מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב פסוק יד
העתקתי בהמשך, קטעים ממסכת בבא בתרא, דף ז עמוד ב
פסוק יד, ובהמשך, בביאור שטיינזלץ. הגמרא כאן מלמדת על חובות תלמידים חכמים בשמירת
עירם, במיסים לבניית החומה סביב העיר ותחזוקתה. או, יותר מדויק, הפטור של תלמידים
חכמים ממיסים וחובות אלה.
לעניות דעתי, פסוקים אלה חשובים מאד בהבנת
הנושאים שבימינו אלה, נושאים הקשורים לחוק הגיוס, גיוס תלמידים חכמים.
ה מסופר: ר'
יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן [הטיל את התשלומים עבור החומה גם על החכמים], אמר לו ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה], דכתיב [שנאמר]: "ולי מה יקרו רעיך אל... אספרם מחול
ירבון" (תהלים קלט, יז–יח), ויש לשאול: אספרם למאן [למי]?
אילימא [אם תאמר] לצדיקים ובא הכתוב לומר דנפישי מחלא [שהם מרובים מן החול],
השתא כולהו [הרי כל] ישראל כתיב בהו [נאמר בהם]:
"כחול אשר על שפת הים" (בראשית כב, יז), צדיקים עצמם שהם
חלק מעם ישראל מחול ירבון?! כיצד ייתכן שהם יהיו מרובים יותר?
אלא הכי קאמר
[כך אמר]: אספרם למעשיהם של צדיקים — מחול ירבון, ומכאן
תלמד קל וחומר: ומה חול שהוא מועט — מגין על היבשה מפני הים,
שאין הים נכנס ליבשה, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים — לא כל שכן שמגינים
עליהם, ולפיכך אינם צריכים שמירה.
כי אתא לקמיה
[כאשר בא ריש לקיש לפני] ר' יוחנן סיפר לו אותו המעשה, אמר ליה [לו]:
מאי טעמא [מה טעם] לא תימא ליה מהא [אמרת לו מפסוק
זה], שנאמר: "אני חומה ושדי כמגדלות" (שיר השירים
ח, י), וכך פירשוהו: "אני חומה" — זו תורה, "ושדי
כמגדלות" —
אלו תלמידי חכמים?
ומעירים: וריש לקיש שלא דרש מכאן סבר לה [סבור
שיש לפרש זאת] כמו שדרש רבא: "אני חומה" (שיר
השירים ח, י) — זו כנסת ישראל, "ושדי כמגדלות" (שיר השירים ח, י)
— אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ועל מעשה כגון זה מסופר: רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן
[הטיל את תשלום מס
הקרקע גם על החכמים],
אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי [על התורה ועל הנביאים ועל הכתובים].
אדאורייתא
[על התורה], דכתיב [שנאמר]: "אף חבב עמים כל קדשיו בידך" (דברים לג, ג),
וכך פירושו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה
שאתה מחבב עמים ונותן להם ממשלה על ישראל — כל קדושיו של ישראל, כלומר,
תלמידי החכמים, יהיו בידך בלבד, והם אינם נחשבים תחת שליטת העמים, ופטורים
מלהשתתף במס. ויש לפרש כך את המשך הפסוק כעוסק בתלמידי חכמים: "והם תכו
לרגלך" (דברים לג, ג) — תני [שנה]
רב יוסף: אלו תלמידי חכמים, שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד
תורה, "ישא מדברתיך" (דברים לג, ג) — לישא וליתן בדבורותיו
(בדבריו) של מקום.
ועוד עברת אדנביאי [על דברי הנביאים],
דכתיב [שנאמר]: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך
ושרים" (הושע ח, י), ועל כך אמר עולא: פסוק זה בלשון ארמית נאמר,
ש"יתנו" משמעו כמו בארמית: ישנו, ילמדו. וכך צריך להבין אותו: "אי
תנו" כולהו [אם ילמדו
כולם, כל ישראל] — עתה
אקבצם, ואם מעט מהם ילמדו — יחלו (יפטרו) ממשא מלך ושרים משמע
שאלה שלומדים אין עליהם משא המלך.
............................................
אמר רב יהודה: הכל
משלמים לאגלי גפא [לבניית שערי
החומות], אפילו מיתמי [מיתומים]
גובים, אבל רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים
אינם צריכים שמירה] ולכן הם
פטורים מתשלום זה. הכל משלמים לכריא פתיא [לכריית בורות]
מים, אפילו מרבנן [מחכמים] דורשים דבר זה, שגם הם נזקקים למים, ולכן צריכים להשתתף בכך.
ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא דלא נפקי באכלוזא [שאין יוצאים
לצורך חפירת הבאר בהמון] לעשות בעצמם את החפירה, אלא רק אוספים כסף, אבל אם נפקי
באכלוזא [יוצאים בהמון] לעשות זאת — רבנן לאו [חכמים לא]
בני מיפק באכלוזא נינהו [בני
יציאה בהמון הם] והם פטורים מעבודה זו.
מסופר: רבי פתח אוצרות שלו בשני בצורת לחלק, אמר:
יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי הלכה, בעלי הגדה ויקבלו ממני, אבל
עמי הארץ אל יכנסו. דחק ר' יונתן בן עמרם שלא הכירו רבי היטב ונכנס, אמר
לו: רבי, פרנסני! אמר לו רבי: בני, קרית במקרא? אמר לו בלשון
ענוה: לאו [לא]. שנית? אמר לו: לאו. אמר לו רבי: אם כן, במה
(בזכות מה) אפרנסך? אמר לו [לו]: פרנסני ככלב וכעורב שגם הם מקבלים אוכל אף כי אינם
לומדים. התרגש רבי מן הדברים ופרנסיה [פרנס אותו].
בתר דנפק
[אחרי שיצא] ר' יונתן יתיב [ישב] רבי וקא [והיה] מצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ! אמר לפניו
ר' שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה
מימיו? בדקו ואשכח [ומצאו] שכך באמת היה. ואז אמר רבי: יכנסו הכל, שמא מי שאינו
נראה כתלמיד חכם הריהו באמת תלמיד חכם.
ולעצם שיטתו של רבי בענין זה מעירים: רבי הולך לטעמיה
[לטעמו, לשיטתו], שאמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל (בגלל) עמי
הארץ. כההוא [כמעשה זה] של דמי כלילא [מס
הכתר] דשדו אטבריא [שהטילו על
העיר טבריה], אתו לקמיה [באו ראשי העיר לפני] רבי ואמרו ליה [לו]: ליתבו רבנן בהדן [שיתנו
גם החכמים איתנו], אמר להו [להם]: לא. אמרו ליה [לו]: ערוקינן [בורחים
אנו] ואז יפול התשלום על תלמידי החכמים, אמר
להו [להם]: ערוקו [ברחו]. ערקו פלגיהון [ברחו
מחציתם של בני העיר], דליוה
פלגא [ביטלו את חצי המס] משאר בני העיר.
אתו הנהו פלגא קמי
[באו אותם חצי שנשארו בעיר לפני] רבי, אמרו ליה [לו]: ליתבו רבנן בהדן [שיתנו חכמים איתנו],
אמר להו [להם]: לא. אמרו לו: ערוקינן [בורחים אנו],
אמר להם: ערוקו [ברחו]. ערקו כולהו [ברחו
כולם], פש ההוא כובס [נשאר כובס אחד]
שם בעיר, שדיוה [הטילו] את כל המס על הכובס. ערק [ברח]
כובס, פקע כלילא [בטל מס הכתר]. אמר רבי: ראיתם, שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי
הארץ, שהרי משיצאו מן העיר, בטל המס לגמרי.
...........................................
ואמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: הכל משלמים לפסי העיר ואפילו מיתמי [מיתומים]
גובים, אבל רבנן [חכמים] — לא ישלמו, משום דרבנן לא צריכי נטירותא [שהחכמים אינם צריכים שמירה]. אמר רב פפא: לשורא ולפרשאה ולטרזינא [לחומה ולפרש
בשביל העיר ולשומר הנשק] — אפילו מיתמי [מיתומים] גובים, אבל רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה]. כללא דמילתא [כללו
של הדבר]: כל מילתא דאית להו [דבר שיש להם]
הנאה מיניה [ממנו] — גובים אפילו מיתמי [מן היתומים].
...............................................
שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה