שיר השירים פרק ג' א-ד

 

שיר השירים פרק ג' א-ד

א' עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.

[תרגום יונתן] וְכַד חֲזוֹ עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּאִסְתַּלַּקוּ עֲנָנֵי יְקָרָא מֵעִלָּוֵיהוֹן וּכְלִילָא דְּקוּדְשָׁא דְּאִתְיְהֵיב לְהוֹן בְּסִינַי אִתְנְטֵיל מִנְּהוֹן וְאִשְׁתְּאַרוּ חַשִּׁיכִין כְּלֵילְיָא וּבְעוֹ יָת כְּלִילָא דְּקוּדְשָׁא דְּאִסְתַּלַּק מִנְּהוֹן וְלָא אַשְׁכָּחוּהִי:

וכאשר ראו עם בית ישראל שהסתלקו ענני הכבוד מעליהם, והעתרת הקדושה שניתנה להם בסיני נטלה מהם, ונשארו בחושך כלילה. וביקשו את העתרה הקדושה שהסתלקה מהם, ולא מצואה.

ב' אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.

[תרגום יונתן] אָמְרִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִלֵּין לְאִלֵּין נְקוּם וְנֵיזֵיל וּנַסְחַר לְמַשְׁכַּן זִמְנָא דְּפַרְסֵיהּ מֹשֶׁה מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְנִתְבַּע אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ וּשְׁכִינַת קוּדְשֵׁיהּ דְאִסְתַּלַּקַת מִנָּנָא וְחַזַּרוּ בְּקִרְוִין וּבְפַלְטַיָּא וּבְפִתְוָן וְלָא אַשְׁכַּחוּ:

אמרו בני ישראל זה לזה: הבה נקום ונלך ונקיף את אוהל המועד אשר פרש משה מחוץ למחנה, ונבקש הוראה מי"י ומהשכינה הקדושה שהוסרה מאיתנו". אחר כך הסתובבו בעיירות, ברחובות ובכיכרות, אך לא מצאו.

אמרו בני ישראל, אלה לאלה: נקום ונלך ונקיף את אוהל מועד, אשר פרש משה מחוץ למחנה, ונבקש הוראה מלפני ה'. ושכינת קודשו הוא אשר הסתלקה ממנו. וחזרו בקריותיהם, ברחובות, ובכיכרות, ולא מצואה.

ג' מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם.

[תרגום יונתן] אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַשְׁכַּחוּ יָתִי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְלֵיוָאֵי נָטְרֵי מַטְּרַת מֵימְרָא דְּמַשְׁכַּן זִמְנָא דִי מְסַחֲרָן יָתֵיהּ חֲזוֹר חֲזוֹר וּשְׁאֵלִית לְהוֹן עַל עֵיסַק שְׁכִינַת יְקָרָא דַּיָי דִּאִסְתַּלַּקַת מִנִּי אֲתֵיב מֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּא דִּיִשְׂרָאֵל וְכֵן אֲמַר אַסַּק לִשְׁמֵי מְרוֹמָא וַאֲצַלֵּי קֳדָם יְיָ מָאִם יְכַפַּר עַל חוֹבֵיכוֹן וְיַשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינֵיכוֹן כְּמִלְּקַדְמִין:

אמרה כנסת ישראל: מצאו אותי משה, ואהרון, והלווים, השומרים על שמירת מאמר אוהל המועד, הסובבים אותו חזור וחזור. ושאלתי אותם על מעשה שכינת הכבוד של ה', אשר הסתלקה ממנו. השיב משה הסופר הגדול של ישראל, ואמר: עלה לשמי המרום, ואתפלל לפני ה' אשר יכפר על חטאיכם, וישרה שכינתו ביניכם כבראשית.

ד' כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.

[תרגום יונתן] כִּזְעֵיר צִבְחַר הֲוָה וְתָב יְיָ מִתְּקוֹף רוּגְזֵיהּ וּפַקֵּיד לְמֹשֶׁה נְבִיָּא לְמֶעֱבַד מַשְׁכַּן זִמְנָא וַאֲרוֹנָא וְאַשְׁרִי שְׁכִינְתֵּיהּ בְּגַוֵּיהּ וְעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מְקָרְבִין קוּרְבָּנֵיהוֹן וְעָסְקִין בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא בְּאִדְּרוֹן בֵּית מִדְרַשָׁא דְּמֹשֶׁה רַבְּהוֹן וּבְקִיטוּנָא דִּיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מְשֻׁמְשָׁנֵיהּ:

ואז כעבור זמן מעט, פנה י"י מכעסו העז והוא ציווה על משה הנביא לעשות את אוהל המועד ואת הארון והוא גרם לשכן בתוכו. ואנשי בית ישראל היו מקריבים את קרבנותיהם והיו עסוקים בדברי התורה בלשכת בית המדרש של משה רבם ובכיתתו של יהושע בן נון עוזרו.

כזמן קצר, היה ושב ה' מכעסו העז, וציווה למשה הנביא לעשות את אוהל המועד, ואת הארון, והשרה שכינתו בתוכו. ועם בית ישראל הין מקריבים קורבנות, ועוסקים בדברי התורה בלשכת בית המדרש של משה רבינו, ובכיתתו של יהושוע בין נון, משמשו.