שיר השירים פרק ה' פסוקים ח - יג

 שיר השירים פרק ה' פסוקים ח - יג

ח' הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

[תרגום יונתן] אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַשְׁבַּעִית לְכוֹן נְבִיַּיָּא בִּגְזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי מָאִם יִתְגְּלֵי עֲלֵיכוֹן רְחִימִי חַוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי דְּמַרְעִיתָא מִן חִבַּת רַחֲמוֹהִי אֲנָא:

כנסת ישראל אמרה: "אני נשבעת לכם, נביאים, בגזרת דבר ה', מה אם אהובי יתגלה לכם? אמור לו שאני חולת אהבה בגלל אהבתו".

ט' מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ.

[תרגום יונתן] עֲנוֹ נְבִיַּיָּא וַאֲמַרוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֵידֵין אֱלָהָא אַנְתְּ בָּעְיָא לְמִפְלַח כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל שַׁפִּירְתָא מִכָּל עַמְמַיָּא לְאֵידֵין אַנְתְּ צָבְיָא לְמִדְחַל דְּהַכְּדֵין קַיֵּמְתְּ עֲלָנָא:

ענו הנביאים ואמרו לבית ישראל: "את איזה אלוקים את רוצה לעבוד כנסת ישראל היפה מכל העמים? ואת מי את רוצה לכבד שהשבעת אותנו כך?"

-          לעניות דעתי, שאלה מצוינת! לעניות דעתי, לא מדובר רק על אל מסכה ופסל, או עץ וכוכבי השמיים, אלא על כול הפיתויים שיצר הרע מביא לפנינו!

י' דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה.

[תרגום יונתן] בְּכֵן שָׁרִיאַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁתָּעֵי בִּשְׁבָחָא דְּמָרֵי עָלְמָא וְכֵן אֲמַרַת לְהַהוּא אֱלָהָא רְעוּתִי לְמִפְלַח דַּעֲטִיף בִּימָמָא בְּאִצְטְלָא חִוָּר כְּתַלְגָּא וְעָסֵיק בְּעַשְׂרִין וְאַרְבְּעָה סִפְרִין דְּאוֹרָיְתָא וּפִתְגָמֵי נְבוּאָה וּכְתִיבֵי וּבְלֵילְיָא הוּא עָסֵיק בְּשִׁתָּא סִדְרֵי מִשְׁנָה וְזִיו יְקָרָא דְּאַנְפּוֹהִי זָהֲרִין כְּנוּרָא מִסְּגִיאוּת חָכְמְתָא וּסְבַרָא דְּהוּא מְחַדֵּית שְׁמוֹעֲיָן חֲדַתִּין בְּכָל יוֹמָא וַעֲתִיד לְפַרְסוֹמִנּוּן לְעַמֵּיהּ בְּיוֹמָא רַבָּא וְטִקְסֵיהּ עַל רִבּוֹא רִבְּוָן מַלְאֲכִין דִּמְשַׁמְּשִׁין קֳדָמוֹי:

ואז התחילה כנסת ישראל לדבר בשבחו של ריבונו של עולם, וכך אמרה: "האלוהים שאני רוצה לעבוד הוא זה שביום לבוש בחלוק לבן כשלג. ועסוק בעשרים וארבעה ספרי התורה, דברי הנביאים והכתבים; ובלילה עסוק בששת סדרי המשנה וההדר של פניו לוהט כאש מהחכמה והמשפט העזים – כי הוא מחדש כל יום מסורות חדשות ויגלה אותן לעמו ביום הגדול. והדגל שלו הוא על אינספור אינספור של מלאכים המכהנים לפניו".

יא'  רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו^[1] תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב.

[תרגום יונתן] אוֹרָיְתֵיהּ דְּהִיא רַגִּיגָא מִדְּהַב טָב וּפֵירוּשׁ מִלַּיָּא דִּבְהוֹן דְּגוֹרִין דְּגוֹרִין טַעְמִין וּפִקּוֹדִין לְמַן דְּנָטְרִין לְהוֹן חִוָּרִין כְּתַלְגָּא וּדְלָא נָטְרִין יָתְהוֹן אוּכָּמִין כַּאֲגַפֵּי עוֹרְבָא:

התורה שהיא יקרה יותר מזהב טהור, והפירוש של מילותיה מכיל ערמות על ערמות של מצוות וטעמי מצוות. הם לבנים כשלג למי ששומר אותם, אבל שחורים כמו כנף של עורב למי שלא שומר אותם.

יב' עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת.

[תרגום יונתן] עֵינוֹהִי מִסְתַּכְּלָן תְּדִירָא עַל יְרוּשְׁלֵם לְאוֹטָבָא לַהּ וּלְבָרָכָא לַהּ מֵרֵישַׁהּ דְּשַׁתָּא וְעַד סוֹפַהּ דְּשַׁתָּא כְּיוֹנִין דְּקָיְמִין וּמִסְתַּכְּלִין עַל מַפְּקָנוּת מַיָּא בְּגִין זְכוּתָא דְּיָתְבֵי סַנְהֶדְּרִין דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיְתָא וּמְנָהֲרִין יָת דִּינָא לְמִהְוֵי שְׁעִיעַ כַּחֲלַב וְיָתְבִין בְּבֵית מִדְרַשָׁא וּמְתִינִין בְּדִינָא עַד דְּגָּמְרִין לְזַכָּאָה וּלְחַיָּבָא:

עיניו מסתכלות כל הזמן על ירושלים להיטיב עמה ולברך אותה, מראשית השנה ועד סוף השנה, כמו יונים העומדות ומביטות בנחלי המים, בגלל זכותם של אלה שיושבים בסנהדרין, עסוקים בתורה, ומאירים את הדינים להיות חלקים כחלב, ויושבים בבית המדרש ומביאים בדינים, עד מסיימים לזכות או לחובה.

יג' לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר.

[תרגום יונתן] תְּרֵין לוּחֵי אַבְנִין דִּיהַב לְעַמֵּיהּ כְּתִיבָן בַּעֲשַׂר שִׁטִּין דָּמְיָן לְשִׁטֵּי גִּנַּת בּוּסְמָא מְרַבְּיָן דִּקְדוּקִין וְטַעְמִין הֵיכְמָא דְּגִנְּתָא מְרַבְּיָא בּוּסְמִין וְשִׂפְוָתֵי חַכִּימוֹי דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא זָלְחִין טַעְמִין בְּכָל סְטַר וּמֵימַר פּוּמְּהוֹן כְּמֵירָא בְּחִירָא:

שני לוחות האבן אשר נתן לעמו נכתבו בעשר שורות, בדומה לשורות גן הבשמים, תוך ריבוי דקויות וטעמים ככל שהגן מרבה בשמים; ושפתי חכמיו העוסקים בדין מזקקים טעמים מכל צד ודבר פיהם כמו מור מובחר.

-          לעניות דעתי, דבר נפלא: כמה חשוב לדקדק, תוך ריבוי דקויות וטעמים, אלה המחלוקות שמחכימים את תלמידי החכמים, תוך זיקוק הטעמים, מכול צד, לזכות או לחובה!