אגרת המוסר
לרבי ישראל מסלנט
"האדם חפשי בדמיונו, ואסור במושכלו; דמיונו מוליכו שובב בדרך
לב רצונו, בל יחת מעתיד הודאי, עת יפקד ה' על כל מפעליו ובשפטים קשים יוסר, בל
ילכד זר בגללו, הוא לבדו ישא פרי חטאו, אחד הוא, עושה העבירה והנענש. מרה היא, בל
יאמר האדם זה חלי ואשאנו."
החלטתי
ללמוד קצת על תורת המוסר של הרב ישראל סלנטר ע"ה. מצאתי את המאמר של כבוד הרב
ישראל סלנטר ע"ה באינטרנט
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8
אנסה
בהמשך ללמוד אותו ולהסביר מה הבנתי, במילים שלי.
האדם חפשי
בדמיונו, ואסור במושכלו – האדם יכול
להשתמש בדמיון שלו ללא הגבלה, הוא יכול לדמיין כול מני מצבים, אם הם יכולים
להתקיים במציות, ואם לא. עוד דבר חשוב: כול דמיון הוא בלב, מוסתר מזולת, ורק
הקב"ה יודע אותו. אמרו חז"ל, "דברים שבלב אינם דברים", שאין
להם משמעות, לא כעבירה ולא כמצווה. ז"א, אין עליהם דין בבית דין של למטה,
אבל, יכול להיות עליהם דין בבית דין למעלה, מכיוון שהקב"ה מכיר ויודע אותם? לעניות דעתי, כן! לכן, על האדם לשמור על הדמיון
שלו ולסייג אותו, כמו שעושים סייג לתורה! יכול להיות שהסייג הזה, או סייג מסוג זה,
אבל לא רק זה, הוא בתחום המוסר. ז"א, דברים שאין עליהם הגדרה מדויקת של עבירה
או מצווה, לא נותן דין בבית דין של מטה, אלא על דברים שאדם אמור לתת דין עליהם
בבית דין של מעלה.
האדם
מוגבל בשכל שלו. זה גם בגלל הנתונים ההתחלתיים של כול אחד מאיתנו, כול אחד עם
הסגולות שלו, והעיקר להוציא מן הכוח אל הפועל, כול אחד לפי הייעוד שלו. עוד דבר
שמגביל את השכל זה הזמן! אנו מוגבלים בזמן, כול דבר שיש לו התחלה, יש לו גם סוף. מה
זה " ואסור במושכלו" ? השכל עושה סייג להתנהגות האדם, למעשיו. לכן, השכל
'אוסר' על האדם. לעניות דעתי, יכול להיות שהלקח של המשפט הזה, הוא, ללמוד, ללמוד
מוסר, כדי שעל ידי השכל לעשות סייג גם על הדמיון!
שבת שלום
ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה