כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אמור:

[ויקרא כא ב]  כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו:  לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו.

[תרגום אונקלוס] אֱלָהֵין לְקָרִיבֵיהּ--דְּקָרִיב, לֵיהּ:  לְאִמֵּיהּ וְלַאֲבוּהִי, וְלִבְרֵיהּ וְלִבְרַתֵּיהּ וְלַאֲחוּהִי.

[תרגום יונתן] אֱלָהֵן לְאִנְתְּתָא דִקְרִיבָא לְגוּפֵיהּ לְאִימֵיהּ וּלְאָבוֹי וְלִבְרֵיהּ וְלִבְרַתֵּיהּ וּלְאָחוֹי: 

א' כתוב במקרא כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב , כתוב בתרגום יונתן אֱלָהֵן לְאִנְתְּתָא דִקְרִיבָא , שבעברית את האישה (רעיה) הקרובה .

ב' לכן, תרגום יונתן מוסיף הסבר שמבאר את המקרא.

ג' מצאתי גם ב-INTERNET:

סימן שעג: איזה כהן מוזהר על הטומאה, ולאיזה מתים מטמא, ועד מתי מטמא

אלו הם הקרובים שמיטמא להם: אשתו נשואה שהיא כשרה; אבל פסולה, או גרושה, או ארוסה, לא אונן ולא מיטמא לה;

ד' וכך כתוב בפסוק הבא:

[ויקרא כא ד] לֹא יִטַּמָּא, בַּעַל בְּעַמָּיו--לְהֵחַלּוֹ.

[תרגום אונקלוס] לָא יִסְתָּאַב, בְּרַבָּא בְּעַמֵּיהּ--לְאַחָלוּתֵיהּ.

[תרגום יונתן] לָא יִסְתָּאֵב בַּעֲלָא לְאִיתְּתֵיהּ אֱלָהֵן כַּד כַּשְׁרָא לֵיהּ בְּרַם לִקְרֵיבָא דְהִינוּן עַבְדִין עוֹבְדֵי עַמֵיהּ יִתְחַל עֲלֵיהוֹן: 

לָא יִסְתָּאֵב בַּעֲלָא לְאִיתְּתֵיהּ אֱלָהֵן כַּד כַּשְׁרָא לֵיהּ שבעברית לא יטמא לאשתו אלא כשהיא כשרה לו, אבל ...

רש"י מפרש:

"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" (ת"כ) לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו וכן פשוטו של מקרא לא יטמא בעל בשארו בעוד שהיא בתוך עמיו שיש לה קוברין שאינה מת מצוה ובאיזה שאר אמרתי באותו שהיא להחלו להתחלל הוא מכהונתו