פירוש התורה - וַיִּשְׁחָט--וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ, וַיִּתֵּן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית; וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

 כתוב בספר ויקרא, פרשת צו:

[ויקרא ח כג] וַיִּשְׁחָט--וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ, וַיִּתֵּן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית; וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.

[תרגום אונקלוס] וּנְכַס--וּנְסֵיב מֹשֶׁה מִדְּמֵיהּ, וִיהַב עַל רוּם אֻדְנָא דְּאַהֲרוֹן דְּיַמִּינָא; וְעַל אִלְיוֹן יְדֵיהּ דְּיַמִּינָא, וְעַל אִלְיוֹן רַגְלֵיהּ דְּיַמִּינָא.

[תרגום יונתן] וּנְכֵיס יַת דִיכְרָא וּנְסֵיב משֶׁה מִן אַדְמֵיהּ וִיהַב עַל חַסְחוֹס אוּדְנָא דְאַהֲרן דְהוּא גְדֵירָא דִמְצִיעָאָה דְאוֹדַן יְמִינָא וְעַל פּוּרְקָא מִיצְעָא דְיַדֵיהֶן דְיַמִינָא וְעַל פּוּרְקָא מְצִיעָאָה דְרִגְלֵיהּ יְמִינָא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 107]):

"וישחט את האיל, ויקה משה מן הדם וייתן על תנוך אוזן (הימנית) אהרן, שהוא גדר האמצעי של אוזן, ועל הפרק האמצעי של ידיהם הימנית, ועל הפרק האמצעי של רגליהם הימנית."

-          כתוב באותו הספר:

"בחומש תורה שלמה כאן מביא התורת כהנים, שדומה פירושו לדברי המתרגם (ואולי היונתן משמש מקור לדבריהם), ומפרשו, וז״ל: ...״וייתן על תנוך אזן אהרן הימנית״, זה גדר האמצעי (אי׳ בהרמנ״ם פ״ד דנגעים: שאינו נותן על אליה של אוזן, ולא על שפת האוזן המקפת כל האוזן, שהם רכים, וגם אינו נותן תוך נקב האוזן, אלא הקשה של האוזן, שהוא אמצעי בין המקיף הרך ובין נקב האוזן). ״ועל בהן ידו הימנית״ זו פרק האמצעי (שהאגודל יש בו ג׳ פרקים, פרק אחד שבו הצפורן, ופרק אחד שבסוף היד, ואינו נותן לא על זה ולא על זה, אלא על פרק האמצעי שביניהם, ויליף לה מדאתקש לתנוך, ועיין לקמן בפרשת מצורע פ״ג), עכ״ל."

-          ועוד כתוב באותו הספר:

" וראיתי ענין נחמד עזה״פ בספר עבודת אלעזר כאן, וז״ל: יש לתת טעם לשבח כמה נשתנו אלו האברים יותר מאברים אחרים, כי הם מרמזים על ג׳ הדברים שעליהם העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כי האוזן היא סמל התורה, בבחי׳ מה שאמחז״ל (במכילתא הובא ברש״י שמרת כא ו) אזן זו ששמעה על הר סיני. והיד הוא רמז לצדקה וגמילות חסדים, וכמו שנאמר (דבדים טו יא) ״פתח תפתח את ידך״. והרגל הוא רמז לעבודה, כי העבודה היא מעומד, וכמו כן התפילה שהוא מענין העבודה נקדאת ״עמידה״, וכמאמר חז״ל (ברכות ו): אין עמידה אלא תפילה. ולכן נשתנו ג׳ אברים אלו משאר האברים, עכ״ל ."