שיר השירים פרק ג' 2
ו'
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן
מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל.
[תרגום
יונתן] כַּד סְלִיקוּ יִשְׂרָאֵל מִן מַדְבְּרָא וַעֲבַרוּ יָת יַרְדְּנָא עִם
יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן אֲמַרוּ עַמְמֵי אַרְעָא מָה הִיא דָא אוּמָּא בְחַרְתָא
דְּסָלְקָא מִן מַדְבְּרָא וּמִתְגַּמְּרָא מִן קְטֹרֶת בּוּסְמִין וּסְעִידָא בִּזְכוּתֵיהּ
דְּאַבְרָהָם דִּפְלַח וְצַלִּי קֳדָם יְיָ בְּטוּר מוֹרִיָּה וּמִתְמַרְקָא
מְשַׁח רְבוּתָא בִּצְדַקְתֵּיהּ דְּיִצְחָק דְּאִתְעֲקַד בַּאֲתַר בֵּית
מַקְדְּשָׁא דְּמִתְקְרִי טוּר דִּלְבוֹנְתָא וּמִתְעַבְדִין לָהּ נִסִּין
בְּחַסִּידוּתֵיהּ דְּיַעֲקֹב דְּאִשְׁתַּדַּל עִמֵּיהּ מַלְאֲכָא עַד מִסַּק
קְרִיצְתָא וְאִתְגַבַּר מִנֵּיהּ וְאִשְׁתֵּיזַב הוּא וּתְרֵי עֲסַר שִׁבְטוֹי:
כאשר
עלו ישראל מן המדבר ועברו את הירדן, עם יהושוע בין נון, אמרו עמי הארץ: מה אומה
זאת היא, בחרת, שעלו מן המדבר, ומתלמדים מן קטורת בשמים, ונעזרים בזכותו של אברהם
אבינו אשר עבד והתפלל לפני ה' בהר המוריה, ונמרח שמן כהונה בצדיקותו של יצחק,
שנעקד במקום בית המקדש הנקרא הר הלבנון, ונעשים לו (לעם ישראל, אומת בני ישראל)
ניסים בזכות חסידותו של יעקב, שנאבק עם המלאך עד עלות השחר, והתגבר עליו, וניצלו
הוא, יעקב אבינו ע"ה, ושנים עשר השבטים.
-
לעניות דעתי, אפשר אולי להבין כך מפירושו של ר' יונתן
בן עוזיאל: אומות הארץ, העמים במזרח התיכון סביב ארץ ישראל, היו עמים "נאורים",
מתוחכמים, מלומדים בתורות השמיים, בתורות החוכמה האנושית, בגילוי עתידות. לעומתם, עם
ישראל היה פשוט, חסר תרבות שהייתה נפוצה באותה תקופה ולא משוכלל בה.
אבל,
לעם ישראל יש יראת שמיים, ואהבת שמיים, וזכותם של אבותינו, אברהם, יצחק, ויעקב שהוא
ישראל, ועקידת יצחק, והתורה, ובית המקדש, וברית הקב"ה.
לעניות
דעתי, זה כול הסיפור, אז, וכמו אז גם בימינו אלה. לכן, עם ישראל חי!
-
לעניות
דעתי, אפשר אולי להבין כך מפירושו של ר' יונתן בן עוזיאל: אומות הארץ, העמים במזרח
התיכון סביב ארץ ישראל, היו עמים "נאורים", מתוחכמים, מלומדים בתורות השמיים,
בתורות החוכמה האנושית, בגילוי עתידות. לעומתם, עם ישראל היה בעיניהם של האומות
האלה כעם פשוט, גַּס וּבִלְתִּי מְשֻׁכְלָל, וחסר תרבות.
ז'
הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב
לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל.
[תרגום
יונתן] כַּד בְּנָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל יָת בֵּית מַקְדְּשָׁא דַּיָי
בִּירוּשְׁלֵם אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ כַּמָּה יָאֵי בֵּית מוּקְדְּשָׁא הָדֵין
דְּאִתְבְּנִי לִי עַל יְדוֹי דְּמַלְכָּא שְׁלֹמֹה בַּר דָּוִד וְכַמָּה יָאֲיָן
כָּהֲנַיָּא בְּעִדָּן דְּפָרְסִין יְדֵיהוֹן וְקָיְמִין עַל דּוּכָנֵיהוֹן
וּמְבָרְכִין לְעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּשִׁתִּין אָתִין דִּמְסִירִין לְמֹשֶׁה
רִבְּהוֹן וְהַהִיא בִּרְכְתָא מְסַחֲרָא לְהוֹן כְּשׁוּר רָם וְתַקִּיף וּבַהּ
מִתְגַּבְּרִין וּמַצְלְחִין כָּל גִּבָּרֵי יִשְׂרָאֵל:
כאשר
בנה שלמה מלך ישראל את בית המקדש של ה', אמר ה' במאמרו: כמה נאה בית המקדש הזה
שנבנה לי על ידיו של מלך שלמה בן דוד, וכמה נאים הכוהנים בזמן שפרשים ידיהם,
ועומדים על בימתם, ומברכים את עם בית ישראל בשישים האותיות שמסרתי למשה רבם. והיא
הברכה מקיפה אותם כחומה גבוהה וחזקה, ועל ידה מתגברים ומצליחים כול אנשי ישראל.
-
מעניין
ונפלא המשל שבפסוק ובפירוש ר' יונתן בן עוזיאל: "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ" על
"בשישים האותיות שמסרתי למשה רבם".
משל
נפלא שמשווה בין גיבורים, חיילים עם נשק, לבין אותיות התורה! בני ישראל תמיד היו
מצטיינים כתלמידים חכמים, תלמוד תורה.
-
עוד
דבר: המשל הזה מזכיר לי את המחלוקת בימינו אלה על גיוס תלמידים חכמים לצבא. "שִׁשִּׁים
גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ" כמו "בשישים האותיות שמסרתי למשה רבם".
שבת
שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
ח'
כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ
עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.
[תרגום
יונתן] וְכָהֲנַיָּא וְלֵיוָאֵי וְכָל שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל כּוּלְּהוֹן
אֲחִידִין בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דִּמְתִילִין לְחַרְבָּא וְשָׁקְלָן וְטָרַן
בְּהוֹן כְּגִבָּרִין מְאַלְּפֵי קְרָבָא וְכָל חַד וְחַד מִנְּהוֹן חֲתִימַת
מִילָה עַל בִּסְרֵיהּ הֵיכְמָא דְּאִתְחְתֵימַת בְּבִסְרֵיהּ דְּאַבְרָהָם
וּמִתְגַּבְּרִין בַּהּ כִּגְבַר דְּחַרְבָּא חֲגִירָא עַל יִרְכֵּיהּ וּבְגִין
כֵּן לָא דָחֲלִין מִן מַזִּיקַיָּא וּטְלַנֵי דְּאָזְלִין בְּלֵילְיָא:
והכוהנים,
והלווים, וכול שבטי ישראל, כולם מיוחדים בדברי התורה שמשולים לחרב, ונוטל אותם ונשמר
בהם, כגיבורים מלומדי מלחמה. וכול אחד ואחד מהם חתום מילה על בשרו, כפי שנחתם
בבשרו של אברהם, ומתגברים בה כגיבור שחרבו חגורה על ירכיו. ובגלל זה, לא מפחדים מן
מזיקים, ומן שדי לילה, שהולכים בלילה.
-
גם
בפסוק זה, דברי התורה משולים לחרב, ותלמידים חכמים משולים לגיבורים מנוסים במלחמה.
-
גם
המילה, ברית המילה, משולה לחרב חגורה על ירכי גיבורים.
יש
לשים לב שדברים אלה נכתבו לפני כאלפיים שנים! יכול להיות שגם אז הייתה קיימת שאילת
גיוס תלמידים חכמים לצבא! עוד יותר: לפי המסורת, הפירושים של ר' יונתן בן עוזיאל
ניתנו על הר סיני, ביחד עם תרגום אונקלוס, וביחד עם התורה!
אמן!
שבת
שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
ט'
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי
הַלְּבָנוֹן.
[תרגום
יונתן] היכל קודשא בנא ליה שלמה מלכא מן אילני זנגבילא ושאגי ושורבני דאתי מן
לבנון וחפא יתיה דהב דכי:
היכל
קודש בנה לו שלמה המלך מן אילני זנגביל, ותדהר, וארז, הבא מן לבנון, וציפה אותו בזהב
טהור.
"אַפִּרְיוֹן"
שֵׁם
עֶצֶם - זָכָר
מוֹשַׁב
כָּבוֹד, שֶׁמִּמַּעַל לוֹ חֻפָּה, הַמְּשַׁמֵּשׁ לִנְשִׂיאַת אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים;
בִּימֵי קֶדֶם הָיוּ נוֹשְׂאִים בְּאַפִּרְיוֹן חֲתָנִים וְכַלּוֹת.
"אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה"
בפיוטים
כִּנּוּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
י'
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ
אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם.
[תרגום
יונתן] ובתר די שלים יתיה שוי בגויה ית ארונא דסהדותא דהוא עמודא דעלמא ובגויה
תרין לוחי אבניא די אצנע תמן משה בחורב דיקירין מן כסף מזוקק ושפירין מן דהב טב
ופריש וטליל מן עילויה ית פרוכתא דתכלא וארגוונא וביני כרוביא די עילוי כפורתא הות
שריא שכינתא דיי דשכן שמיה בירושלם מן כל כרכי ארעא דישראל:
לאחר
שהשלים אותו, הניח בתוכו את ארון העדות שהוא עמוד העולם, ובתוכו שני לוחות האבן אשר
הצניע שם משה בחורב, אשר יותר יקרים מכסף מזוקק, ויפים מזהב טהור. ופרש, וטלה עליו
את פרוכת התכלת והארגמן, ובין הכרובים אשר
על כיסא הייתה שורה שכינת ה', אשר שכן שמו בירושלים מן כול ערי ארץ ישראל.
יא' צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.
[תרגום
יונתן] כד אתא שלמה מלכא למעבד ית חנוכת בית מוקדשא כרוזא נפק בחיל וכן אמר פוקו
וחזו יתבי פלכיא דארעא דישראל ועמא דציון בתגא ובכלילא דכלילו עמא בית ישראל ית
מלכא שלמה ביום חנוכת בית מוקדשא וחדו בחדות חגא דמטללתא דעבד שלמה מלכא בעידנא
ההיא ית חגא דמטללתא ארבעה עסר יומין:
כאשר בא שלמה המלך לעשות חנוכת בית המקדש, כרוז
יצא בחוזקה, וכך אמר: תצאו וראו יושבי המחוזות של ארץ ישראל, ועם של ציון, בכתר ובעטרה,
אשר הכתירו עם בית ישראל את מלך שלמה ביום
חנוכת בית המקדש. ושמחו בשמחת החג הסוכות שעשה שלמה המלך בזמן ההוא, את חג הסוכות
ארבעה עשר ימים.
-
לעניות
דעתי, דבר מעניין: לפי פירוש ר' יונתן בן עוזיאל, חנוכת בית המקדש הראשון על ידי
שלמה המלך היה בחג הסוכות!
יש
בזה סמליות מסוימת: חג הסוכות זה חג המסע במדבר, חג של אוהלים, ומצב ארעי. לעומתו,
בית המקדש זה סימן של התמצאות קבועה של שכינת ה' בין בני עם ישראל, בירושלים
הבירה.
