִיף תּוּב לְמִמְחֵי יַת כָּל דְחַי הֵיכְמָא דְעוֹבָדִית: 

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במקרא וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ , כתוב בתרגומים וְקַבֵּל יְיָ בְּרַעֲוָא קוּרְבָנֵיהּ שבעברית וקיבל ה' ברצון .

תרגומים מסבירים את המקרא, הרי הקב"ה לא ממש או כמשמעו מריח את ריח הקורבנות, כמו אנשים, אלא הקב"ה מקבל ברצון את קורבנות נח.

אפשר אולי להבין שהקב"ה מרוצה מזה שנח מכיר טובה להקב"ה שהציל אותו ואת בני ביתו. לפי התרגומים, הקב"ה רואה בדבר זה, קרבנות, את האמונה של נח בהקב"ה, ודבר זה משמח את הקב"ה.

זה אולי רמז, כמה טוב וחיובי להכיר טובה, אם זה להקב"ה, אפ זה לזולת, למשפחה.

ג' כתוב במקרא כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו . ז"א, יצר הרע נמצא באדם מלידתו, ולא נרכש על ידי האדם כבחירה חופשית. לכן, יכול להיות שהקב"ה מקבל עליו את האחריות על יצר הרע של האדם, הנמצא באדם תוך בריאתו.

תפקיד האדם לסלק יצר הרע מתוכו, גם על ידי בחירה חופשית. יכול להיות שבזה, האדם הופף לשותף להקב"ה ביצירת עולם טוב יותר, וגם בקיום העולם כולו.

יכול להיות שיש כאן רמז להשקיע כמה שיותר בחינוך הילד, מגיל קטן, כדי ללמד אותו התנהגות ראויה. יותר מזה, יכול להיות שהכישלון התנהגותי של ילד הוא כישלון של הזולת, החל ממשפחתו, ומקהילתו.

יכול להיות שיש כאן רמז על שיטת ענישה של הילד, על ידי חנוך ולא על ידי כלא או מחנה עבודה כפויה.