פירוש התורה - וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת משפטים:

[שמות כד י] וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר. 

[תרגום אונקלוס] וַחֲזוֹ, יָת יְקָר אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל; וּתְחוֹת כֻּרְסֵי יְקָרֵיהּ, כְּעוֹבָד אֶבֶן טָבָא, וּכְמִחְזֵי שְׁמַיָּא, לְבָרִירוּ. 

[תרגום יונתן] וּזְקָפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא יַת עֵינֵיהוֹן וְחָמוּן יַת אִיקַר אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל וּתְחוֹת אַפִּיפּוּרִין דְּרִיגְלוֹי דְמַיְצַע תְּחוֹת כּוּרְסֵיהּ הֵי כְעוֹבַד אַבַן סַפִּירִינוּן מִידְכַּר שִׁעֲבּוּדָא דְשַׁעְבִּידוּ מִצְרָאֵי יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּטִינָא וּבְלִיבְנִין וַהֲווֹן נְשַׁיָא בָּטְשָׁן יַת טִינָא עִם גּוּבְרֵיהוֹן הֲוַת תַּמָּן רִיבָא מְפַנְקָתָא מַעְבַּרְתָּא וְאַפִּילַת יַת עוּבְרָא וְאִיתְבַּטַּשׁ עִם טִינָא נָחָת גַּבְרִיאֵל וְעָבַד מִנֵיהּ לְבֵינְתָא וְאַסְקֵיהּ לִשְׁמֵי מְרוֹמָא וְאַתְקְנֵיהּ גִּילוּגְדַק תְּחוֹת אַפִּיפּוּרִין דְּמָרֵי עַלְמָא זִיוֵיהּ הֵי כְּעוֹבַד אֲבַן טָבָא וְהֵי כִּתְקוּף שְׁפַר שְׁמַיָא כַּד הִינוּן בְּרִירִין מִן עֲנָנַיָא:

[ירושלמי (קטעים)] אִיפוּפְרִין דְּרִיגְלוֹי כְּעוֹבַד לָבָן דְּסַפִּירִינוּן וּכְחֵיזוּ שְׁמַיָא כַּד הֲווֹ נַקְיָין מִן עֲנָנַיָא:

א' תרגום יונתן בעברית: ([שרת"י במדינות – שמות דף 289]):

"בספר אהבת יונתן פי׳, וישאו נדב ואביהוא את עיניהם ויראו את כבוד אלקי ישראל. (והכבוד היא השכינה הקדושה שנתגלתה להם, וכ״כ הרמב״ם במורה נבוכים (ח״א פ״ה) שכל ראייה חזייה או הבטה שבאה בזה העניין היא השגה שכליית, לא ראיית עין גשמי, שאיננו יתברך נמצא, שישיגוהו העיניים). ותחת הדום רגליו ,(שהוא כיסא קטן שתחת רגלי המלאכים היושבים על הכיסא),כמעשה אבן ספיר, המזכיר השעבוד ששעבדו מצרים את בני ישראל בחומר ובלבנים, והיו הנשים דורכות את הטיט עם בעליהן, הייתה שם נערה מפונקת מעוברת, והפילה אח עוברה ונרמס עם הטיט, ירד גבריאל המלאך ועשה ממנו לבינה והעלהו לשמי מרום, (ועל שם זה נקרא ״לבנת״ הספיר היא הלבינה שנעשה), והכינו ספסל תחת הדום רבון העולם. זיוו היה כמעשה אבן טוב, וכמו חוזק יופי השמים כאשר הם טהורים מן העננים."

-          לעניות דעתי, תרגום יונתן מסביר בצורה מקיפה את פסוק הגמרה. וגם התרגום לעברית של תרגום יונתן מוסיף הארה חשובה

של הרמב"ם בספר 'מורה נבוכים': והכבוד היא השכינה הקדושה שנתגלתה להם, וכ״כ הרמב״ם במורה נבוכים (ח״א פ״ה) שכל ראייה חזייה או הבטה שבאה בזה העניין היא השגה שכליית, לא ראיית עין גשמי, שאיננו יתברך נמצא, שישיגוהו העיניים.

-          הרמב"ן מפרש בצורה דומה:

ויראו את אלהי ישראל - פירש ר"א במראה הנבואה כמו ראיתי את ה' נצב על המזבח (עמוס ט א) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר הוא שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו) וכעצם השמים לטוהר שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר הוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות (שם כב) והנה בכאן כתוב ויראו את אלהי ישראל ושם (י כ) כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל כי תפס דרך קצרה כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא והכל תחת השם הנכבד ועל דרך הפשט טעם אלהי ישראל לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזכותם במראה הזאת ועל דרך האמת בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים (לעיל יט כה) והוא כאשר אמר הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש (דברים ה כא) ביאר כאן שראו אלהי ישראל ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלהי ישראל והזכיר בהם זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה (שם ד לו) כי היה לעם במחיצת ענן וערפל (שם ה יט) ואונקלוס ירמוז לזה שתרגם וחזו את יקר אלהא דישראל ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה' כמנהגו במקומות אחרים

ב' ירושלמי (קטעים) בעברית:

"ומשענת רגליו (של הקב"ה) כעשוי ברק הספירים (אבן יקרה, סלע קשה וכחלחל, קורונדום; אבן בצבע כחול עז, מאבני החושן) וכמחזה שמיים שהיו נקיים מעננים."

-          לעניות דעתי, תיאור יפה ביותר!