יום ראשון, 22 במרץ 2015

וַיִּקְרָא , אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:
[ויקרא א א]  וַיִּקְרָא , אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.
א' אות האלף הזהירה, יכול להיות שהיא באה כדי להבליט את חיבת הקב"ה אל משה רבינו ע"ה, "ויקר משה".
ב' תרגום אונקלוס הוא:
[ת"א] וקרא, למשה; ומליל ה' עימיה, ממשכן זמנא למימר
אונקלוס מתרגם ומפרש בזמן עבר. דבר זה מזכיר לנו את הכלל המוכר בהבנת הפשט שבתורה: זמן עתיד בתורה, למשל ויקרא, הוא זמן עבר בפשט, למשל וקרא.
ג' לעניות דעתי, התורה מדברת בשפה מובנת לבני אדם. לכן, יכול להיות שמשה רבינו קיבל את קריאת הקב"ה כנבואה, כמסר של הקב"ה ישירות למחשבתו של משה רבינו ע"ה.
ד' אפשר אולי לשאול, למה הקב"ה מדבר עם משה רבינו מאוהל מועד או בתוך אוהל מועד, שהרי הקב"ה, השכינה, נמצא בכול מקום, בוודאי שלא רק באוהל מועד.
יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו דרך ארץ. מתאים ונול לאדם לנסות, להתקרב, "לשוחח" עם הקב"ה במקומות מתאימים לכך, למשל אוהל מועד, או בית כנסת.

אנו זוכרים גם ההתבודדות של החסידים ביערות, לצורך "שיחה" עם הקב"ה. אלה מקומות ללא הפרעות, מקומות שקטים, ללא גירויים חיצוניים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה