פירוש התורה - וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת שמות:

[שמות ד כד]  וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַהֲוָה בְּאוֹרְחָא, בְּבֵית מְבָתָא; וְעָרַע בֵּיהּ מַלְאֲכָא דַּייָ, וּבְעָא לְמִקְטְלֵיהּ. 

[תרגום יונתן]  וַהֲוָה בְאוֹרְחָה בְּבֵית מִבְתּוֹתָא וְעַרַע בֵּיהּ מַלְאָכָא דַיְיָ וּבְעָא לְמִקְטְלֵיהּ מִן בִּגְלַל גֵרְשׁוֹם בְּרֵיהּ דְלָא הֲוָה גְזִיר עַל עֵיסַק יִתְרוֹ חָמוֹי דְלָא שַׁבְקֵיהּ לְמִגְזְרֵיהּ בְּרַם אֱלִיעֶזֶר הֲוָה גָזַר בִּתְּנָאָה דְאַתְנִיוּ תַּרְוֵיהוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 48]):

"ויהי בדרך במלון ויפגשהו מלאך ה׳, (היינו מלאך חבלה), ויבקש להמיתו למשה בגלל גרשום בנו שלא היה מהול, בגלל יתרו חותנו שלא נתן למולו, אבל אליעזר כן היה מהול, בתנאי שהתנו ביניהם, ותיקח צפורה צור, ותכרת את ערלת גרשום בנה, ותקרב את חתיכת המילה לרגליו של המלאך החבלה, ותאמר: החתן (מרע״ה) רצה למול, וחותנו (יתרו או רעואל אביו) עיכב עליו, ועתה דם החתוך הזה, יכפר על החתן שלי."

-          רש"י מפרש:

ויבקש המיתו - למשה לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש עונש מיתה תניא א"ר יוסי ח"ו לא נתרשל אלא אמר אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים אמול ואשהה שלשה ימים הקב"ה צוני לך שוב מצרים ומפני מה נענש מיתה לפי שנתעסק במלון תחלה (במסכת נדרים דף לא) והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום הבינה צפורה שבשביל המילה הוא.

מעניין שרש"י מפרש שבנו הקטן של משה, אליעזר, לא היה מהול. לעומת זה, תרגום יונתן כותב על הבן הגדול של משה, גרשום, שלא היה מהול. 

-          מצאתי פירוש של הרלב"ג:

ויפגשהו יי' - הוא חסר המצטרף; והרצון בו , שכבר פגש משה כאב אנוש מאת השם יתעלה , ובקש להמיתו מרוב חוזק המחלה. והנה נודעלמשה בנבואה , שזה המקרה קרהו על שנתעצל במילת בנו אליעזר , כי כבר צוה השם יתעלה לאברהם שימול לו כל זכר בן שמנת ימים (ראה בר'יז , ב). והנה לעוצם מעלת משה היה מגיע לו מהשם יתעלה עונש גדול על חטא קטן , שלא היה ראוי לכמו זה העונש , כדי שיזדרז יותר לעשותמצות השם יתעלה; עם שלא היה ראוי במי שיגיעו על ידו מצות השם יתעלה לאנשים , שיתעצל בעשייתם , כי ילמדו ממנו שאר האנשים ולאינהגו בעשיית המצות בזריזות. וזאת השגגה היתה , לפי מה שאחשוב , כי משה היה סבור , כי מפני לכתו במצות השם יתעלה , יפטר מזאתהמצוה עד השלימו השליחות , כי אינו יכול לקיים את שתיהן; שאם ימול הולד תחלה ויצא לדרך , תהיה סכנה לתינוק; והוא היה חושב שיהיהרצון השם יתעלה שישוב עם אשתו ובניו למצרים , כי איננו ראוי לאדם שיפרד מאשתו ובניו. ועוד , שאם לא יוליך אותם שם , הנה יחשבו ישראלשהוא אינו בוטח שיצאו ממצרים , ולזה עזב אשתו ובניו ולא רצה להוליכם שם. והנה מה שאמרו רבותינו ז"ל בזה הענין (נדרים לב , א) מסכיםאל מה שאמרנו בו. והנה לא היה רצון יתעלה שיעתיק אשתו ובניו , כי די לו באותות אשר בידו אל שיאמינו בו ישראל שיצאו ממצרים. והנההמתין לו השם יתעלה עד היותו במלון , כדי שישאר שם התינוק. והנה שם נשארו עמו צפורה וגרשום , ואמר אליה משה שתשוב עם בניה לביתאביה , כאשר תוכל על זה; וזהו מה שאמרה התורה בפרשת 'יתרו': "אחר שלוחיה" (שמ' יח , ב) , לפי שכבר שלחה משה אל בית אביה.

-          לכן, ציפורה ובניה חזרו למדין, ליתרו, אביה של ציפורה. ז"א, אירוע זה קרה כדי להחזיר את ציפורה ובניה למדין, ומשה ימשיך

מסעו לבד. קשה, אם לא בלתי אפשרי בכלל, להבין את המעשים הנפלאים של הקב"ה.

תירוץ אפשרי, הקב"ה רצה להפריד בין משה למשפחתו. ועשה זאת בצורה 'אלגנטית', לטובת ציפורה ובניה, שלא יכלו להמשיך בדרך למצרים בגלל הילד הקטן המהול כרגע.

הקב"ה היה יכול לעשות זאת באופן מידי, ללא תחבולות. אבל, היה אולי פוגע ברגשותיהם של משה רבינו ואשתו ציפורה. לכן, הקב"ה העדיף את הדרך המסובכת יותר, אבל יותר עדינה לגבי משה וציפורה.