מחשבות בשבת
קראתי
בספר של רבינו נחמן מברסלב, ע"ה (ליקוטי מוהר"ן, כד, he.wikisource.org/wiki/לקוטי_מוהר"ן_כד):
"זֶה
הַכּחַ הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל, וְזֶה הַכּחַ הוּא כְּמוֹ מְחִצָּה
הַמַּפֶסֶקֶת בֵּין הַמּחִין וּבֵין הָאוֹר אֵין סוֹף. כִּי זֶה הַכּחַ
שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר הוּא מְעַכֵּב אֶת הַמּחִין בְּעֵת מְרוּצָתָם
וּרְדִיפָתָם, לְבַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתָם. כִּי
הַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף, וְזֶה הַכּחַ הַנַּ"ל
שֶׁל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר,
הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם כְּמוֹ מְחִצָּה, וּמְעַכֵּב אוֹתָם מֵרְדִיפָתָם
כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב, הַיְנוּ עַל יְדֵי
הָרְדִיפָה שֶׁהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין סוֹף, וְעַל יְדֵי כּחַ
הַמְעַכֵּב שֶׁהוּא כּחַ הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל,"
לעניות
דעתי, יש בפסוקים אלה דברים נפלאים, ולא רק בקשר אל 'האור האין סופי', אלא הרמזים
שבפסוקים אלה נכונים ותקפים בכול תחומי החיים. למה, לעניות דעתי, הפסוק זה חשוב?
הרדיפה אחרי האור האין סופי חשובה ומידה טובה ביותר בפני עצמה, ללא קשר אם נגיע
באמת לתפוס את האור האין סופי. יותר מזה, ידוע לנו מהתחלה, שלא נוכל להגיע אל האור
האין סופי. האור האין סופי הוא באמת אין סופי, וכו כול דבר אין סופי לא נוכל להגיע
אליו. אבל הרדיפה אחרי האור האין סופי, הרצון להגיע אליו, ההשתדלות להגיע אליו,
כול המאמצים אלה, אפילו שיודעים מראש שלא נוכל להצליח, כול דברים אלה נפלאים. יותר
מזה, עצם המאמצים אלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלנו.
לעניות
דעתי, הרדיפה אחרי האור האין סופי, דומה לרדיפה להידבק, להידמות אל הקב"ה.
הקב"ה הוא אין סופי. לכן, גם ההידבקות אליו באופן מוחלט בלתי אפשרי. אבל,
אנו, היהודים, מנסים, משתדלים, עובדים, עושים, לומדים, כדי להתקרב כמה שיותר אל
הקב"ה, אפילו שמראש יודעים שלא נוכל להגיע אליו ממש. אבל, ההצלחה הגדולה
ביותר זה ההשתדלות שלנו, העבודה שלנו, המעשים שלנו.
דבר
דומה עם הלימוד. אמרו חז"ל, כמה שאני יודע יותר, אני יודע פחות. למה? מפני
שכמה שאני יודע יותר, אני גם יודע כמה עוד יש ללמוד, כמה עוד יש לדעת, כמה קטן
החלק שלמדתי מול מה שיש ללמוד. אמרו חז"ל, ללמוד עד הרגע אחרון. אמרו
חז"ל גודל השכר לפי גודל ההשתדלות בעשיית המצווה, מכאן 'גודל השכר כגודל
ממאמץ'. הכול מביא לאותו כיוון, לאותו דבר, החלק העיקרי בעשייה זה ההשתדלות, הרצון
להוציא מן הכוח אל הפועל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה