ספר ישעיהו פרק מב פסוק ח: אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.

 

ח אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.

אֲנָא יי הוּא שְׁמִי וִיקָרִי דְאִתְגְלֵיתֵי עֲלֵיכוֹן לְעַם אוֹחָרָן לָא אֶתֵּן וְתוּשְׁבַּחְתִּי לְפַלְחֵי צַלְמַיָא:

אני ה', הוא שמי וכבודי, שיתגלה עליכם, לעם אחר לא אתן, (ולא אתן) תשבחתי לעובדי פסלים (עובדי עבודה זרה).

ט הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם.

קַדְמָיָתָא הָא אֲתָאָה וְחַדְתָּן אֲנָא מְחַוֵי עַד לָא אַתְיַן אֳבְסַר יַתְכוֹן:

י שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם.

שַׁבְחוּ קֳדָם יי תּוּשְׁבַחְתָּא חַדְתָּא אֱמָרוּ תּוּשְׁבַחְתֵהּ מִסְיָפֵי אַרְעָא נַחֲתֵי יַמָא וּמְלָאָה נַגְוָן וְיָתְבֵיהוֹן:

יא יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ.

יְשַׁבַּח מַדְבְרָא וְקִרְוִין דְיַתְבִין בֵיהּ פְּצִיחִין יָתְבִין מִדְבַר עַרְבָאִי יְשַׁבְחוּן מֵיתַיָא כַּד יִפְקוּן מִבָתֵּי עַלְמֵיהוֹן מְרֵישֵׁי טוּרַיָא יְרִימוּן קָלְהוֹן:

 יב יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ.

יְשַׁווּן קֳדָם יי יְקָרָא וְתוּשְׁבַּחְתֵּהּ בְּנַגְוָן יְחַווּן:

יג  יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.

יי לְמֶעְבַּד גְבוּרָן אִתְגְלֵי לְמֶעְבַּד גְבוּרָא מִתְגְלֵי בִרְגַז בְּמִלוּל אַף בְּזִיעַ עַל בַּעֲלֵי דְבָבוֹהי מִתְגְלֵי בִגְבוּרְתֵה:

ה' לעושה גבורות אתגלה, לעושה גבורה מתגלה בכעס במאמר אפילו בזיע (פחד, יראה, רעד) על אויביי מתגלה בגבורתו.

יד הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד.

יְהָבִית לְהוֹן אַרְכָּא מֵעַלְמָא דְאִם יְתוּבוּן לְאוֹרַיְתָא וְלָא תָבוּ כְּחַבְלִין עַל יְלִידְתָּא יִתְגְלֵי דִינִי עֲלֵיהוֹן יִצְדוּן וִיסוּפוּן כַּחֲדָא:

נתתי להם אורכה מן העולם, שאם ישובו לתורה, ולא שבו כ(כאבי) חבלים על היולדת יהיו הדינים שלי עליה, יצודו אותם, ויאכלו אותם, כאחד.

-          לעניות דעתי, תרגום יונתן יפה ומשכיל. לעניות דעתי, מעניין מאד איך רבי יונתן בן עוזיאל לוקח את הרעיון מן פסוקי המקרא, ומפרש, ומלביש אותם בבגדים חגיגיים.

טו אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ.

אַחֲרִיב טוּרִין וְרָמָן וְכָל עִסְבֵיהוֹן אֲיַבֵשׁ וַאֲשַׁוֵי נַהַרִין לְנַגְוָן וַאֲגָמִין אֲיַבֵשׁ:

טז וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים.

וָאֲדַבַר לְבֵית יִשְׂרָאֵל דְדָמִין כְּסָמָן בְּאוֹרַח דְלָא יְדָעוּ בִשְׁבִילִין דְלָא אֲלִיפוּ אֲדַרְכִינוּן אֲשַׁוֵי קֳבָל קֳדָמֵיהוֹן לִנְהוֹר וְכַפְלָא לְמֵישְׁרָא אִלֵין פִּתְגְמַיָא אֲעַבְדִינוּן וְלָא אַרְחִיקִינוּן:

ואדבר אל בית ישראל שדומים כמסוממים בדרך שלא ידעו השבילים, שלא אפילו אדריך אותם, מפתח יקבלו לפניהם להאיר, סיבובים להתיר אלו צווים, אעשה להם ולא ארחיק אותם.

-          לעניות דעתי, הייתי שומר את הסיפא:   לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים. או פִּתְגְמַיָא אֲעַבְדִינוּן וְלָא אַרְחִיקִינוּן:

יז נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ.

יִסְתַחֲרוּן לַאֲחוֹרָא יְבַהֲתוּן בַהֲתָא פַלְחֵי צַלְמַיָא דְאָמְרִין לִצְלַם מַתְכָא אַתוּן טַעֲוָתָנָא:

יח הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת.

רְשִׁיעַיָא דְאִינוּן כְּחֵרְשִׁין הֲלָא אוּדְנִין לְכוֹן שְׁמָעוּ וְחַיָבַיָא דְאִינוּן כְּסָמָן הֲלָא עַיְנִין לְכוֹן אִסְתַּכָּלוּ וַחֲזוֹ:

רשעים, שכמו חרשים, הלא יש אוזניים לכם, תשמעו רשעים שהם כמסומם, הלא יש עיניים לכם, תסתכלו ותראו.

יט מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה.

הֲלָא אִם יְתוּבוּן רְשִׁיעַיָא יִתְקְרוֹן עַבְדֵי וְחַיָבַיָא דִנְבִיֵי שְׁלָחִית עֲלֵיהוֹן אֶלָא רְשִׁיעַיָא עֲתִידִין לְאִשְׁתַּלָמָא פּוּרְעֲנוּת חוֹבֵיהוֹן בְרַם אִם יְתוּבוּן יִתְקּרוֹן עַבְדַיָא דַיי:

הלא, אם ישובו הרשעים ייקראו עבדים, ורשעים שנביאות נשלחת עליהם, אלא רשעים עתידים לתקנה מפורענות רשעיהם, אבל, אם ישובו ייקראו עבדים של ה'.

-          לעניות דעתי, פירוש יפה ומעניין לפסוק המקרא. פרשנות יפה ביותר על כוח החזרה בתשובה.

כ ראית רָא֥וֹת רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אׇזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע׃

חֲזֵיתוּן סַגִיאָן וְלָא נְטַרְתּוּן אִתְפַּתָּחָא אוּדְנֵיכוֹן וְלָא קַבֵּילְתּוּן אוּלְפַן:

ראות הרבה ולא שמרתם, תפתחו אוזניים ולא קיבלתם את התורה.

כא יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

יי רָעֵי בְּדִיל לְזַכָּאוּתַהּ יִשְׂרָאֵל וְרַבֵי לְעָבְדֵי אוֹרַיְתֵהּ וְיַתְקִיף יַתְהוֹן:

ה' רועה בשביל זכאות ישראל, וגדולים לעושי התורה, ויחזק אותם.

-          לעניות דעתי, פירוש מעניין ויפה ביותר של תרגום יונתן לפסוק המקרא.

פסוק המקרא מדבר על התורה, תרגום יונתן מדבר על עם ישראל, העושה את התורה. המקרא מדברת על יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, תרגום יונתן מדבר על  לְעָבְדֵי אוֹרַיְתֵהּ וְיַתְקִיף יַתְהוֹן. לעניות דעתי, לפי תרגום יונתן, הקב"ה מחזק, ומטיב, לעובדי התורה, לבני ישראל, ולא לתורה בפני עצמה.

יכול להיות שדבר דומה למחשבה שלי נמצא גם בפירוש מצודת דוד:

ה' חפץ - ר"ל הלא עיקר חפץ ה' באנשים כאלה הוא בעבור שכ"א מהם יצדיק את הזולת ללמדו דרך הישר ולהגדיל התורה ולהאדירה ר"ל להרבות למוד דעת את העם.

כב וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב.

וְהוּא עַם בָזִיז וַאֲנִיס אִתְחַפִיאוּ בַהֲתָא עוּלֵימִין כּוּלְהוֹן וּבְבֵית יְסוּרִין עֲגִינִין הֲווֹ לַעֲדִי וְלֵית דִמְשֵׁיזֵיב לְבִזָא וְלֵית דַאֲמַר אֲתֵיב:

והוא עם בזוז ואנוס, התחסו בושה בחורים כולם, ובבתי כלא עגונים היו לאלו, ולא שמציל לבז, ולא שאמר  השב.

-          אני מניח פסוק הוכחה על עם ישראל.

כג מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר.

מַן בְכוֹן יָצֵית דָא יְקַבֵל וִיסַבַר לְסוֹפָא:

מי בכם יאזין זאת, יקבל ויחשוב לסוף (בסוף ?).

כד מִי נָתַן למשוסה [לִמְשִׁסָּה] יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.

מַן מְסַר לַעֲדִי יַעֲקבֹ וְיִשְׂרָאל לִבְזוֹזִין הֲלָא יי מִן קֳדָם דְחָבוּ קֳדָמוֹהִי וְלָא אֲבוּ לְמֵיהָךְ בְאוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וְלָא קַבִּילוּ אוּלְפָן אוֹרַיְתֵהּ:

כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב.

וּשְׁפַךְ עֲלֵיהוֹן חֵימַת רוּגְזֵה וּתְקוֹף עָבְדֵי קְרָבֵהּ אַיְתִי עֲלֵיהוֹן וּקְטָלוּ בְהוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וְלָא יְדַעוּ וְשַׁלִיטוּ בְהוֹן וְלָא שַׁוִיאוּ דְחַלְתֵּהּ עַל לִבָּא: