שיר השירים פרק ה' פסוק ה' - ז

 שיר השירים פרק ה' פסוק ה' - ז

ה' קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.

[תרגום יונתן] וְכַד תְּקֵיפַת עֲלַי מַחַת גְּבוּרְתָּא דַּיָי תְּהֵית עַל עוֹבָדַי וְכָהֲנַיָּא קָרִיבוּ קוּרְבָּנָא וְאַסִּיקוּ קְטוֹרֶת בּוּסְמִין וְלָא אִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא אֲרוּם מָרֵי עָלְמָא אֲחַד דַּשֵּׁי תִּיוּבְתָּא בְּאַנְפִּי:

כאשר נפלה עלי מכת הגבורה של ה', התחרטתי על מעשיי והכוהנים הקריבו את הקורבן והעלו קטורת הנשמים אך היא לא התקבלה בעין יפה, כי ריבונו של עולם סגר בפניי דלתות התשובה.

-          לעניות דעתי, יש אולי לקח חשוב ביותר בהפסוק הזה: הקב"ה יכול לנעול, לסגור, דלתות התשובה לפני יהודי שעובר עבירה! עצם האפשרות לעשות תשובה לא מתקיימת ללא תנאי! לכן, מוטב להישמר מעבירות, כדי לא להגיע לתשובה, או לתשובה שלא מתקבלת לפני הקב"ה!

-          לעניות דעתי, בימינו אלה, כאשר לצערנו הגדול אין בית המקדש, אין קורבנות, יום הכיפור ממלא את מקומם. אבל, להיזהר: חס וחלילה, יכול להיות שהקב"ה לא מקבל את התשובה! לכן, להיזהר מעבירות!

ו' פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.

[תרגום יונתן] אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל צְבֵיתִי לְמִתְבַּע אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ וְאִיהוּ סַלֵּיק שְׁכִינְתֵּיהּ מִבֵּינַי וְנַפְשִׁי תְּאִיבָא לְקָל מִלּוֹי תְּבַעִית שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וְלָא אַשְׁכַּחִית צַלֵיתִי קֳדָמוֹהִי וְאִיהוּ טַלֵּיל שְׁמַיָּא בַּעֲנָנֵי וְלָא קַבֵּיל צְלוֹתִי:

כנסת ישראל אמרה, "רציתי לבקש הוראה מ-ה' אבל הוא הרים את שכינתו מתוכי. ונפשי כמהה לקול דבריו וחיפשתי את שכינת כבודו, אך לא מצאתי אותה. התפללתי לפניו, אבל הוא כיסה את השמים בעננים ולא קיבל את תפילתי".

-          חס וחלילה שנגיע למצב כזה! לכן, להישמר מעבירות, לחשוב טוב טוב לפני כול מעשה!

ז' מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.

[תרגום יונתן] אַדְבִּיקוּ לִי כַּשְׂדָּאֵי דְּנָטְרִין אוֹרְחָתָא וּמְעִיקִין חֲזוֹר חֲזוֹר עַל קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם מִנִּי קְטַלוּ בְּחַרְבָּא וּמִנִּי אוֹבִילוּ בְּשִׁבְיָא נְטַלוּ תַּגָּא דְּמַלְכוּתָא מֵעַל צַוְרֵיהּ דְּצִדְקִיָּהוּ מַלְכָּא דִּיהוּדָה וְאוֹבִילוּ יָתֵיהּ לְרִבְלָה וְסַמִּיאוּ יָת עֵינוֹהִי עַמָּא דְּבָבֶל דִּמְעִיקִין עַל קַרְתָּא וְנָטְרִין יָת שׁוּרַיָּא:

הכשדים, השומרים על הדרכים, נדבקו עלי, וצערו אותי עוד ועוד בכל העיר ירושלים. חלק ממני הרגו בחרב וחלק ממני נשאו בשבי. לקחו כתר המלכות מעל ראשו של צדקיהו מלך יהודה, והביאו אותו לריבלה וכיבו את עיניו. עם הבבל אשר צרים על העיר, ושומרים את דלתותיה.