וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה קדשים:

[ויקרא יט יח] לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, יְהוָה. 

[תרגום אונקלוס] לָא תִּקּוֹם וְלָא תִּטַּר דְּבָבוּ לִבְנֵי עַמָּךְ, וְתִרְחֲמֵיהּ לְחַבְרָךְ כְּוָתָךְ:  אֲנָא, יְיָ. 

[תרגום יונתן] לָא תֶהֱווֹן נַקְמִין וְלָא נַטְרִין דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ אֲנָא יְיָ:

א' לעניות דעתי, תרגום יונתן לעברית עכשווית הוא:

" לא תהיו נקמנים ולא תשמרו איבה (שנאה) לבני עמך, ואהבת לחברך, ומה ששנוא עליך לא תעשה לו,  אני ה' : "

ב' יכול להיות שזה המקור של הביטוי " ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".

ג' יכול להיות עוד שאלה: כתוב במקרא וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ , ז"א, מצווה עשה! לעומת זאת, תרגום יונתן מתאר את מצווה זאת ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך , ז"א, מצווה אל-תעשה!

השאלה היא האם אפשר לתאר אותה פעולה, פעם על ידי מצווה תעשה, ופעם על ידי מצווה אל-תעשה.

לעניות דעתי, התשובה היא כן! עובדה שזה מה שיש בקשר לפסוק שבמקרא. אבל יכול להיות גם הסבר הגיוני.

נניח שאפשר לחלק את כל המעשים בשתי קבוצות, קבוצה אחת של מעשים שיש לעשותם, וקבוצה השנייה של מעשים שאל-תעשה אותם. לכן, אפשר לצוות תעשה את הדברים שבקוצה הראשונה, דברים שכן תעשה אותם, או אל-תעשה את הדברים שבקבוצה השנייה, דברים שאל-תעשה אותם.

יכול להיות שדבר דומה הוא בברכות והקללות של הקב"ה. תעשה את הדברים שכן תעשה אותם ותבורך, אבל אל-תעשה את הדברים שלא-תעשה אותם, אבל אם כן תעשה אותם, הדברים שלא-תעשה, תקולל. לכן, גם הקללות הן בעצם ברכות, מפני שבבחירה החופשית של האדם להפוך את הקללות לברכות על ידי ההתנהגות המתאימה שלו.