וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת צו:

[ויקרא ו כא]  וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל-בּוֹ, יִשָּׁבֵר; וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם. 

[תרגום אונקלוס] וּמָן דַּחֲסַף דְּתִתְבַּשַּׁל בֵּיהּ, יִתְּבַר; וְאִם בְּמָנָא דִּנְחָשָׁא תִּתְבַּשַּׁל, וְיִתְמְרֵיק וְיִשְׁתְּטֵיף בְּמַיָּא.

[תרגום יונתן] וְכָל מַאן דְפָחַר דְתִתְבַּשֵׁל בֵּיהּ יִתְבַּר מְטוֹל דְלָא יְבַשְׁלוּן בֵּיהּ חוּלֵי וְאִין בְּמָנָא דִנְחָשָׁא תִּתְבַּשֵׁל וְיִסְתְּפַן בְּגַרְגִישְׁתָּא וְיִשְׁתְּטִיף בְּמוֹי:

א' תרגום יונתן מסביר למה לשבור את כלי חרש אחרי בישול הקרבן, כדי שלא לבשל בו אחרי דבר קדוש דבר חולין.

כידוע, לכלי חרש אין גם תקנה במעבר מאוכל חלבי לבשרי ולהפך.

ב' לעומת זאת, אם הכלי הוא מנחושת, או אפשר להרחיב למתכת, אין צורך לשבור, אלא מספיק לשפשף אותו בעפר, כדי לנקות אותו משומן, ולשטוף אותו במים. לכן, יכול להיות שקל וחומר במעבר מאוכל בשרי לאוכל חלבי ולהפך, רק במים רותחים.

כאשר במקרא מופיע המילה וּמֹרַק. לפי מילון עברית עברית BABYLON :

מורק

 (פ') לוטש, מורט, צוחצח, הוברק, שופשף, הוחלק, נוקה, עבר פוליש, נעשה בוהק; טוהר, כופר, נמחל, נסלח

יכול להיות שהליטוש נעשה על ידי שפשוף בעפר, ואז יש התאמה עם תרגום יונתן.

ג' כתוב באתר של ישיבת אטרת חכמים , כשרות המטבח

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01822.html#HtmpReportNum0012_L3

המקור מן התורה

לאחר שעם ישראל חזרו ממלחמת מדין עם השלל הגדול, ציוה אותם הקב"ה על כל כלי הסעודה שלקחו בשלל, להכשירם מבליעת המאכלות האסורות שבלועים בכלים, כמובא בפסוקים להלן (במדבר פרשת מטות פרק לא פסוקים כא – כג:)

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.

מפסוקים אלו אנו למדים, כי כל כלי שבלע ממאכל איסור, אזי כדי להגיע לידי פליטת האיסור כליל, הכשרו כדרך תשמישו. ולכן כלי ששימושו באש כשיפוד שצולים בו על האש, כיון שבלע באמצעות האש, הכשרו גם כן על ידי האש, ובלי זה לא יפלט ממנו כל הבלוע בו, והכשר זה נקרא "ליבון".

אבל כלי ששימושו על ידי בישול של דבר לח, כגון מרק או רוטב שהוא, כיון שבליעתו באמצעות לח רותח, הכשרו גם כן על ידי המים הרותחים. וזהו הנקרא "הגעלה" פירוש "הפלטה". דהיינו, להרתיח מים על האש, ובעוד שהמים רותחים ומבעבעים, יכניס את הכלי כולו לתוך המים, ועל ידי כן יפלט ממנו האיסור הבלוע. וטוב להגעיל את הכלי שלוש פעמים, ונהגו אחר כך לשטפו במים קרים. ומכיון שרבו הפרטים בנושא זה, נשתדל לכתוב את תמצית הדברים בעזרת ה'. 

ד' רואים שגם לפי התורה וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם (במדבר פרשת מטות פרק לא פסוקים כא – כג:) ההגעלה נעשית במים, כאשר לא כתוב סוג המים. אבל, כמו שכתוב באתר ומכיון שרבו הפרטים בנושא זה , 

הפרטים, שהם העצם ההלכה, כולל מים רותחים, נאספו על ידי החז"ל.