פירוש התורה - וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמו, פרשת שמות:

[שמות ד טז] וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים.

[תרגום אונקלוס] וִימַלֵּיל הוּא לָךְ, עִם עַמָּא; וִיהֵי הוּא יְהֵי לָךְ לִמְתֻרְגְּמָן, וְאַתְּ תְּהֵי לֵיהּ לְרָב.

[תרגום יונתן] וִימַלֵיל הוּא לָךְ עִם עַמָא וִיהֵי הוּא יֶהֱוֵי לָךְ לִמְתֻּרְגְמִין וְאַנְתְּ תֶּהֱוֵי לֵיהּ לְרַב תְּבוֹעַ אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ:

[ירושלמי (קטעים)] הוּא יֶהֱוֵי לָךְ לִמְתּוּרְגְמָן וְאַתְּ תֶּהֱוֵי לֵיהּ כִּתְבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ:

א' תרגומים דומים למקרא.

ב' תרגומים מסבירים הוּא יְהֵי לָךְ לִמְתֻרְגְּמָן, וְאַתְּ תְּהֵי לֵיהּ לְרָב שבעברית הוא יהיה לך למתורגמן (דובר), ואתה תהיה לו לרב (שר).

-          רש"י מפרש באופן דומה:

לאלהים - לרב ולשר

-          יש בתרגום זה, אולי, רמז גדול:

אהרון הוא הכהן הגדול. אפילו כך, הוא המתורגמן, הדובר, אולי המבצע בעבודת הקודש לפני הקב"ה. אבל לא הוא, אפילו הכהן הגדול, המלמד, המפרש, המביא את ציווי הקב"ה, אלא משה רבינו, הנביא.

-          תרגום יונתן וירושלמי (קטעים) מוסיפים מחזקים את תירוץ זה:

וְאַתְּ תֶּהֱוֵי לֵיהּ כִּתְבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ שבעברית ואתה תהיה לו (לאהרון) כתובע הלימוד מלפני ה'.  

-          תירוץ זה מעניין, מפני שהוא מזכיר את המחלוקת בין הצדוקים, לבין הפרושים, מחלוקת שהסתיימה בניצחון הפרושים. יכול

להיות שתרגומים מושפעים מן המחלוקת הזאת, מן ניצחון הפרושים, והתרגומים באים ומחזקים את מפלגת הפרושים.

-          מידע על הפרושים וצדוקים, מתוך ויקיפדיה:

פְּרוּשִׁים היו אחת מהכיתות היהודיות העיקריות בתקופת בית שני. הם האמינו בהיותה של התורה שבעל פה בפרשנותם תקפה ומאוחדת עם התורה שבכתב ונתונה מסיני כמותה, בסמכות חכמים לפרש ולהורות על בסיס שתיהן, בתחיית המתים לעתיד לבוא ובשכר ועונש בעולם הבא. הפרושים זוהו עם השכבות העממיות, ויריביהם העיקריים היו הצדוקים האריסטוקרטיים ששללו את התורה שבעל פה ואת האמונה בתחיית המתים. כמו כן, היו מצויים במתיחות גם עם כיתות בית שני האחרות, כמו האיסיים ונוצרים הקדומים. תפישתם נותרה דומיננטית לאחר חורבן בית שני והפילוג היהודי-נוצרי, והפרושים היו קודמיה של היהדות הרבנית ובמידה רבה מעצביה של היהדות המוכרת בימינו.

הַצַּדּוֹקִים (צְדוֹקִים) היו כיתה יהודית מרכזית בימי בית המקדש השני. עקב מיעוט מקורות ידוע עליהם מעט בוודאות, אך מוסכם כי החזיקו בפרשנות שונה למקרא, דחו את התורה שבעל פה בפרשנותה הפרושית ושללו את האמונה בתחיית המתים. הם היו מזוהים עם האריסטוקרטיה ומעמד הכהונה, ונראה שהיו קרובים מאוד ואולי זהים עם כיתת הביתוסים. הם היו יריביהם העיקריים של הפרושים ובין הכיתות החשובות ביהודה בתקופת בית שני ומיד אחריו, לצד האיסיים, הנוצרים וקבוצות אחרות.