. ספר
ישעיהו
כתוב בספר
ישעיהו, פרק לט:
פרק לט
א בָּעֵת הַהִוא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל
סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק.
ב וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת
בֵּית נכתה [נְכֹתוֹ] אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים
וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא
בְּאֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל
מֶמְשַׁלְתּוֹ.
ג וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר
אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר
חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל.
ד וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר
בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי.
ה וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת.
ו הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר
אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר
יְהוָה.
ז וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ
סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
ח וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר יְהוָה
אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי.
-
לקח גדול ביותר: אסור להתרברב, לא במזרח התיכון, ולא בשום מקום. עדיף
לעשות הרבה ולדבר מעט.
דבר זה נכון ביותר גם בימינו
אלה.
-
נבואת ישעיהו הנביא ע"ה התקיימה!
-
רש"י מפרש:
לא יותר דבר - מדה כנגד מדה כנגד לא היה דבר
טוב דבר ה' - מאחר שבימי יהיה שלום
55. מבט על פרשת ויגש
בפרשה מסופר
על קבלת הפנים החמה שהמצרים עשו לבני ישראל כאשר הגיעו למצרים, בהזמנת פרעו מלך
מצרים, ויוסף בן ישראל, המשנה למלך מצרים.
שאלה: מה
היה קורה לעם ישראל אם המצרים לא היו משעבדים את בני ישראל במצרים, אחרי מות יוסף?
יכול להיות
שהתשובה נמצאת במסכת אבות:
[משנה אבות ד ט] ....וכל המבטל את
התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.
לעניות דעתי, יש אולי כאן רמז לתשובה
שאני מחפש: אפשר להחליף את המילים "את התורה" במילים קרובות במשמעות, "את
העלייה".
ז"א, אפשר אולי להגיד, בני
ישראל לא חזרו לארץ ישראל מיד עם מותו של יוסף ע"ה, או אפילו לפני זה, עם
מותו של אביהם יעקב ע"ה. היו יכולים לחזור לארץ ישראל בטוב ובאושר, כאשר היה מלך
מצרים חביב עליהם. לא עשו זאת, יכול להיות בגלל האושר של בני ישראל במצרים. אחר
כך, לא היו כבר יכולים לצאת ממצרים בגלל השעבוד שלהם על ידי מצרים.
לעניות דעתי, יש עוד כמה דוגמאות
ידועות ומוכרות בנושא זה, בתוך ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל.
יכול להיות שזה גם רמז ולקח לימינו
אלה.
56. תענית י' בטבת
עשרה בטבת הוא אחד מארבעה ימי
תענית יהודיים לזכר חורבן בית
המקדש. הצום חל בי' בטבת מכיוון שביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים [wikipedia.org/wiki/עשרה_בטבת].
יכול להיות שהמצור על ירושלים ועל
בית המקדש התחיל הרבה יותר מוקדם. כתוב בספר ישעיהו, פרק לט:
א בָּעֵת הַהִוא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל
סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק.
ב וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת
בֵּית נכתה [נְכֹתוֹ] אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים
וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא
בְּאֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל
מֶמְשַׁלְתּוֹ.
ג וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר
אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר
חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל.
ד וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר
בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי.
ה וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת.
ו הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר
אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְהוָה.
ז וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ
סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
אפשר לשאול, למה? תירוץ אפשרי, חִזְקִיָּהוּ
מלך יהודה עבר על עבירת הגאווה. מלך חִזְקִיָּהוּ 'השוויץ' בעוצרות שלו, בכול טוב
שלו, בפני שליח מלך בבל. כמה חמורה וקשה מידת הגאווה!
לעניות דעתי, רמז ולקח חשוב גם
בימינו אלה, גם בשבילינו, בתוך ארבע האמות שלנו, אבל גם בתחום הציבורי, המדיני, בפרהסיה,
בתוך מדינת ישראל, וגם מחוצה לה.
57. מסכת נדרים דף ס"ו עמוד א
ג משנה פותחין לאדם שצריך
לגרש את אשתו מחמת נדר שנדר בכבוד עצמו ובכבוד בניו. כיצד? אומרים
לו: אילו היית יודע שלמחר יהיו אומרין עליך האנשים "כך היא ווסתו (מנהגו, דרכו) של
פלוני — שהוא
מגרש את נשיו בגלל נדרים ", ועל
בנותיך יהו אומרין "בנות נשים גרושות הן", או שיהיו אנשים שואלים "מה ראתה אמן של אלו להתגרש" ויבואו להוציא שם רע על ילדיו. ואמר הנודר: "אילו הייתי יודע שכן יאמרו — לא הייתי נודר" — הרי זה מותר.
מסכת נדרים דף ס"ו עמוד ב
א מסופר: ההוא [אדם אחד]
שאמר לה
לדביתהו [לאשתו]
"קונם
שאי (שאין) את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לר' יהודה ולר'
שמעון", שיראו
כמה גרוע את מבשלת. הלכה והטעימתם מתבשילה. ר' יהודה טעים [טעם] ולא חשש לכבודו, אמר:
קל וחומר
הוא; ומה כדי לעשות שלום בין איש
לאשתו בזמן שחושד בה הבעל שהיא סוטה אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על
המים המאררים רק בספק, ואני על אחת כמה וכמה צריך למחול על כבודי כדי
לעשות שלום ביניהם.
58. ישראל מתפילה מי הים
שמעתי ברדיו, רשת ב', שישראל מקבלת
את כול המים שהיא צריכה, לשתייה, לתעשייה, ואפילו לחקלאות, מהתפלת מי הים. יותר
מזה, ישראל מתכוונת להזרים מים מותפלים לכינרת, להעלות את מפלס הכינרת.
לכן, ישראל אינה עוד תלויה בחסדי ה'
כדי לקבל את המים שהיא צריכה, ואפילו יותר ממה שהיא צריכה, למשל ישראל נותנת מים
לירדן.
לפי חז"ל, ארץ ישראל שונה מכול
הארצות, למשל מצרים, בכך, שכול הארצות מקבלות מים ללא תלות בגשם, אבל לא כך ארץ
ישראל שתלויה במים שלה בגשם, ארץ ישראל תלויה ברחמי ה'. ראה למשל תפילת הגשם של
היהודים, כול יום, שלוש פעמים ביום.
שאלה: איך להבין דבר זה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה