אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת משפטים:

[שמות כ"ב כז] אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר.

[תרגום אונקלוס] דַּיָּנָא, לָא תַּקִיל; וְרַבָּא בְּעַמָּךְ, לָא תְּלוּט. 

א' במקרא כתוב אֱלֹהִים ובת"א כתוב דַּיָּנָא, ז"א, דיינים, שופטים.

גם במקומות אחרים אונקלוס נותן פירוש דומה:

[בראשית ו ב] וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. 

[תרגום אונקלוס] וחזו בני רברביא ית בנת אנשא, ארי שפירן אינין; ונסיבו להון נשין, מכול דאתרעיאו.

ב' יכול להיות שתירוץ אפשרי לתרגום אונקלוס הוא הצימוד בין אֱלֹהִים לבין וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ.

לכן, יש אולי לקח שאין לשים באותה השורה, באותו עניין, את הקב"ה ואנשים, אפילו אם הם דיינים או נשיאים.