וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת משפטים:

[שמות כ"א כ] וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ--נָקֹם, יִנָּקֵם   :

א' הפסוק מתייחס לעבד כנעני כמו לאיש עברי. פירוש רש"י הוא:

[רש"י] בעבד כנעני הכתוב מדבר.  או אינו אלא בעברי?  תלמוד לומר: כי כספו הוא, מה כספו קנוי לו עולמית, אף עבד הקנוי לו עולמית. 

ב' לעניות דעתי, הלכה זאת הייתה אז, וגם בימינו ממש מהפחה חברתית. אז, בזמן מתן התורה, בשיאה של תקופת העבדות, העבד היה כמו חפץ, דבר, אובייקט, עצם, שכורה שעוברת משוכר לשוכר. גם רש"י כותב כי כספו הוא.

ג' יכול להיות שאפשר להשליך את ההלכה הזאת, על הריגת עבד על ידי בעליו, גם לגבי חיות מחמד, חיות בית, בקר או צאן. כפי שהעבד קנוי בכסף, גם חיות אלה קנויות בכסף.

כמו שיש הלכה שמענישים על הריגת עבד, כך אמור להיות גם עונש על הריגת חיות בית.

ד' וכול זה מתקשר יפה עם איסור צער בעלי חיים ביהדות, או מצוות המונעות צער בעלי חיים [ראה אתר INTERNET "צער בעלי חיים (יהדות)"].