פירוש התורה - וַיֹּאמְרוּ לִי--עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ: כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֹא יָדַעְנוּ, מֶה-הָיָה לוֹ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת כי תשא:

[שמות לב כג]  וַיֹּאמְרוּ לִי--עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ:  כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֹא יָדַעְנוּ, מֶה-הָיָה לוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַרוּ לִי--עֲבֵיד לַנָא דַּחְלָן, דִּיהָכוּן קֳדָמַנָא:  אֲרֵי דֵּין מֹשֶׁה גֻּבְרָא, דְּאַסְּקַנָא מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם--לָא יְדַעְנָא, מָא הֲוָה לֵיהּ.

[תרגום יונתן]  וַאֲמָרוּ לִי עִיבַד לָנָא דַחֲלָן דִּיטַיְילוּן קֳדָמָנָא אֲרוּם דֵּין משֶׁה גַבְרָא דְאַסְקָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם אִישְׁתַּלְהַב בְּטַוְורָא בְּאֵישָׁא מְצַלְהֲבָא מִן קֳדָם יְיָ וְלָא אִשְׁתְּמוֹדַעֲנָא מַה הֲוָה לֵיהּ בְּסֵיפֵיהּ:

א' תרגום יונתן בעברית:

"ואמרו לי (עם ישראל אמר לאהרון ע"ה) עשה לנו אל שילך לפנינו. שעכשיו, משה האיש שהעלה אותנו מארץ מצרים נשרף בהר באש שורפת מלפני ה' ולא הודיע לנו (אנו לא יודעים ?) מה קרה לו בסוף."

-          מחשבות שלי: יש אולי במעשה עגל הזהב דבר מוזר. משה רבינו ע"ה מאחר לחזר אל בני ישראל, ולכן בני ישראל מבקשים

מאהרון הכהן הגדול ע"ה לעשות להם אל חדש, שילך לפניהם במדבר וישמור עליהם. אבל, משה רבינו היה איש, אדם, בשר ודם. היה אולי רק טבעי שבני ישראל יבקשו להחליף את משה רבינו במנהיג חדש, גם אדם בשר ודם. אבל לא, הם, בני ישראל מבקשים אל חדש. התירוץ יכול להיות שבני ישראל חשבו שמשה רבינו בעצמו הוא אל, הוא האל שהוציא אותם מארץ מצרים. יכול להיות שזה בדומה לתרבות המצרית כאשר בה הפרעה היה אל בעצמו. אם כך, מעשה עגל הזהב היה רק תוצאה, רק השלכה של מצב קודם, כאשר עבדו את משה רבינו ע"ה כאל, ויכול להיות שמשה רבינו ע"ה לא שם לב ולא תיקן את המצב, להסביר ולקבוע שצורה חד משמעית שרק ה' הוא האל אחד ואין זולתו.

יש אולי עוד דבר: לפי תרגום יונתן, משֶׁה גַבְרָא דְאַסְקָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם אִישְׁתַּלְהַב בְּטַוְורָא בְּאֵישָׁא מְצַלְהֲבָא מִן קֳדָם יְיָ שבעברית משה האיש שהעלה אותנו מארץ מצרים נשרף בהר באש שורפת מלפני ה'. לפי תרגום יונתן, בני ישראל מכירים בקיום ה', מזכירים את ה' בבקשתם. יכול להיות שבני ישראל מכירים בקיום ה', אבל חושבים גם שה' הוא לא אל יחיד, אלא יש עוד כמה אלים על ידו, למשל אל שילך לפניהם במדבר, או אפילו משה רבינו ע"ה שהוציא אותם מארץ מצרים. יכול להיות שגם דבר זה בא כתוצאה של ההשפעה הגדולה של תרבות מצרים, שהיו מאמינים, כמו כול העמים הקדומים, בפמליה שלמה של אלים מלווים, סביב אל אחד גדול מכולם. אותה פילוסופיה הייתה גם ביוון העתיקה, וברומי העתיקה, אפילו הרבה מאוחר מאשר תקופת יציאת מצרים. לכן, אפשר אולי להגיד שבתקופת יציאת מצרים, עם ישראל היו כמו 'התינוק שנשבה' בשבי התרבות הזרה, הנוכרית (אפשר אולי להגיד תרבות מערבית, לפי שמצרים נמצאת במערב לעומת ארץ ישראל J ).

עוד פעם, מחשבות שלי: לפי המקרא, לפי התרגומים, יכול להיות שאהרון הכהן הגדול ע"ה היה מודע לדברים אלה, לכן היה הסניגור של עם ישראל, אפילו במצב הקשה ביותר של עגל הזהב. יכול להיות שגם משה רבינו היה מודע לדברים אלה, כאשר ביקש סליחה ומחילה מהקב"ה. לכן, יכול להיות שמעשה עגל הזהב הוא גם רמז ענק בימינו אלה, איך להתנהג מול 'התינוק שנשבה', האהבה ובסניגוריה חיובית. עוד תירוץ, יכול להיות ש'התינוק שנשבה' הוא גם תוצאה של התנהגות כול עם ישראל, ובעיקר המנהיגים שלו, של עם ישראל, לאורך השנים.