שיר השירים, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם...

 

שיר השירים, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם...

הפסוק "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. " מופיע ארבע פעמים בשיר השירים אשר לשלמה המלך, נביא ישראל, ע"ה. לפסוק זה מיוחסת נבואה לגבי הגאולה, העלייה לארץ ישראל, אם כיחיד, אם כקבוצה, הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. לכן, לעניות דעתי, מעניין ללמוד במקביל כול ארבעת הפסוקים האלה, והפירוש שר' יונתן בן עוזיאל עליהם.

א' [שיר השירים ב ז] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

[תרגום יונתן] בָּתַר כֵּן אִתְאֲמַר לְמֹשֶׁה בִּנְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ לְמִשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְאַלָּלָא יָת אַרְעָא וְכַד תָּבוּ מִלְּאַלָּלָא אַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וְאִתְעַכַּבוּ אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא פְּתַח מֹשֶׁה בְּפוּמֵיהּ וְכֵן אֲמַר אַשְׁבַּעִית יָתְכוֹן כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל בַּיָי צְבָאוֹת וּבְתַקִּיפֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּלָא תְזִידוּן לְמִסַּק לְאַרְעָא דִּכְנַעַן עַד דִּיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ וִיסוּפוּן כָּל דָּרָא אֱנָשֵׁי קְרָבָא לִמְמָת  מִגּוֹ מַשְׁרִיתָא הֵיכְמָא דְּזָדוּ אֲחֵיכוֹן בְּנֵי אֶפְרַיִם דִּנְפַקוּ תְּלָתִין שְׁנִין מִמִּצְרַיִם עַד לָא מְטָא קִצָּא וּנְפַלוּ בְּיַד פְּלִשְׁתָּאֵי דְּיָתְבִין בְּגַת וּקְטַלוּ יָתְהוֹן אֱלָהֵן אוֹרִיכוּ עַד זְמָן אַרְבְּעִין שְׁנִין וּבָתַר כֵּן יֵעֲלוּן בְּנֵיכוֹן וְיַחְסְנוּן יָתַהּ:

לאחר מכן, נאמר למשה בנבואה מלפני ה', לשלוח שליחים לרגל את הארץ. כשחזרו מריגול, הוציאו שם רע על ארץ ישראל, והתעכבו ארבעים שנה במדבר. משה פתח את פיו ואמר: אני משביע אתכם כנסת ישראל ב-ה' צבאות ומגן על ארץ ישראל, שלא תתיימר לעלות לארץ כנען עד שיהיה רצון מלפני ה', ויוספו כל דור אנשי המלחמה למות במחנה. אל תתנשאו כאחיכם בני אפרים אשר יצאו ממצרים שלושים שנה לפני שבא הקץ ונפלו ביד פלשתים יושבי גת, אשר הרגו אותם. אבל חכו ארבעים שנה ואז יעלו ילדיכם ויתנחלו בה.

ב' [שיר השירים ג ה] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

[תרגום יונתן] כַּד שְׁמַעוּ שִׁבְעָא אוּמַּיָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְמִחְסַן יָת אֲרַעְהוֹן קָמוּ כַּחְדָּא וְקַצִּיצוּ יָת אִילָנַיָּא וְסַתִּימוּ יָת מַבּוּעֵי מַיָּא וְצַדִּיאוּ יָת קִרְוֵיהוֹן וַעֲרַקוּ אֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה נְבִיָּא אֲנָא קַיֵּמִית לַאֲבָהָתְהוֹן דְּאִלֵּין לְאַעָלָא יָת בְּנֵיהוֹן לְאַחְסָנָא אֲרַע עָבְדָא חֲלָב וּדְבַשׁ וְאֵיכְדֵין אֲנָא מַעֵיל יָת בְּנֵיהוֹן לַאֲרַע צָדְיָא וְרֵיקָנְיָא כְּעַן אֲנָא מְעַכֵּיב יָתְהוֹן אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא וּתֶהֵי אוֹרָיְתִי מִתְעָרְבָא בְּגּוּפֵיהוֹן וּמִבָּתַר כֵּן   עַמְמִין רַשִּׁיעִין יִבְנוֹן מָה דְּצַדִּיאוּ בְּכֵן אֲמַר מֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַשְׁבַּעִית לְכוֹן כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל בַּיְיָ צְבָאוֹת וּבְתַקִּיפֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּלָא תְזִידוּן לְמִסַּק לַאֲרַע כְּנַעֲנָאֵי עַד מִשְׁלַם אַרְבְּעִין שְׁנִין וִיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִמְסַר יָתְבֵי אַרְעָא בִּידֵיכוֹן וְתִעְבְּרוּן יָת יַרְדְּנָא וּתְהֵי אַרְעָא כְּבִישָׁא קֳדָמֵיכוֹן:

כאשר שמעו שבע האומות שבני ישראל עתידים להתנחל בארצם, קמו כאחד וכרתו את האילנות, וסתמו את מעיינות המים, השמידו את עיירותיהם וברחו. אמר הקב"ה למשה הנביא: עשיתי ברית עם אבותיהם של אלה, לגדל את בניהם, לנחל ארץ עושה חלב ודבש. איך אני מעלה את בניהם לארץ ההרוסה וריקה? כעת, אני מעכב אותם ארבעים שנים במדבר, ותורתי מתערבת בגופם. ואחר כך, העמים הרשעים יבנו מה שהרסו. לכן, אמר משה לבני ישראל: אני משביע אתכם, כנסת ישראל, ב-ה' הצבאות ומגן ארץ ישראל, שלא תנסו לעלות לארץ כנען עד שיושלמו ארבעים שנים, ויהיה רצון מלפני ה' למסור את יושבי הארץ בידיכם, ותעברו את הירדן, ויהיה הארץ כבושה לפניכם.

ג' [שיר השירים ה ח] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

[תרגום יונתן] אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַשְׁבַּעִית לְכוֹן נְבִיַּיָּא בִּגְזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי מָאִם יִתְגְּלֵי עֲלֵיכוֹן רְחִימִי חַוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי דְּמַרְעִיתָא מִן חִבַּת רַחֲמוֹהִי אֲנָא:

אמרה כנסת ישראל: נשבע לך הנביא בגזירת מאמר ה'. מה אם יתגלו עליכם רחמיו? אראה לפניו שחולה מן אהבת אהבתו אני!.

ד' [שיר השירים ח ד] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

[תרגום יונתן] יֵימַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא מַשְׁבַּע אֲנָא עֲלֵיכוֹן עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל מָא דֵין אַתּוּן מִתְגָּרַן בְּעַמְמֵי אַרְעָא לְמִפַּק מִן גָּלוּתָא וּמָה דֵין אַתּוּן מָרְדִין בַּחֲיָלוּתֵיהּ דְּגוֹג וּמָגוֹג אִתְעַכַּבוּ פּוֹן זְעֵיר עַד דְּיִשְׁתֵּיצוֹן עַמְמַיָּא דְּעָלוּ לְאָגָחָא קְרָבָא בִּירוּשְׁלֵם וּבָתַר כֵּן יִדְכַר לְכוֹן מָרֵי עָלְמָא רַחֲמֵי צַדִּיקַיָּא וִיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָמוֹהִי לְמִפְרַקְכוֹן:

יאמר מלך המשיח: משביע אני אתכם עמי בית ישראל, מה זה, אתם מתגרים בעמי הארץ, לצאת מן הגלות? ומה זה, אתם מורדים בחילותיהם של גוג ומגוג? התעכבו, עוד מעט, עד שיושמדו העמים שעלו להילחם בירושלים. ואחר כך, יזכור לכם אדון העולם את רחמי הצדיקים, ויהיה רצון מלפניו לגאול אתכם.

-          אלה פירוש ר' יונתן בן עוזיאל, על הפסוק "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.", המופיע ארבע פעמים בשיר השירים של שלמה המלך ע"ה.

-          לעניות דעתי, במבט ראשון על הפירוש, שניים מן הפסוקים, א' וב', מתייחסים לדור המדבר, המעכב של ארבעים שנים להיכנס לארץ ישראל, אחרי חטא המרגלים.

-          הפירוש לפסוק ג' מדבר על אהבתו של כנסת ישראל אל הקב"ה.

-          לעניות דעתי, הפירוש הרביעי, הפירוש ד', מדבר על נבואה שיכול להיות שמתייחסת גם לימינו אלה.

הפירוש אומר שמלך המשיח משביע את עם ישראל לא להתגרות באומות ארץ כנען, ולא לתקוף צבא גוג ומגוג. לעניות דעתי, "גוג ומגוג" כאן משל לאומות הארץ, כאשר ידוע על עוג מלך הבשן, המוכה על ידי עם ישראל, כפי שכתוב בספר תהילים של דוד המלך ע"ה, פרק קלו:

יז  לְמַכֵּה, מְלָכִים גְּדֹלִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יח  וַיַּהֲרֹג, מְלָכִים אַדִּירִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יט  לְסִיחוֹן, מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
כ  וּלְעוֹג, מֶלֶךְ הַבָּשָׁן:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
כא  וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
כב  נַחֲלָה, לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לפי פירוש ר' יונתן בן עוזיאל, מלך המשיח במקש מעם ישראל, משביע אותם, להמתין עד שהעמים שנלחמים בירושלים, בכלל כול העמים בארץ כנען, יושמדו. לא ברור לי איך יושמדו, על ידי מלחמה זה בזה, או על ידי הקב"ה. לעניות דעתי, לפי ההיסטוריה, כאשר הקב"ה עושה את הניסים בדרך הטבע, סביר להניח שעמים אלה יהרגו וישמידו זה את זה, אחד את השני. לעניות דעתי, גם בימינו אלה יש רמזים שמחזקים סברה זאת, למשל מלחמת אזרחים בסוריה, מאבק בין הפלגים הפלשתינים, מלחמת אזרחים בעירק, תימן, ועוד.

מלך המשיח מבקש מעם ישראל להמתין, ולקבל את ארץ ישראל "על מגש של כסף", ללא מלחמות, ולעניות דעתי, בעיקר, ללא קורבנות וללא חללים בני ישראל.  

-          לעניות דעתי, חשוב להגיד שלא כול החכמים בעם ישראל מקבלים הסבר זה, ויש מחלוקת, בכול הזמנים, מזמן חורבן בית המקדש השני, ועד ימינו אלה, איך להבין ולפרש פסוקים אלה.

-          לעניות דעתי, קיום מדינת ישראל בימינו אלה, הוא נס גלוי של הקב"ה. לכן, יכול להיות שאנו, עם ישראל, כבר בתקופה "ויהיה רצון מלפניו לגאול אתכם."

הרבה בריאות ורק בשורות טובות! שמלך המשיח יבוא במהרה בימינו!