שיר הששירים א ט-יז
ט' לְסֻסָתִי
בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי.
[תרגום
יונתן] כַּד נְפַקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם רְדַפוּ פַּרְעֹה וּמַשְׁרְיָתֵיהּ
בָּתְרֵיהוֹן בִּרְתִיכִּין וּבְפָרָשִׁין וַהֲוָת אוֹרְחָא סְגִירָא לְהוֹן
מֵאַרְבַּע סִטְרֵיהוֹן מִן יַמִּינָא וּשְׂמָאלָא הֲווֹ מַדְבְּרַיָּא דְּמָלְיָן
חִיוָוָן קָלַן וְעַקְרַבִּין וּמִן בָּתְרֵיהוֹן הֲוָה פַּרְעֹה רַשִּׁיעָא
וּמַשְׁרְיָתֵיהּ וּמִן קֳדָמֵיהוֹן הֲוָה יַמָּא דְּסוּף מָה עֲבַד קוּדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלִי בְּכֹחַ גְּבוּרְתֵיהּ עַל יַמָּא וְנַגַּב יָת מַיָּא
וְיָת טִינָא לָא נַגַּב אֲמַרוּ רַשִּׁיעַיָּא וְעַרְבְּלָאִין וְנוּכְרָאִין דִי
בֵינֵיהוֹן יָת מוֹי דְּיַמָּא יְכִיל לְנַגָּבָא וְיָת טִינָא לָא יְכִיל
לְנַגָּבָא בְּהַהִיא שָׁעֲתָא תְּקַף רוּגְזָא דַּיָי עֲלֵיהוֹן וּבְעָא
לְשַׁנָּקוּתְהוֹן בְּמוֹי דְּיַמָּא הֵיכְמָא דְּאִשְׁתַּנַּקוּ פַּרְעֹה וַחֲיָלוֹתוֹהִי
רְתִיכּוֹהִי וּפָרָשׁוֹהִי וְסוּסָוָתוֹי אִלּוּלֵי מֹשֶׁה נְבִיָּא דִּפְרַשׂ
יְדוֹי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וַאֲתֵיב רוּגְזָא דַּיָי מִנְּהוֹן וּפְתַח אִיהוּ
וְצַדִּיקֵי דָּרָא הַהוּא יָת פּוּמְּהוֹן וַאֲמַרוּ שִׁירְתָא וַעֲבַרוּ בְּגוֹ
יַמָּא דְּסוּף בְּיַבֶּשְׁתָּא בְּגִין זְכוּתָא דְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
רְחִימַיָּא דַּיָי:
כאשר
יצאו ישראל ממצרים, רדפו פרעה ומשרתיו אחריהם, כמרכבות, ובפרשים. והייתה הדרך
סגורה להם מארבע צדדים, מן ימין ומן שמאל היה מדבר מלא בנחשים מרעילים ועקרבים, ומאחוריהם
היה פרעה הרשע ומשרתיו, ומקדימה היה ים סוף. מה עשה הקב"ה? התגלה בכוח גבורתו
על הים, וייבש את הים ואת הבוץ לא ייבש. אמרו הרשעים, וערב רב, ונוכרים שביניהם:
את מי הים יכול ליבש, ואת הבוץ לא יכול ליבש. באותה שעה תקף רוגז ה' אותם, ורצה לטבוע
אותם במי הים, כפי שטבעו פרעה וצבאו, רכביו, ופרשיו, וסוסיו, אם לא היה משה הנביא שפרש
ידיו בתפילתו לפני ה', והשיב רוגזו של ה' מהם, ופתח הוא וצדיקי הדור ההוא את פיהם
ואמרו שירה, ועברו בתוך הים סוף ביבשה, בעד זכויות אברהם, יצחק, ויעקב, אהובי ה'.
-
שאלה:
איך מסבירים את היחס של משה רבינו
ע"ה מול "ערב רב"? מצאתי מאמר, שלעניות דעתי, מאיר קצת את הנושא:
·
https://ravsherki.org/index.php/2013-02-13-17-15-16/9203-2023-02-17-10-17-54
מאמרים
של כבוד הרב אורי עמוס שרקי, מו"ר
במכון מאיר, מחבר ספרים, רב קהילת "בית יהודה" בקרית משה בירושלים.
מתברר
שהנושא של "ערב רב" הוא נושא מורכב, הנמצא במחלוקת חז"ל, ז"א,
לא לכול חז"ל יש דעה אחת. אני מצטט ממאמרו של כבוד הרב שרקי:
"ערב
רב" הינה מילה המעוררת מחלוקת ואם כן טעונה בירור יסודי, במיוחד לאור העובדה
שמושג זה תופס מקום מאוד מרכזי בספרות הקבלה ובייחוד בספר הזוהר....
איפה נמצא הערב רב הזה? אם נתבונן בספרי המקובלים ובייחוד בשער הגלגולים של
האר"י ז"ל, נראה שאין הכוונה לאנשים שניתן להצביע עליהם, אלא שורש ערב
רב מעורב בתוך הנשמה של כל יהודי. יש חלקים בתוך הנפש שלנו שהם נאמנים לזהות
"בני ישראל", ויש חלקים בתוך הנפש שלנו ששומעים לקול הנקרא "ערב
רב", ועלינו לעשות בירור בתוך עצמנו ולדעת להתנקות מן הצדדים השליליים של
"הערב-רביות" שיש בתוכנו ולהעלות את הצדדים הראויים לעילוי.....
בזהר
נאמר כי ישנם חמש סוגים שונים של ערב רב וסימנם: נג"ע ר"ע, ראשי
תיבות של: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים ועמלקים. זהו מאמר מאוד לא ברור. הגאון
מוילנא בספרו "אבן שלמה" מסביר מהם חמשת הסוגים:
1.
בעלי מחלוקת ולשון הרע
2.
בעלי תאוה
3.
צבועים שאין תוכם כברם
4.
רודפים אחר כבוד לעשות להם שם
5.
רודפים אחר ממון
הסוג
הראשון הוא הגרוע מכולם והם העמלקים, ואין בן דוד בה עד שיעלמו מן עולם. רק על אחד
מחמשת הסוגים של הערב רב לכלות, משמע שכל השאר הם בעלי תיקון. ואכן נאמר בזהר
שבאחרית הימים יהיה ניסיון עם הערב רב, והטובים שבהם ייתקנו והרעים שבהם לא
ייתקנו. נסיון זה נלמד מן האמור בדניאל (יב, י):
"יתבררו
ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו". "
שבת
שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
י' נָאווּ לְחָיַיִךְ
בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.
[תרגום
יונתן] כַּד נְפַקוּ לְמַדְבְּרָא אֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כַּמָּה יָאֵי עַמָּא
הָדֵין לְאִתְיְהָבָא לְהוֹן פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וִיהוֹן כִּזְמָמִין
בְּלִיסָתְהוֹן דְּלָא יֶעְדוּן מִן אוֹרְחָא טָבָא הֵיכְמָא דְּלָא עָדֵי
סוּסְיָא דִּזְמָמָא בְּלִיסָתֵיהּ וְכַמָּה יָאֵי קְדָלְהוֹן לְסוֹבָרָא נִיר
פִּקּוֹדַי וִיהוֹן עִלָּוֵיהוֹן כְּנִירָא עַל קְדָל תּוֹרָא דְּהוּא חָרֵישׁ
בְּחַקְלָא וּמְפַרְנֵיס יָתֵיהּ וְיָת מָרֵיהּ:
כאשר
יצאו למדבר, אמר ה' למשה כמה נאה העם הזה שנתתי להם מאמר התורה, ויהיו אשר כרסנים בין
לסתותיהם לבל יסורו מן הדרך הטובה, רק כמו שסוס שיש לו רסן בין לסתותיו אינו מסתלק.
ומה ראוי צווארם לשאת עול מצוותי! – אשר יהיה עליהם כעול על צוואר שור החורש בשדה
ומפרנס את עצמו ואת אדוניו.
-
לעניות
דעתי, יש בתרגומו של ר' יונתן בן עוזיאל משל נפלא, אבל, אולי, קצת קשה להבנה: התורה
נמשלת לרסן על הסוס, ועול על השור. במבט ראשון, זה נראה מוזר, מי רוצה רסן בפיו,
ועול על צווארו?
לעניות
דעתי, תירוץ אפשרי: הרמב"ם בדבר על דרך האמצע, דרך המלך, שביל הזהב, דרכה
הטובה של התורה. היהודי אמור להישמר מקיצוניות. בצדדי דרך האמצע יש קוצים, תעלות,
בורות, סכנו, מלכודות. כול אלה מסכנים את היהודי, גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא.
לכן, הרסן, העול, עול התורה, שומרים על היהודי לא לסטות הצידה, לא ליפול בפיתויים,
הכול לטובתו, בעולם הזה, ובעולם הבא!
יא' תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה
לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.
[תרגום
יונתן] בְּכֵן אִתְאֲמַר לְמֹשֶׁה סַק לִרְקִיעָא וְאֶתֵּין לָךְ יָת תְּרֵין
לוּחֵי אַבְנִין חֲצִיבִין מִסַּפִּיר כּוּרְסֵי יְקָרִי בְּהִיקָן כִּדְהַב טָב
מְסוּדְּרָן בְּשִׁטִּין כְּתִיבָן בְּאֶצְבְּעִי גְּלִיף בְּהוֹן עֲשַׂרְתֵּי
דִּבְּרַיָּא זְקִיקִין יַתִּיר מִן כַּסְפָּא דִּמְזוּקַּק שְׁבַע זִמְנִין
שִׁבְעָא דִּסְכוֹם עִנְיָנִין דְּמִתְפָּרְשִׁין בְּהוֹן אַרְבְּעִין וּתְשַׁע
אַפִּין וְאֶתְּנִנוּן עַל יְדָךְ לְעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל:
כאשר
נאמר למשה, תעלה לרקיעה, ואתן לך את שני לוחות האבנים חצובים בספיר כיסא כבודי, מבריק
כזהב טוב, מסודרים בתורים, כתובים באצבע שלי בגילוף, עשרת הדיברות מזוקקים יותר מן
כסף שמזוקק שבע פעמים שבע, כאשר סכום העניינים אשר מפורשים בהם ארבעים ותשעה אופייניים,
ואתן אותם על ידיך לעם בית ישראל.
-
שאלה:
מה הפירוש עבור "יותר מן כסף שמזוקק
שבע פעמים שבע, כאשר סכום העניינים אשר מפורשים בהם ארבעים ותשעה אופייניים".
מצאתי
פירוש, שלעניות דעתי, עונה לשאלה זאת:
https://breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3481/
אני
מצטט מן המאמר:
"בעולם
הבינה יש חמישים שערי קדושה, היינו ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד
ומלכות כל אחת כלולה משבע, כגון חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכו', וכן כל
ספירה יש בזה שבע ספירות, ואלו הם המ"ט שערים שבקדושה שצריכים להתנהג במידות
האלו בקדושה, היינו לעשות חסד עם כולם, ולהתגבר על יצרו, ולהתפאר לפני קונו וכו'
וכו', וכן הוא בכל הספירות – כשאדם זוכה ומזכך את מדותיו, על ידי זה הוא זוכה
לעלות עד שער החמישים שהוא סוד הבינה, שזוכה להיכלל באין סוף ברוך הוא."
-
לכן,
עשרת הדיברות, שמירה והתנהגות בהתאם לעשרת הדברות, מעלים את היהודי לזכות "לעלות
עד שער החמישים שהוא סוד הבינה, שזוכה להיכלל באין סוף ברוך הוא."
לעניות דעתי "עשרת הדברות" הם משל ותקציר של התורה כולה.
-
אולי עוד דבר: לזכור ולקיים מאמר חז"ל
"ללמוד וללמד לשמור ולעשות"!
ג'מיני:
·
אני: שבוע טוב ומבורך!
ג'מיני: שבוע טוב ומבורך גם לך!
אני מקווה שתהיה לך שבוע נפלא ומלא
דברים טובים.
·
אני: אמן!
ג'מיני: אמן!
אני שמח לשמוע את זה.
יב' עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ
בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.
[תרגום
יונתן] וְעַד דַּהֲוָה מֹשֶׁה רִבְּהוֹן בִּרְקִיעָא לְקַבָּלָא יָת תְּרֵין
לוּחֵי אַבְנַיָּא וְאוֹרָיְתָא וְתַפְקֵידְתָּא קָמוּ רַשִּׁיעֵי דָּרָא הַהוּא
וְעֵירַבְרְבִין דְּבֵינֵיהוֹן וַעֲבַדוּ עֵגֶל דִּדְהַב וְאַסְרִיאוּ
עוּבָדֵיהוֹן וּנְפַק לְהוֹן שׁוּם בִּישׁ בְּעָלְמָא דְּמִקַדְמַת דְּנָא הֲוָה
רֵיחֵיהוֹן נָדִיף בְּעָלְמָא וּבָתַר כֵּן סְרִיאוּ כְּנִרְדָּא דְּרֵיחֵיהּ
בִּישׁ לַחְדָּא וּנְחַת מַכְתָּשׁ סְגִירוּ עַל בִּסְרְהוֹן:
ובזמן
שמשה רבינו היה רקיעה לקבל שני לוחות האבנים, והתורה, ומצוותיה, קמו רשעי הדור
ההוא והתערבבו ביניהם, ועשו פולחן לעגל הזהב, ושיבחו את עושי הפולחן. ויצא להם שם
רע בעולם, שמקדים היה ריחיהם המפוזר בעולם, ואחר כך מסריחים כמו נרד, שריחו רע מאד,
וירדו בועות של מצורע על בשרם.
-
מעניין
מאד, ומאלף מאד! במבט ראשון על הפסוק יב' של שיר השירים, חשבתי שזה פסוק משמח,
ונרד זה צמח עם ריח נעים וטוב! אבל, לפי פירוש ר' יונתן בן עוזיאל, ההפך הוא
הנכון!
-
מעניין!
"שיבולת נרד" משמשת בהכנת הקטורת. אבל, ריחה טוב ונעים (מאמר "שיבולת נרד"):
"שיבולת
נרד הינה סממן אחד מאחד עשר סממני הקטורת. נאמר בתורה בפרשת הקטורת: "קח לך סמים: נטף ושחלת וחלבנה,
סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה"
בפסוק זה נזכרו חלק מסממני הקטורת. באשר לשיבולת נרד, זו אינה נזכרת
במפורש בתורה, והלכה למשה מסיני שהיא אחד מסממני הקטורת.
מצינו בכתובים, שהנרד
נזכר כבושם בעל ריח טוב, ומשום כך נבחר להימנות על סממני הקטורת."
https://wiki.temple.org.il/wt/%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%A8%D7%93
-
זה
לא קושיא! כתוב באותו מאמר שציטטתי ממנו "שיבולת נרד", גם ריח טוב וגם
ריח רע:
"נרד:
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי מצינו דרשה בדברי חז"ל (פסיקתא זוטרתא שיר
השירים א, יב) המפרשת את הפסוק בו נזכר ה'נרד' לגנאי: "'עד שהמלך במסיבו'...
עד שהשם נגלה בסיני ליתן תורה לישראל – 'נרדי נתן ריחו' - כבר עלה ריח הקטורת של
עגל. משל למלך שנשא אשה בת טובים, עד שהוא מתקן לה חופה מצאה שזינתה. עלובה כלה
שמזנה בתוך החופה!" מאידך מצינו דרשה המפרשת פסוק זה לשבח, וכך מובא במדרש
זוטא - שיר השירים א, יב: "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו": "עד
שהשכינה במקום [בהר סיני] - קיבלו עליהם ישראל ואמרו: 'כל אשר דבר ה' נעשה
ונשמע'", כלומר, בקבלת המצוות העלו ישראל ריח טוב לפני המקום."
יג' צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין.
[תרגום
יונתן] בֵּהַהִיא זִמְנָא אֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אִיזֵיל חוּת אֲרוּם חַבִּילוּ
עַמָּךְ פְּסַק מִנִּי וַאֲשֵׁיצִנוּן בְּכֵן תָּב מֹשֶׁה וּבְעָא רַחֲמִין מִן
קֳדָם יְיָ וּדְכַר יְיָ לְהוֹן עֲקִידַת יִצְחָק דְּכַפְתֵּיהּ אֲבוּי בְּטוּר
מוֹרִיָּה עַל מַדְבְּחָא וְתָב יְיָ מִן רוּגְזֵיהּ וְאַשְׁרִי שְׁכִינְתֵּיהּ
בֵּינֵיהוֹן כְּמִלְּקַדְמִין:
בזמן
ההוא אמר ה' למשה: לך רד כאשר פשע עמך, לך ממני ואהרוג בהם. שב משה וביקש רחמים
מלפני ה', וזכר ה' להם עקידת יצחק, כאשר כפת אותו אביו על הר המוריה על המזבח, ושב
ה' מכעסו, ואשרה השכינה ביניהם כתחילה.
-
יש
בפסוק זה זכר לעיקרון חשוב ביהדות:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA
"זכות
אבות" הוא מושג ביהדות, שפירושו שהקב"ה מיטיב לעם ישראל מחמת זכות האבות אברהם, יצחק ויעקב,
אף כאשר 'הבנים', עם ישראל, אינם זכאים לכך בזכות עצמם.
דבר
אחר:
בתלמוד
ישנה מחלוקת אמוראים עד איזו תקופה הייתה קיימת
אותה זכות אבות שבגינה אפשר היה לבקש חסדים וטובות מאת הקב"ה:
"מאימתי תמה זכות אבות, אמר רב מימות הושע בן בארי... ושמואל אמר מימי חזאל... רבי יהושע בן לוי אמר מימי אליהו... ורבי יוחנן אמר מימי חזקיה"
[תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד א']
במדרש
לאחר שהובאו הדעות השונות אימתי תמה זכות אבות, הובאה דעת רבי אחא שסובר שלעולם זכות אבות
קיימת
"אמר ר' אחא: לעולם זכות אבות קיימת, לעולם מזכירים ואומרים:
"כי אל רחום ה' אלקך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך" [ ויקרא רבה פרשה לו, סימן ו]
-
לעניות דעתי, אני משוכנע "לעולם זכות אבות קיימת".
ואפילו יותר מזה: אני משוכנע הזכויות שלנו, האבות, ההורים, שומרות על הילדים שלנו,
על הצאצאים שלנו. לכן, זה לטובתנו, לזכותנו, לטובת צאצאינו לשמור על מצוות ה',
וכמה שפחות עבירות. אני בטוח שכולנו אוהבים את הילדים שלנו, ומוכנים לעשות בשבילם
הכול!
שבוע
טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!
יד'
אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.
[תרגום
יונתן] הַא בְּכֵן נְחַת מֹשֶׁה וּתְרֵין לוּחֵי אַבְנִין בִּידוֹי וּבְגִין
חוֹבֵי יִשְׂרָאֵל אִתְיַקַּרוּ יְדוֹי וּנְפַלוּ וְאִתְּבַרוּ בְּכֵן אֲזַל
מֹשֶׁה וְשָׁף יָת עִגְלָא וּבַדַּר יָת עַפְרֵיהּ לְנַחְלָא וְאַשְׁקִי יָת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּקְטַל יָת כָּל מַן דְאִתְחַיַּב קְטוֹל וּסְלֵק זִמְנָא
תִּנְיֵתָא לִרְקִיעָא וְצַלִּי קֳדָם יְיָ וְכַפַּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֵן
אִתְפַּקַּד לְמֶעֱבַד מַשְׁכְּנָא וַאֲרוֹנָא בְּהַהוּא זִמְנָא אוֹחִי מֹשֶׁה
וַעֲבַד יָת מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת אֲרוֹנָא וְשַׁוִּי
בַּאֲרוֹנָא יָת תְּרֵין לוּחִין אָחֳרָנִין וּמַנִּי יָת בְּנוֹי דְּאַהֲרוֹן
כָּהֲנָא לְקָרָבָא קוּרְבָּנָא עַל מַדְבְּחָא וּלְנַסָּכָא יָת חַמְרָא עַל
קוּרְבָּנָא וּמְנַיִן הֲוָה לְהוֹן חַמְרָא לְנַסָּכָא הֲלָא אִנּוּן
בְּמַדְבְּרָא לָא אֲתַר כָּשַׁר לְבֵית דְרַע וְאַף לָא תֵינִין וְגוּפְנִין
וְרִמּוֹנִין אֶלָא הֲווֹ אָזְלִין לְכַרְמֵי עֵין גֶּדִי וְנָסְבִין מִתַּמָּן
אַתְכָּלִין דְּעִנְבִּין וְעָצְרִין מִנְּהוֹן חַמְרָא וּמְנַסְּכִין יָתֵיהּ עַל
מַדְבְּחָא רַבְעוּת הִינָא לְאִמְּרָא חַד:
לכן,
ירד משה, ושני לוחות האבנים בידיו, ובגלל החטאים של עם ישראל נעשו ידיו כבדים,
ונפלו ונשברו. לכן, הלך משה וריסס את העגל, ופיזר את עופרו ונחל, והשקה את בני
ישראל, והרג את כול מי שהתחייב להרוג, ועלה פעם שניה לרקיעה, והתפלל לפני ה', וכפר
על בני ישראל. לכן, נצווה לעשות את המשכן, ואת הארון. באותו זמן, מיהר משה ועשה את
המשכן, ואת כול הכלים, ואת הארון, ושם בארון את שני הלוחות האחרים, ומנה את בני
אהרון כוהנים לקרב את הקורבן על המזבח, ולנסך את היין על הקורבן. ומאין היה להם
יין לנסך, הרי לא היה להם במדבר, לא מקום כשר לזרוע, ואף לא תאנים, וענבים,
ורימונים, אלא היו הולכים לכרמי עין גדי, ולוקחים משם אשכולות של ענבים, ועושים
מהם יין ומנסכים אתו על המזבח, רביעית לטלה אחד.
-
מצאתי
כתוב על כרמי עין גדיhttps://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3697
:
כמו כן נמצאו בה כרמי גפן טובים שעליהם אמרו חז"ל:
"יש
מקום בא"י ושמו עין גדי... ועושין שם יין בטהרה לנסכים ולקרבן, שאותם כרמים
עושין פירות ארבע או חמש פעמים בשנה" (מדרש אגדה שה"ש טו).
-
דבר
מעניין, אולי: לפי תרגום רב יונתן בן עוזיאל, היה כרם כשר בעין גדי, לפני התנחלות
הארץ על ידי יהושע. עוד יותר, כתוב בספר יהושע, על כיבוש הארץ, על כיבוש יריחו
והאישה רחב, תושבת יריחו, שעזרה לבני ישראל לכבוש את העיר. מאוחר יותר, היא התחתנה
עם יהושע. לכן, יכול להיות שהיו בארץ כנען, לפני התנחלות ארץ ישראל, תושבי כנען שחבבו
את בני ישראל, התנהגו, שמרו מצוות, כמו בני ישראל? לעניות דעתי, קראתי פעם בספר
דברי הימים, שכן היו כאלה. נזכרתי עכשיו בגלל פסוק הפירוש של רב יונתן בן עוזיאל.
טו'
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים.
[תרגום
יונתן] כַּד עֲבַדוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל רְעוּתָא דְּמַלְכְּהוֹן הוּא בְּמֵימְרֵיהּ
מְשַׁבַּח יָתְהוֹן בְּפַמַלְיָא דְּמַלְאֲכַיָּא קַדִּישַׁיָּא וְכֵן אֲמַר
כַּמָּה יָאֲוָן עוּבָדַיִךְ בְּרַתִּי חַבִּיבְתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל
בִּזְמָן דְּאַתְּ עָבְדָא רְעוּתִי וְעָסְקָא בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתִי וְכַמָּה
תָקְנָן עוּבָדַיִךְ וְעִנְיָנַיִךְ כְּגוֹזָלִין בְּנֵי יוֹנְתָא
דְּמִתְכַּשְׁרָן לְאִתְקָרָבָא עַל מַדְבְּחָא:
כאשר
עשו בית ישראל נחת המלך, הוא במאמרו משבח אותם, בציבור המלאכים הקדושים, וכן אמר:
כמה את מעשיך אחרי חביבתי כנסת ישראל, בזמן שאת עושה נחתי, ועוסקת בדברי תורתי,
וכמה מתוקנים מעשיך וענייניך, כגוזלים בני יונה, שנעשים כשרים להיות קורבן על
המזבח.
-
לעניות
דעתי, שיר השירים דומה בתוכנו במידה רבה לספר ישעיהו, אפילו שנכתבו בהפרש של כארבע
מאות שנים. זה לא מפתיע, גם שלמה השלך, וגם ישעיהו, נביאי ישראל הם. רק ששיר
השירים כמו שיר מוצפן, בלי המפתח של פירוש יונתן, לא הייתי מבין לעולם מה התוכן
שלו.
טז'
הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.
[תרגום
יונתן] אֲתֵיבַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל קֳדָם רִבּוֹן עָלְמָא וְכֵן אֲמַרַת
כַּמָּה יָאֵי שְׁכִינַת קוּדְשָׁךְ בְּעִדָּן דִי אַתְּ שָׁרֵי בֵּינָנָא
וּמְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא צְלוֹתָנָא וּבְעִדָּן דִי אַתְּ מַשְׁרֵי בְּפוּרְיָנָא
חִבְּתָא וּבְנָנָא סָגְיָן עַל אַרְעָא וַאֲנַחְנָא פָּיְשִׁין וְסַגְיָן
כְּאִילָן דִּנְצִיב עַל עֵינָא דְּמַיָּא דִי עַפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּיהּ
סַגִּי:
השיבה
כנסת ישראל לפני ריבון העולם, וכן אמרה: כמה נאה שכינת קודשך בזמן שאתה שוכן
בינינו, ומקבל בנחת את התפילות שלנו, ובזמן שאתה משרה חיבה במיטה, ובריאות נעשים רבים יותר על ארץ,
ואנחנו מרובים וגדלים כאילן מוצב על מעין של מים, שעלים שלו טובים והפרי שלו מרובה.
-
מעניין
ומאלך הקשר בין שכינת ה' וכנסת ישראל, בין תפילות עם ישראל אל ה', לבין ריבוי
בריאת ה' על הארץ, ריבוי בני ישראל, כאילן על מעין מים, שענפיו טובים, ופרות שלו
מרובים.
יז' קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רחיטנו [רַהִיטֵנוּ]
בְּרוֹתִים.
[תרגום
יונתן] אֲמַר שְׁלֹמֹה נְבִיָּא כַּמָּה יָאֵי בֵּית מַקְדְּשָׁא דַּיָי
דְּאִתְבְּנִי עַל יְדִי מִן קִיסֵי גּוּלְמִישׁ אֲבָל יַתִּיר יְהֵי יָאֵי בֵּית מוּקְדְּשָׁא
דַּעֲתִיד לְאִתְבְּנָאָה בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּכָשׁוֹרוֹהִי יֶהֱוְיָן
מִן אַרְזִין דְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן וְשֵׁירוֹתוֹהִי יֶהֱוְיָן מִן בְּרָתֵי
וְשָׁנֵי וְשׁוּרְבָּנֵי:
אמר
שלמה הנביא: כמה נאה בית המקדש של ה', שנבנה על ידי מן עץ ארז, אבל עוד יותר נאה יהיה
בית המקדש שעתיד להיבנות בימי מלך המשיח, אשר הקורות שלו יהיו מן ארזים של גן עדן,
ועמודיו יהיו מן עץ ברוש, אשוח, וערער.
-
לעניות
דעתי, דבר מעניין: בית המקדש הבא עתיד להיבנות בימי מלך המשיח, במהרה בימינו! זאת
נבואה של שלמה המלך ע"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה