בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר פרשת בהעלותך:

[במדבר ח ב] דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

[תרגום אונקלוס] מַלֵּיל, עִם אַהֲרוֹן, וְתֵימַר, לֵיהּ:  בְּאַדְלָקוּתָךְ, יָת בּוֹצִינַיָּא, לָקֳבֵיל אַפֵּי מְנָרְתָא, יְהוֹן מְנָהֲרִין שִׁבְעָא בּוֹצִינַיָּא. 

א' כתוב במקרא בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה . אונקלוס מתרגם ומפרש בְּאַדְלָקוּתָךְ, יָת בּוֹצִינַיָּא, לָקֳבֵיל אַפֵּי מְנָרְתָא .

ב' לפי אונקלוס, לָקֳבֵיל אַפֵּי מְנָרְתָא , זה לקבל פני המנורה או קבת פנים למנורה.

ג' אמרו בגמרא על המנורה [שבת כב ב] "עדות היא (המנורה) לבאי עולם, שהשכינה (הקב"ה) שורה בישראל" (הסוגריים שלי).

ד' הדלקת נרות שבת ויום טוב היא מצווה שמקורה במשנה

[משנה מסכת שבת פרק ב' משנה ו', ז'] על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן--על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר.  [ז] שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת, עם חשיכה--עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר.  ספק חשיכה, ספק לא חשיכה--אין מעשרין את הוודאי, ואין מטבילין את הכלים, ואין מדליקין את הנרות; אבל מעשרין את הדמאי, ומערבין, וטומנין את החמין. 

ה' מקור מפורש על חובת מצוות הדלקת הנרות, מופיע בתלמוד:

[תלמוד בבלי מסכת שבת דף כ"ה עמוד ב'] "אמר רב: הדלקת נר בשבת – חובה." אמר רבא: "ואני אומר: הדלקת נר בשבת – חובה."

ו' לכן, אפשר אולי לפרש את המנורה כשכינה, ז"א, אהרון הכהן הגדול הדליק את הנרות לכבוד השכינה, קבלת פנים לשכינה, לברך את השכינה השורה בעם ישראל.

ז' יכול להיות שמצוות הדלקת הנרות לשבת ויום טוב, לכבודם וקבלת פנים חגיגית להם,  מקור המצווה בהדלקת הנרות במנורה. גם שם קבלת פנים מיוחדת וחגיגית לשכינה השורה בעם ישראל.

ראה גם שיר השירים הקוראים אותו בערב שבת.