פתיחות האנשים לתוכחה

בס"ד

דברים חיים רחמים

באחד השיעורים שבבית הכנסת שלנו, היה שיח על פתיחות האנשים לתוכחה.

אחד אמר שכן, האיש אמור להיות פתוח לתוכחה, כפי שכתוב בספר משלי:

[משלי ט ח] אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ .

ואחד אמר שאין איש שיקבל את התוכחה.

א' יכול להיות שאת הפתיחות לתוכחה אפשר לבנות ולחנך על ידי למידה, לימוד, ומעשה שזה דוגמה אישית.

ב' יכול להיות שהדבר דומה למניה מאכילת מאכלים אסורים, מאכלים לא כשרים, שמירת הכללים של הפרדה בין חלב לבין בשר. ואסביר.

אי קבלת התוכחה היא אינסטינקט טבעי של איש, מהטבע שלו, כמו אינסטינקט טבעי של הגנה עצמית. הדבר דומה לאינסטינקט אחר, של אכילה, ולא רק כאשר האיש רעב, אלא גם כאשר איש רואה מאכלים שמושכים את העין ואת הלב, אפילו שמאכלים אלה אסורים. דבר זה אפשר לראות אותו בעיקר אצל הילדים. אבל, על ידי חינוך, לימוד, ודוגמה אישית, אפשר לנטרל ולבטל את האינסטינקט הטבעי של רצון לאכול, אפילו מאכלים אסורים.

ג' דבר דומה יכול להיות גם עם הפתיחות לתוכחה. אפשר לחנך וללמד את הילד שכן יקבל את התוכחה, לחשוב עליה לפני שעונים, ולקבל את הלקח. הדוגמה האישית של ההורים גם חשובה מאד ולפעמים מכרעת. וגם עם מבוגרים אפשר לעשות אותו הדבר.