דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.

[תרגום אונקלוס] מליל עם בני ישראל, ותימר להון, אנש ארי יקריב מינכון קורבנא, קודם ה'--מן בעירא, מן תורי ומן ענא, תקרבון, ית קורבנכון. 

א' כתוב במקרא אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם.

כתוב אדם ולא איש ולא אנשים. יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו שכול אחד ואחד יביא קורבן בשבילו בלבד, ולא בשביל מישהו אחר. יכול להיות שזה משל שכול אחד יסתכל על החטאים שלו בלבד ולא על החטאים של מישהו אחר.

עוד יותר, יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו שרק אדם, שהוא טהור יכול להביא ולהקריב קורבן לפני הקב"ה.

ב' במקרא כתוב  לַיהוָה-, אונקלוס מפרש ומתרגם קודם ה'-- .

יכול להיות שלפי אונקלוס, אדם מביא את קורבנו לפני הקב"ה ולא להקב"ה, עבור הקב"ה. הקב"ה לא צריך את קורבנותינו, הקורבן הוא הסימן של האדם שהוא צריך ומבקש את הרחמים של הקב"ה.

ג' כתוב במקרא --מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן .

במבט ראשון יש חזרה, אולי לא מובנת, הבהמה, הבקר, הצאן. יכול להיות שאפשר לקרוא לפי הפשט, מן הבהמה, ז"א, מן הבקר ומן הצאן.

ד' כתוב במקרא מִן-הַבְּהֵמָה, אונקלוס מפרש ומתרגם מן בעירא , ז"א, מן דבר שבוער, שנשרף. לכן, הקורבן הוא שריפה.

ה' עוד דבר, כתוב במקרא מִן-הַבָּקָר . אונקלוס מפרש ומתרגם מן תורי, ז"א, שוורים ולא פרות, זכר ולא נקבה.

ו' כתוב בספר ויקרא פרשת ויקרא:

[ויקרא א ג]  אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה. 

פסוק זה מדבר בדיוק על הדברים שפירש אונקלוס עבור הפסוק הקודם, [ויקרא א ב].