פירוש התורה - וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת וארא:

[שמות ז יב]  וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם.

[תרגום אונקלוס] וּרְמוֹ גְּבַר חֻטְרֵיהּ, וַהֲווֹ לְתַנִּינִין; וּבְלַע חֻטְרָא דְּאַהֲרוֹן, יָת חֻטְרֵיהוֹן.

[תרגום יונתן] וּטְלָקוּן אֵינַשׁ חוּטְרֵיהּ וַהֲווֹ לְחָרְמָנִין וּמִן יַד אִתְהֲפִּיכוּ לְמֶהֱוֵי כְּמִן שֵׁירוּיָא וּבְלַע חוּטְרָא דְאַהֲרן יַת חוּטְרֵיהוֹן: 

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 69]):

"וישליכו כל אחד מהחרטומים איש מטהו, ותיכף ומיד נתהפכו (התנינים) לכמו שהיו בתחילה (למטות), ״ויבלע מטה אהרון את מטותם״. וכן פירש״י כאן, מגם׳ שבת (צז): מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן."

-          לעניות דעתי, יכול להיות שתרגום יונתן בעברית, מילה במילה, הוא:

"והשליכו האנשים (החרטומים המצרים) את המטות שלהם, והיו לבסיליסקים (BASILISKS), ומיד (הפכו) להיות כמו בהתחלה. ובלע המטה של אהרון את המטות שלהם (של החרטומים המצרים)."

-          תרגום יונתן מסביר את פשט הפסוק.

-          גם רש"י מפרש באופן דומה:

ויבלע מטה אהרן – (שבת צז) מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן

-          יש כאן אולי שאלה: איך יכול להיות שמקל, מטה יכול לבלוע מקלות אחרים. אם היו נשארים תנינים,

היה אולי יותר סביר. אבל, לא כך היה!

יכול להיות שהקב"ה רצה להעצים את האות, לעשות אותו בלתי סביר לחלוטין לפי השכל הישר הפשוט, ובדרך זאת להדגיש אוד יותר את יכולתו האין-סופית.