פירוש התורה - וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.

בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

  כתוב בספר ויקרא, פרשת אמור:

[ויקרא כד י] וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.

[תרגום אונקלוס] וּנְפַק, בַּר אִתְּתָא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא בַּר גְּבַר מִצְרַאי, בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְאִתְנְצִיאוּ, בְּמַשְׁרִיתָא, בַּר אִתְּתָא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְגֻבְרָא בַּר יִשְׂרָאֵל.

[תרגום יונתן] גַבְרָא חַיָיבָא מְרוֹד בֶּאֱלָהָא שְׁמַיָא נְפַק מִמִצְרַיִם בַּר גַבְרָא מִצְרָאָה דְקָטַל גַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְעָאַל עַל אִנְתְּתֵיהּ וְאִתְעַבָּרַת וִילֵידַת בַּר בְּגוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל וְכַד הֲווֹן יִשְרָאֵל שַׁרְיָין בְּמַדְבְּרָא בָּעָא לְמִפְרוֹס מַשְׁכְּנֵיהּ בְּגוֹ שִׁבְטָא דִבְנֵי דָן וְלָא שַׁבְקוּהָ מִן בִּגְלַל דְטִיכְסִין דְיִשְרָאֵל גְבַר עַל טִיכְסֵיהּ בְּאַתְוָון לְיֵיחוּס אַבָהַתְהוֹן שַׁרְיָין וְאִתְקוֹטְטוּ כַּחֲדָא בְּמַשְׁרִיתָא וַאֲזָלוּ לְבֵי דִינָא בַּר אִתְּתָא בַּת יִשְרָאֵל וְגַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל דְמִן שִׁבְטָא דְדָן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 401]):

"איש אחד מורד באלקי השמים יצא ממצרים, בן איש מצרי, ש(אביו) הרג איש בן ישראל במצרים ובא על אשתו, והתעברה וילדה בן בתוך בני ישראל, וכשהיו ישראל חונים במדבר בקש (הבן הזה) לפרוש אוהלו בתוך השבט של בני דן, (כי אמו הייתה משבט דן), ולא הניחוהו, בשביל שדגלים של ישראל איש על דגלו באותות לבית אבותיהם חונים, וינצו כאחד במחנה, והלכו אל בית הדין בן האישה הישראלית והאיש בן ישראל אשר משבט דן."

-        רש"י מפרש באופן דומה:

ויצא בן אשה ישראלית – (ת"כ) מהיכן יצא רבי לוי אומר מעולמו יצא רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים בתמיה ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן אמרו לו מה טיבך לכאן אמר להם מבני דן אני אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב עמד וגדף.

-        תרגום יונתן מוסיף את סיפור בן הישראלית והמצרי. הסיפור בפני עצמו מעניין ומסביר את המקרא. לעניות דעתי , יש אולי, גם

רמזים מוסריים, בפסוק זה, וגם בפסוקים הבאים, המתארים את המקרא הזה:

גַבְרָא חַיָיבָא מְרוֹד בֶּאֱלָהָא שְׁמַיָא נְפַק מִמִצְרַיִם בַּר גַבְרָא מִצְרָאָה דְקָטַל גַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְעָאַל עַל אִנְתְּתֵיהּ וְאִתְעַבָּרַת וִילֵידַת בַּר בְּגוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל שבעברית איש חייב המורד באלקי השמים יצא ממצרים, בן איש מצרי, ש(אביו) הרג איש בן ישראל במצרים ובא על אשתו, והתעברה וילדה בן בתוך בני ישראל. אפשר אולי למצוא רמז על 'מידה כנגד מידה', כאשר האיש המצרי הרג את היהודי, הבן שלו נענש על ידי עם ישראל. עוד יותר, אין יוצא דבר טוב מתוך חטא. הדבר דומה ליהודי שלוקח אישה יפה מתוך שבויי מלחמה, נוכרייה, כאשר הבן שלהם גדל כבן סורר ומורד.

וְכַד הֲווֹן יִשְרָאֵל שַׁרְיָין בְּמַדְבְּרָא בָּעָא לְמִפְרוֹס מַשְׁכְּנֵיהּ בְּגוֹ שִׁבְטָא דִבְנֵי דָן שבעברית וכשהיו ישראל חונים במדבר בקש (הבן הזה) לפרוש אוהלו בתוך השבט של בני דן, (כי אמו הייתה משבט דן). תרגום יונתן מסביר את סיבת הסכסוך בין בן הישראלית, לבין בן ישראל, בן שבט דן. לעניות דעתי, במבט ראשון, הבקשה של בן הישראלית נראית הגיונית וסבירה. אני מנסה להיות זהיר ביותר בדברים שלי. אבל, כפי שנראה בפסוקים הבאים, בן הישראלית מקבל את העונש של סקילה בגלל שקילל את שם הקב"ה, ולא בגלל שביקש לשים את אוהלו בתוך שבט דן. לכן, יכול להיות שאם בן ישראל משבט דן לא היה דוחה את בן הישראלית (הישראלית גם משבט דן), לא היו מגיעים בכלל לעונש הסקילה של בן הישראלית.

וְלָא שַׁבְקוּהָ מִן בִּגְלַל דְטִיכְסִין דְיִשְרָאֵל גְבַר עַל טִיכְסֵיהּ בְּאַתְוָון לְיֵיחוּס אַבָהַתְהוֹן שַׁרְיָין שבעברית ולא הניחוהו, בשביל שדגלים של ישראל איש על דגלו באותות לבית אבותיהם חונים. תרגום יונתן מסביר שלא הניחו לבן הישראלית לשים אוהלו בתוך שבט דן, בגלל הכללים של שייכות לשבט לפי האבות. אפשר אולי לשאול, דבר זה מצדיק להוציא את בן הישראלית מתוך שבט דן, מפני שאביו היה מצרי, אפילו שאמו הייתה בת שבט דן. אולי יש כאן מקום להיזכר בחמש בנות צלפחד, שקיבלו ירושת אביהן, לפי מצוות ה', תשובת ה' לשאלת משה רבינו ע"ה. יכול להיות שאם בן הישראלית לא היה נדחה על ידי בן שבט דן, לא היו מגיעים לעונש הכבד ביותר על בן הישראלית. יש להזכיר שהעונש הכבד ביותר ניתן על הקללות שלו על ה', ולא בגלל שרצה להשתכן בתוך שבט דן. לעניות דעתי, יש עוד כמה דוגמאות בגמרא על הצרות שבאו על עם ישראל בגלל דחיה של יהודים, או גרים מתוך עם ישראל. לכן, אולי הלקח, כמה חשוב וטוב להיות בין תלמידיו של אהרון הכהן הגדול ע"ה: במסכת אבות (א,יב) נאמר: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".  . יכול להיות שהלקח הזה חשוב ביות גם בימינו, כפי שנאמר: "אין דתיים, אין חילוניים, כולנו יהודים."

וַאֲזָלוּ לְבֵי דִינָא בַּר אִתְּתָא בַּת יִשְרָאֵל וְגַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל דְמִן שִׁבְטָא דְדָן: שבעברית והלכו אל בית הדין בן האישה הישראלית והאיש בן ישראל אשר משבט דן." לפי תרגום יונתן, הדבר שבן הישראלית הלך לבית דין, זה ייחשב לזכותו. רש"י מפרש "בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר." לכן, אני חוזר ואומר, יכול להיות שאם בני ישראל היו מדברים עם בן הישראלית, ומנסים לתת פתרון למצוקתו, היו נמנעים מהעונש הכבד ביותר.