פירוש התורה - רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת משפטים:

[שמות כג יט] רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.  

[תרגום אונקלוס] רֵישׁ, בִּכּוּרֵי אַרְעָךְ, תַּיְתֵי, לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַּייָ אֱלָהָךְ; לָא תֵּיכְלוּן בְּסַר, בַּחֲלַב.

[תרגום יונתן]  שֵׁירוּי בִּיכוּרֵי פֵּירֵי אַרְעָךְ תַּיְתֵי לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַיְיָ אֱלָהָךְ עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לֵית אַתּוּן רְשָׁאִין לָא לִמְבַשְׁלָא וְלָא לְמֵיכוּל בְּשַר וַחֲלַב מְעַרְבִין כַּחֲדָא דְלָא יִתְקַף רוּגְזִי וְאִיבְשֵׁיל עִיבּוּרֵיכוֹן דְּגָנָא וְקַשָׁא תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא:

א' תרגום יונתן בעברית: ([שרת"י במדינות – שמות דף 280]):

"ראשית ביכורי פירות ארצך תביא לבית המקדש של ה׳ אלקיך, עמי בית ישראל אין אתם רשאים לא לבשל ולא לאכול בשר וחלב מעורבים כאחד, שלא ייחר אפי ואבשל תבואותיכם: הדגן והקש, שניהם כאחד. (היינו בעוד שיהיה הדגן בתוך הקש, אבשלהו ואכלהו ע״י רוח קדים שמשדפתו). "

ב' תרגומים דומים למקרא.

ג' תרגום יונתן מוסיף את העונש על מי שאוכל בשר וחלב ביחד: דְלָא יִתְקַף רוּגְזִי וְאִיבְשֵׁיל עִיבּוּרֵיכוֹן דְּגָנָא וְקַשָׁא תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא:

שבעברית שלא ייחר אפי ואבשל תבואותיכם: הדגן והקש, שניהם כאחד.

-          יש אולי כאן שני רמזים:

על כול עבירה יש עונש, והעונש יכול לבוא מהכיוון הבלתי צפוי ביותר.

העונש על כול בני ישראל, לא רק על האיש שעשה את העבירה, כפי שכתב תרגום יונתן עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל.

""כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה" הוא ביטוי שטבעו חז"ל, ומובנו המקורי הוא שכל יהודי נושא באחריות על קיום המצוות של חברו. לאחריות זו יש משמעות מוסרית וגם תוצאות הלכתיות מעשיות. המקור הקדום ביותר בו נאמר משפט זה הוא מדרש ההלכה "ספרא" [ספרא בחוקותי פרק ז, ה], על הפסוק: "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו" [ ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ל"ז],  המצוטט גם בתלמוד [תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד ב']. "אינו אומר איש באחיו אלא איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה."" [כל ישראל ערבים זה בזה – ויקיפדיה].

קראתי דבר שלעניות דעתי ממשיל מאד את הביטוי "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה": קראתי בספר 'יחל ישראל' של הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, חלק שני, סימן סה 'חילול שבת לסכנת איבר': "...ואם אומר גוי לישראל קטע יד פלוני ואי לא קליטנא לך, אומר היה מורי הר"ב ז"ל דמותר לקטוע מפני פיקוח נפש, מיהו חייב לפרוע דמי ידו." ז"א, מותר ואפשר לקטוע יד חברך, כאשר אין בזה סכנת נפשות לחברך, כדי להציל את עצמך מסכנת נפשות, או פיקוח נפש ודאי או אפילו ספק ודאי. ז"א, טובת כלל ישראל, שני היהודים נשארים בחיים, אפילו שאחד מהם ללא היד שלו, טובת כלל כנסת ישראל חשובה יותר מאשר טובת הפרט של היהודי שנקטע ידו. זה משל לביטוי "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה", כנסת ישראל כגוף אחד היא.

"בעת החדשה רווח הביטוי במשמעות שונה, שלפיה כל יהודי אחראי על שלומו ורווחתו של חברו. הגדיר זאת הרב משה צבי נריה:

"מטבע לשון זו היצוקה לנו מימי קדם - אין זו רק מימרה נאה בעלמא, רעיון של אגדה שיש עמו זירוז של מוסר. צא ובדוק במקורות ותמצא שזהו יסוד איתן ומוצק, בנין אב בהלכה, וממנו פינה לכמה גופי תורה. ולכשתדייק תשכח (=תמצא) שנעוץ כאן כל המערך הפנימי של משמרת התורה והמצווה ביחיד ובציבור.""[כל ישראל ערבים זה בזה – ויקיפדיה].