גמרא על מתן צדקה בסתר
כתוב בגמרא, מסכת בבא בתרא, דף ט, עמוד ב, פסוק ז:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר,
יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ – דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: ״כִּי
יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״, וְאִילּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב:
״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, [וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה]״. וּפְלִיגָא
דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף כּוֹפֶה, חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה;
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״ – אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹחַד בַּחֵיק
– חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל דַּיָּין
שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד – מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם [שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֹׁחַד בַּחֵק
וְגוֹ׳].
הפרק הזה, לפי ביאור שטיינזלץ:
ושוב בענייני צדקה, אמר ר' אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר
יותר ממשה רבינו, שאילו במשה רבינו כתיב [נאמר]:
"כי יגרתי מפני האף והחמה" (דברים ט, יט), ואילו בעושה צדקה
כתיב [נאמר]: "מתן בסתר יכפה אף ושחד בחק חמה עזה" (משלי
כא, יד). ומעירים: ופליגא [וחלוקה] אימרה זו על זו שאמר ר' יצחק. שאמר ר' יצחק: את
האף כופה מתן בסתר, אבל חמה אינו כופה, שנאמר: "ושחד בחק חמה
עזה", לומר: אף על פי ששוחד בחיק שהוא נותן כסף לצדקה בסתר
("בחיק") — בכל זאת חמה עזה יכולה להזיק לו. איכא דאמרי [יש שאומרים]
בלשון אחרת, אמר ר' יצחק: כל דיין שנוטל שחד — מביא חמה עזה לעולם,
שנאמר: "ושחד בחק חמה עזה
-
לפי מיטב הבנתי, מתן צדקה בסתר נמשל
למתן "שוחד" להקב"ה! התירוץ הוא, כפי ששוחד ניתן בסתר, גם הצדקה
ניתנה בסתר. במבט ראשון, למושג "שוחד" כאן מוזר, מפני ששוחד הוא דבר
שלילי, שיש להימנע ממנו.
-
לעניות דעתי, יש אולי תירוץ שמצדיק
והופך את השימוש בשוחד למשל נפלא: נתבע נותן שוחד לשופט שדן בתיקו, כאשר הנתבע
יודע שהוא אשם, ועל ידי השוחד מנסה להמתיק את פסק הדין, להפוך אותו לפני שורת הדין.
דבר דומה על "השוחד" להקב"ה,
הנותן צדקה בסתר יודע ומודה שהוא עשה עבירות, ועל ידי הצדקה בסתר מנסה להמתיק את דין
שמיים, להפוך אותו לפני שורת הדין!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה