שיר השירים פרק ה' פסוקים א-ד
פרק
ה'
א' באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי
שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים
[תרגום
יונתן] אֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעַמֵּיהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַלִית לְבֵית
מַקְדְּשִׁי דִּבְנֵית לִי אֲחָתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא
לְנִנְפֵּי דְּהִיא צְנִיעָא אַשְׁרִיתִי שְׁכִינְתִּי בֵּינַיִךְ וְקַבֵּילִית
בְּרַעֲוָא יָת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיִךְ דַּעֲבַדְתְּ לִשְׁמִי שְׁלַחִית אִישָׁתָא
מִן שְׁמַיָּא וַאֲכַלַת יָת עֲלָוָן וְיָת נִכְסַת קוּדְשִׁין אִתְקַבַּל
בְּרַעֲוָא קֳדָמַי נִסּוּךְ חֲמַר סוּמָּק וַחֲמַר חִוָּר דְּנַסִּיכוּ
כָּהֲנַיָּא עַל מַדְבְּחִי כְּעַן אֵיתוֹ כָּהֲנַיָּא רָחֲמֵי פִקּוֹדַי אֲכוּלוּ
מָא דְּמִשְׁתְּאַר מִן קוּרְבָּנַיָּא וְאִתְפַּנְקוּ מִן טוּבָא דְּאִתְעַתַּד
לְכוֹן:
אז
אמר הקדוש ברוך הוא לעמו בית ישראל: "באתי אל בית המקדש שלי אשר בנית לי אחותי כנסת ישראל, הנמשלת לצעירה טהורה. השראתי שכינתי
לשכון ביניכם. וקבלתי בעין יפה את קטורת הבשמים שלך אשר עשית לשמי. שלחתי אש מן השמים
והיא אכלה את העולה ואת זבחי הקודש. יין הנסך האדום והיין הלבן, שהכוהנים שפכו על מזבחי,
התקבלו בחיוב. עתה בואו, כוהנים אוהבי מצוותיי, ואכלו את הנשאר מן המנחות והתענגו על
הטוב שהוכן לכם".
ב' אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי
לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי
רְסִיסֵי לָיְלָה.
[תרגום
יונתן] בָּתַר כָּל פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין חָבוּ עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל
וּמְסַר יְיָ יָתְהוֹן בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא דְּבָבֶל וְאוֹבֵיל
יָתְהוֹן בְּגָלוּתָא וַהֲווֹ דָּמְיָן בְּגָלוּתָא כִּגְבַר דָּמֵיךְ דְּלָא
יְכִיל לְאִתְּעָרָא מִשִּׁינְתֵיהּ וְקָל רוּחָא דְּקוּדְשָׁא מַזְהֲרָא לְהוֹן
עַל יַד נְבִיַּיָּא וַהֲוָת עָיְרָא יָתְהוֹן מִדְּמוּךְ לִבְּהוֹן עָנֵי רִבּוֹן
כָּל עָלְמָא וְכֵן אֲמַר הֲדַּרִי בִּתְיוּבְתָּא פְּתַחִי פּוּמִּיךְ וּבוּעִי
וְשַׁבַּחִי לִי אֲחָתִי רְחִימְתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא
לְיוֹנְתָא בִּשְׁלִימוּת עוּבָדַיִךְ אֲרוּם שְׂעַר רֵישִׁי אִתְמְלִי מִן
דִּמְעֲתִיךְ כִּגְבַר דִּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ מִצְטַבַּע מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא
וְצִיצִית נִזְרִי אִתְמְלִי מִן טִפֵּי עֵינַיִךְ כִּגְבַר דְּצִיצִית נִזְרוֹהִי
מָלְיָן מִטִּפֵּי מִטְרָא דְּנָחֲתִין בְּלֵילְיָא:
אחרי
כל הדברים האלה חטאו עם בית ישראל, וה' ימסור אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל, והוביל אותם לגלות. ובגלות
היו דומים לאדם ישן, ואי אפשר לעורר אותו משנתו. וקול רוח הקודש האיר אותם באמצעות
הנביאים, והיו מעירים אותם מתרדמת לבם. ענה לי ריבונו של עולם וזה מה שאמר ה' "שוב
בתשובה, פתח את פיך, התפלל והלל אותי. אחותי, אהובתי, כנסת ישראל, הנמשלת ליונה בשלמות
מעשיך , כאשר שיער ראשי מתמלא בדמעותיך, כמו אדם ששער ראשו ספוג טל השמים, ומלולי שיערי
מתמלאים בטיפות עיניכם, כמו האיש אשר מחלצותיו של השיער מלא בטיפות גשם שיורדות בלילה".
ג' פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה
רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.
[תרגום
יונתן] עֲנָת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל כָּל קֳבֵל נְבִיַּיָּא הָא כְּבָר
אַעְדִּיתִי מִנִּי נִיר פִּקּוֹדוֹי וּפְלַחִית לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא וְאֵיכְדֵין
יִהְוְיָן לִי אַפִּין לְמִהְדַּר לְוָתֵיהּ אֲתֵיב לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא עַל יַד
נְבִיַּיָּא וְאַף אֲנָא הָא כְּבָר סַלֵּיקִית שְׁכִינְתִּי מִבֵּינַיִךְ
וְאֵיכְדֵין אַהְדַּר וְאַתְּ עֲבַדְתְּ עוּבָדִין בִּישִׁין וַאֲנָא קַדֵּישִׁית
יָת רַגְלַי מִסְּאוֹבְתִיךְ וְאֵיכְדֵין אֲטַנֵּיפִנּוּן בֵּינֵי עַמְמַיָּא
בְּעוּבָדַיִךְ בִּישַׁיָּא:
ענתה
כנסת ישראל מול כול הנביאים: "ראו כבר
הסרתי ממני את עול מצוותיו ועבדתי לאלילי העמים. איך אני יכול לקבל את הפנים לחזור
אליו?" ריבונו של עולם השיב להם על ידי הנביאים: "ואף אני, כבר סילקתי
שכינתי מבינכם. כיצד אחזור מאחר שעשית דברים רעים? ואני קידשתי את רגלי מלכלוך שלך.
כיצד אוכל לתת להם להתלכלך בין אנשי העם במעשיכם הרעים?"
ד'
דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו.
[תרגום
יונתן] כַּד אִתְגְּלֵי קֳדָם יְיָ דְּעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל לָא צָבַן
לְמִחֲרַט וְלִמְתָּב לְוָתֵיהּ אוֹשֵׁיט מַחַת גְּבוּרְתֵּיהּ עַל שִׁבְטָא
דִּרְאוּבֵן וְגָד וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִּמְנַשֶּׁה דְּמֵעִבְרָא לְיַרְדְּנָא
וּמְסַר יָתְהוֹן בְּיַד סַנְחֵרִיב מַלְכָּא דְּאַתּוּר וְאַגְלִי יָתְהוֹן
לְלַחְלַח וּלְחָבוֹר נַהְרֵי גּוֹזָן וְקִרְוֵי מָדַי וּדְבַר מִיַּדְהוֹן עֵגֶל
מַתְּכָא דְּשַׁוִּי יָרָבְעָם חַיָּבָא בְּלֶשֶׁם דָּן דְּמִתְקַרְיָא פֶּמִיאָס
בְּיוֹמֵי פֶּקַח בַּר רְמַלְיָהוּ וְכַד שְׁמַעַת אֲנָא רַחֲמַי אִתְגּוֹלַלוּ
עֲלֵיהוֹן:
כאשר
התגלה לפני י"א שעם בית ישראל אינם מוכנים להתחרט ולשוב אליו, הושיט את מכתו החזקה
בשבט ראובן וגד ובחצי שבט מנשה מעברו השני של הירדן ומסרם ביד סנחריב מלך אשור ויגלה
אותם אל לחלחנד הבור, נהרות גוזן, ואל ערי מדי. ויקח מידם את העגל המותך אשר שם ירבעם
החוטא בלשם דן אשר נקרא פמיוס בימי פקה בן רמליהו. כששמעתי, חמלה שלי התרגשה כלפיהם.
-
הרגשה
אישית שלי, אני מתפלא מתרגום יונתן, גם מהתוכן שלו, וגם מצורתו. לעניות דעתי, אין
הסבר אחר אלא רוח הקודש ישב עם רב יונתו בן עוזיאל ע"ה, ואמר לו מה לכתוב.
-
מצאתי
באתר https://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2153 :
בתלמוד
(מגילה ג, ע"א) מסופר:
"ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה
אונקלוס הגר אמרי מפי ר' אליעזר ור' יהושע, תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרי,
מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה
בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם?
עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגיליתי סתריך
לבני אדם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד אבא, אלא לכבודך עשיתי,
שלא ירבו מחלוקות בישראל.
ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך,
מאי טעמא (מהו הטעם)? משום דאית (יש) ביה (בו) קץ משיח".
כתוב
באותו האתר:
שני
התרגומים, אונקלוס ויונתן, משתדלים לתרגם בדרך הפשט. במקומות קשים, כמו בדברי שירה, הולך אונקלוס בדרך המדרש
והאגדה, וכך גם יונתן בדברי שירה שבנביאים ראשונים (שירת דבורה, שירת חנה ועוד).
גם בספרי הנביאים האחרונים מרבה יונתן לתרגם על דרך הדרש והאגדה, ובמיוחד בנבואות
הנחמה של ישעיהו (מפרק מ ואילך).
-
לעניות
דעתי, אולי יש מקום לקרוא את תרגום יונתן ביחד עם שיר השירים, אולי בשיעורים
מיוחדים למטרה זאת. לעניות דעתי, קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, להבין את שיר השירים
בכוונה ללא תרגום יונתן. הפשט של שיר השירים רחוק ביותר מהדרש והסוד שלו, שנתגלה
שבתרגום יונתן.
שבת
שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה